| |
עסקי אוויר - בסלולר ובמשרד החינוך
שר החינוך, מאיר שטרית, אומר שיש לבטל מאות אלפי שעות עבודה של המורים שבהן הם אינם מלמדים. "שעות אוויר" הוא קורא לזה. אבל רגע - כמה שעות אוויר יש לפקידי משרד החינוך? אלה שלא ניצבים מול כתה בת 40 ילדים ולו גם שעה אחת בשבוע. אולי כדאי שהשר יבדוק קודם כמה אפשר לחסוך במשרדו הענק לפני שהוא בא שוב לקצץ בעבודת המורים?
עסקי אוויר - או "לופט-גישעפט" כשמם באידיש - נחשבים בעיני רבים לעסקים לגיטימיים לחלוטין. עד כדי כך לגיטימיים, שאם יערער מישהו על הזכות לעשות מהם כסף, תפרוץ זעקה רמה מפיהם של שוחרי החופש לפעולה עסקית.
ולכן, כנראה, הידיעה המסכמת ב-YNET
על רווחי העתק של חברות הסלולר, לא הצליחה להרעיד את אמות הספים. כי הכל מסכימים, שזכותן - ואפילו חובתן - של חברות לעשות כסף, וכמה שיותר, ככה יותר טוב.
נכונות זו להסכין עם ספקי שירותים, שגורפים רווחי עתק על גבו של הציבור, מסבירה כנראה את השתיקה העגומה, שבה נתקבלה הבשורה על עוד עלייה במחירי השיחות הסלולריות. אפשר רק להתנחם בתקנה, שתאפשר לנו לקבל חשבונות ברורים, שלא מחייבים סיוע פרשני צמוד, כדי להבין איך נבנתה השורה התחתונה.
האוויר שנגזל
חברות הסלולר הזהירו והתריעו, שהורדת דמי הקישוריות תגרום להן נזק כלכלי רב. הזהירו - וצדקו. אלמלא הורדה זו, היו הרווחים שלהם ענקיים עוד יותר.
החברות איימו, שיפסידו לפחות 2.5 מיליארד שקל וייאלצו לפטר עובדים רבים. אם חישוב זה היה נכון, הרי שהרווח המצרפי שלהם לשנת 2005 היה אמור להיות היום יותר מ-3.5 מיליארד שקל (לעומת 1.4 מיליארד בשנת 2004). למרבה הצער, ציבור מחזיקי העניין, שבמקרה זה ציבור מחזיקי המכשירים הסלולריים, לא יכול להתרשם מחישוב ממשי של "הנזק" שנגרם לחברות, פשוט מחוסר מידע ומדיווח מעורפל. שהרי מרגע הורדת דמי הקישוריות, עשו חברות הסלולר כל שביכולתן, כדי לייקר את תעריפי השיחות.
נכון - יהיו מי שיאמרו - מי שלא מוצא חן בעיניו, שלא ידבר בסלולרי. והאמת היא, שרבים כבר נוקטים בגישה זו, ומחפשים דרכים להוריד את העלויות המיותרות של הלופט-גישעפט. אפשר לשמור על קשר עם העולם גם בלי גימיקים, גאדג'טים ומכשירי דור שלישי.
האוויר של המורים
אלא שבדיוק אותם אנשים, הגורסים כי יש מי שמותר להם לעשות קופה על גב הציבור, הם הראשונים להזדעק נגד "לופט-גישעפט" לכאורה במגזר אחר לגמרי; מגזר, שגם אם הכל מסכימים שתוצריו חשובים, אין ספק שלא מדובר באנשי עסקים. איש לא עושה שם מיליונים, לא כדאי להתחכך בהם, לא שווה להזמין אותם לפתיחות ולסגירות, ובכלל - אפשר לצפצף עליהם צפצוף ארוך, וזה לא יזיז לאף אחד.
מדובר, כמובן, במורים.
ב-21 בפברואר כתב רן ארז, יו"ר הנהלת ארגון המורים, מכתב גלוי אל שר החינוך, מאיר שטרית, בעקבות ראיון בעיתון "ידיעות אחרונות". "אתה טוען" - כתב ארז - "שיש להעלות את שכר המורים. מצד אחר אתה אומר, שיש לבטל 700 אלף 'שעות אוויר' כהגדרתך, שהן שעות שבהן מורים, כביכול, אינם מלמדים".
