נהרגו פלסטינים, אין שאלות נוספות

פינצטה ממוקדת

בכמה מהדיווחים על אירועים שלא הוגדרו "חיסול", צוינה עובדת הריגתם של פלסטינים כלאחר יד, ונדרשו תשומת לב מיוחדת (או פינצטה ממוקדת) כדי לאתרם. כך, למשל, כותרת בפתיח באחת ממהדורות החדשות בטלוויזיה הייתה: "היתקלות ימית ברצועת עזה. בצה"ל חוששים מסירות נפץ". העובדה כי בהיתקלות הימית הזו נהרג פלסטיני צוינה במהלך הכתבה על-ידי עד ראייה פלסטיני, שאמר בערבית: "הים סגור מבחינתנו. ספינות הדבור כל הזמן רודפות אחרינו ויורות לעברנו, הדבור רדף אחריו והרג אותו בים". עבור הצופה הישראלי, עובדת ההרג צוינה רק במילה אחת בכתוביות התרגום.

"סיכול ממוקד" בעזה (צילום: רויטרס). "התקשורת הביעה הסכמה"

ב-10 בדצמבר הרג כוח צה"ל שחיין פלסטיני. מגיש המדורה בערוץ 2 דיווח כי "שני פלסטינים נהרגו מול חופי עזה מאש חיל-הים בחשד שניסו להבריח אמצעי לחימה ממצריים. השניים שחו מן הצד המצרי כשהם גוררים חפץ לא מזוהה אל השטח הפלסטיני. הם לא נענו לקריאות לעצור של חיל-הים. אחרי הירי של החיילים הושבה לעברם אש מן החוף הפלסטיני". במהדורה המקבילה של ערוץ 1, מסר מפקד בסיס אשדוד תיאור שונה של הדברים: "השחיינים סחבו אחריהם אמצעים. אמצעי לחימה. הכוח נכנס על מנת לעצור את השחיינים. תוך כדי תהליך העצירה, השחיינים סירבו לעצור, ניסו להתחמק, כאשר בשלב הזה נפתחת אש על כוחותינו מהחוף. כוחותינו ירו בשחיינים על מנת לעצור את ההברחה". מהי אותה חבילה שסחבו השחיינים? מי הם היו? מי פתח ראשון באש? ומהו מקור הפער בין הגרסאות? עבור הצופה והקורא הישראלי, השאלות נותרות פתוחות עד עצם היום הזה.

"מה אני, ערבי בעזה?!"

המציאות, מתברר, אינה פשוטה וחד-משמעית, אך בכלי-התקשורת היא אכן כזאת. לא כך כשמדובר בסיכון חיים של אזרחים ישראלים. "האירוע הזה נראה כאילו הוא לקוח מסרט פעולה או לפחות מפעולת חיסול בעזה ... אבל לא מדובר ברצועת עזה, אלא ברצועת החוף שנמצאת בין פלמחים לאשדוד ובשני דייגים ישראלים שהגיעו לדוג דגים", תיאר כתב ערוץ 10 אירוע שכמעט הסתיים באסון. בהמשך הכתבה שאל את הדייגים המותקפים: "מה התחושה? מרגישים פחד אמיתי? שאתה מטרה נעה?" ואחד מהם השיב: "קודם כל פחד, מושפל. מה אני - ערבי בעזה?! מה זה הדבר הזה, אני פה על-יד הבית, שני מטר מהבית, מסוק יורד אליי ככה? מי זה הטייס הזה? החוצפן הזה שמסוגל לעשות דבר כזה?" הכתב הצליב גרסאות, העלה שאלות נוקבות ובדק כיצד התאפשר לדייגים להיכנס לשטח האסור והמסוכן - כל זה לא היה שם, כאשר סוכנו חיי אדם פלסטינים.

"במהלך התקופה הנסקרת", אומרים עורכי המחקר, "דיון ביקורתי במדיניות ה'חיסולים' היה מועט, ורק 33 ידיעות העלו

 ספק בנוגע ליעילותה, מוסריותה, חוקיותה והשפעותיה של המדיניות. כאשר הובא דיון כזה הוא היה, לרוב, עקיף ומשתמע בלבד. ניתן היה למצוא אותו בשולי כתבות, בטורי פרשנות או במוספים. עובדה זו מצטרפת, כפי שנראה, לכותרות ראשיות שהכריזו על 'חיסולים' או על הצהרות ישראליות הקוראות להגביר את 'החיסולים'. עולה מכך שכלי התקשורת הביעו הסכמה בפועל עם המדיניות ועם אופן הצגתה הרשמי, או לפחות ויתרו על תפקוד עיתונאי ביקורתי בהקשר זה".

גם על "מכבסת המילים" זוכים עורכי העיתונים ומהדורות החדשות הטלוויזיוניות לנזיפה מצד עורכי המחקר. "לביטוי 'סיכול ממוקד' האהוד יש קונוטציה חיובית, המציגה את הפעולות כ'כירורגיות' - פוגעות אך ורק ביעד המתוכנן. בכך ניתן לראות מתן לגיטימציה מסוימת לפעולה. המושג מחליף מונחים בעלי קונוטציה שלילית, כמו 'התנקשות' ו'חיסול'". בהקשר זה מצוטטים במחקר דבריו של ראש השב"כ לשעבר, עמי אילון: "כיסוח של שכונות שלמות זה לא מלחמה ממוקדת. גילוח עשרות דונמים של מטעים זו לא מלחמה ממוקדת. בטח לא כשהורגים מחבל אחד ויחד איתו מחסלים חצי שכונה. מילים יוצרות דפוסי התנהגות ודפוסי ההתנהגות האלה מרחיבים את האיבה ומזינים את הטרור. אי-אפשר לדבר על סיכול ממוקד כשבפועל נהרגים ילדים חפים מפשע".

מנכ"ל "קשב", יזהר באר, אמר ל-ynet כי מבדיקה ראשונית שערכה העמותה, הרי שההתנקשות האחרונה בעזה - בה נהרגו שני פעילי ג'יהאד ועוד שלושה ילדים ונערים - אוששה את ממצאי המחקר האקדמי. "אלא שהפעם, בכל זאת היה פה ושם זכר לדיון ציבורי, וגם המונח 'סיכול ממוקד' לא נכלל בדיווחים".