"שעות אוויר". כך מכנה השר שטרית את אותן שעות, שבהן המורה לא עומד מול הכיתה ומרביץ תורה. ארז ומורים אחרים, המגיבים בימים אלו באינטרנט - בין אם בזיהוי הכותב ובין אם באנונימיות - תובעים את עלבונם על תפיסה מזלזלת ומשפילה זו, ובצדק.
אווירא ד'יבנה מחכים
לפני שנים רבות, כשמאיר שטרית היה ראש מועצת יבנה, הוא קידם במערכת החינוך המקומית שלו תוכנית חדשנית של האמן יעקב אגם, לפיתוח חשיבה אמנותית-מרחבית אצל תלמידים בגיל הרך. זו הייתה תוכנית יקרה, שחייבה עזרים סבוכים ואנשי צוות, אשר תרגמו את רעיונותיו של אגם מהלופט-גישעפט אל הממשי.
המטרה הייתה לחזק את בני הגיל הרך, להעניק להם כלים מחשבתיים רחבים יותר, ולהרגיל אותם להשתמש בכישורי חשיבה של האונה הימנית של המוח, שבדרך כלל אינם זוכים לאימון ולתרגול במערכת לימודים תקנית ושגרתית.
היום אנו ניצבים בפני שוקת שבורה. ילדי ישראל בזים למערכת החינוך, למורים, לבתי הספר. כדברי מנהלת תל-אביבית אחת, "הם מגיעים לתיכון, כשיש להם פנאי".
מי שנפגש מקרוב עם תלמידי ישראל, נתקל לא רק בבורות תהומית, שמתבטאת לא רק במבחנים הבינלאומיים השונים, אלא גם באדישות חברתית, בהאדרת חשיבות הכסף, הפיכת בעלי הממון לאלילים, חוסר בקיאות בנושאי יסוד, שמעסיקים בני נוער בעולם המערבי וגם עלגות - שימוש בשפה שטחית, שגיאות כתיב מזעזעות, דיבור ממלמל שלא ניתן להבינו וחוסר נכונות להפעיל אף לא אחת מאונות המוח.
אחרי החורבן, שנגרם למערכת החינוך בשנים האחרונות, איש אינו זקוק לשר שיבזה את המורים, ויכנה חלק כזה או אחר של עבודתם בשם "שעות אוויר".
של מי "שעות האוויר"?
"שעות אוויר" מוכרות לפקידי משרד החינוך, לא למורים. אף מורה, שנאלץ ללמד כיתה של יותר מ-40 תלמידים, אינו יודע מהי "שעת אוויר". ולכן, טוב יעשה שר החינוך אם יציג בפנינו מידע מלא על מספר העובדים במשרדו והתפלגותם לפי מקצועות. רשימה אחת צריכה לכלול את כל מי שאינם עומדים מול תלמידים. הרשימה השנייה תכיל את מספר המורים והמנהלים, שנמצאים בשטח. השוואת הרשימות תחשוף לעיני כל את מנגנוני היתר של המנהלה, שבה יודעים היטב מהן "שעות אוויר", ואשר כולנו יכולים לוותר עליהם, בלי להזיק לדורות הבאים.
אחד היסודות של ניהול אחריות חברתית הוא הדיווח - פרקטיקה שאיננה שגורה במחוזותינו הציבוריים. על משרד החינוך לחשוף את נתוני ההעסקה שלו בצורה נהירה ומסודרת ולהפסיק את מסע ההכפשה השיטתי נגד המורים. מסע זה מקעקע את יסודות הכבוד המקצועי של תחום ההוראה, והנזקים שהוא גורם ארוכים הרבה יותר מהקדנציה של כל אחד משרי החינוך המתחלפים, שמחפשים בעיקר רפורמות על שמם ולא רפורמות לשמן.
תמי זילברג היא חברה בצוות ISO לגיבוש התקן הבינ"ל לאחריות חברתית
|
