להתראות לקול הרוסי
פחות משבועיים לפני הבחירות, מצבה של העבודה בקרב העולים לא השתנה ונותר עגום מאוד. פרץ הוא אותו פרץ בעיניהם, השפם אותו שפם ואפילו הקוריוז על המורה לרוסית לא הזיז להם. וגם: איך כמעט נפלו הקמפיינרים של העבודה במלכודת של קדימה
זמן קצר לאחר שנבחר עמיר פרץ לראשות מפלגת העבודה, הועברה ידיעה משעשעת על פעולותיו של היושב ראש הטרי לכמה כתבים פוליטיים. פרץ, נמסר לכתבים, החליט ללמוד רוסית. הוא היה כל כך רציני בכוונותיו, האיש משדרות, שאפילו שכר את שירותיה של מורה מכובדת לשפה הרוסית מתל-אביב, אותה הוא מתכוון לבקר פעמיים בשבוע. הסיפור נשמע חביב, וכך גם כוונתו של פרץ להתקרב אל הציבור הרוסי ולזכות באמונו, ועל כן הוא פורסם. התגובות, מיותר להזכיר, נעו בין גיחוך לשעשוע, אבל אי אפשר היה לקחת מפרץ את נכונותו להתאמץ.
אחר כך, כשהחלה מערכת הבחירות, בדקה מפלגת העבודה לעומק את אחוזי התמיכה שיש לה בקרב העולים מברית המועצות לשעבר, וגילתה את מה שהיא כבר ידעה: העולים, אם לומר זאת בעדינות, פשוט לא סופרים את העבודה, וגם מי שספר אותה - ראה את עמיר פרץ, ראה את השפם שלו, ונרתע. הוא יותר מדי דומה לסטלין, השיבו העולים בסקרים שונים. מי רוצה עכשיו סטלין, ראש ועדים גדול? עדיף ליברמן. או ביבי. או אולמרט. רק לא פרץ.
אבל בעבודה הוחלט שלא לוותר לגמרי על האלקטורט העצום של העולים, ולנסות לשכנע אותם שיש על מה לדבר, ובעיקר - שיש עם מי לדבר. אפילו ברוסית. לצורך כך, הקימה העבודה מטה עולים מיוחד, וד"ר אפרים סנה, איש שכבר ניהל מטות עולים בעבר ודובר רוסית, הוצב לעמוד בראשו. המטה קיבל כמיליון ו-400 אלף שקל, כדי שהעגלה תצא לדרכה, וחיש מהר הודפסו שלטים, סטיקרים, וחומרי תעמולה שונים.
היום, פחות משבועיים לפני הבחירות, מצבה של העבודה בקרב העולים לא השתנה. פרץ הוא אותו פרץ בעיניהם, השפם הוא אותו שפם, וגרוע מכך - אחוזי התמיכה של העולים במפלגת העבודה כמעט ולא השתנו. הם עדיין נמוכים. מאוד נמוכים.
אבל האם באמת עשתה מפלגת העבודה את כל מה שהיא יכולה היתה לעשות כדי לשנות את דעתם של העולים ביחס אליה? האם השתמשה בכל הכלים העומדים לרשותה כדי לשדר שהיא מוכנה להלחם עבור העולים על הנושאים שחשובים להם? ספק רב. למעשה, היום אפשר כבר לקבוע כי מי ממנהלי הקמפיין של מפלגת העבודה, בתמיכתו של פרץ כנראה, החליט שלא לגעת בנושאים האזרחיים הבוערים שעל הפרק, נושאים כמו נישואים אזרחיים וגיור, נושאים שלעולם לא יפתרו על עוד לא תורכב קואליציה של מפלגות חילוניות בכנסת שתדאג לפתור את הבעיה. או במילים אחרות: ההתעסקות במגזר הרוסי היתה סוג של בלוף.
וזה לא שלמפלגת העבודה אין מה לומר בעניין. במצע של המפלגה דווקא יש איזכור לנושאים האלה, ומפלגת העבודה, נכתב שם, תומכת בברית הזוגיות. לעבודה יש אפילו בכירים שכבר עסקו בנושא הזה בעבר, ואף הכינו הצעת חוק מסודרת.
אופיר פינס, למשל, הכין הצעת חוק שתפתור את בעייתם של מאות אלפי ישראלים שלא יכולים, או שלא רוצים, להתחתן ברבנות. אבל גם זה נשכח, הוסתר, נקבר בין דפי האסטרטגיה של הקמפיינרים, שהעדיפו להתעלם מהנושא, להחביא אותו ולא להגיד דבר. מיותר לציין, כמובן, שהנושא הועלם כליל גם מתשדירי הבחירות של העבודה.
אפרים סנה, העומד בראש המטה הרוסי, דווקא מרוצה. בשיחה עם ynet שמתנהלת ביום חמישי בלילה, בעוד שסנה מסייר בקיבוץ יפתח שבצפון ("אין כאן אף עולה, רק ותיקים", הוא אומר), הוא מסביר מה עשתה העבודה במגזר הרוסי. "יש לנו הרבה אנשים בשטח שרוצים לעזור", הוא אומר. "יש לנו גם חומרי הסברה מאוד טובים, מאוד אפקטיביים. אנחנו מחלקים את זה בבתים. יש חוברת עם שלושה נושאים: ביטחון, נושאים חברתיים וחוברת אחת עם הביוגרפיה של עמיר פרץ. יש לנו גם תרגום לרוסית של התוכנית הכלכלית-חברתית שלנו. חבל רק שהתחלנו מאוחר".
ומה עם נישואים אזרחיים, שהם בראש סדר הנושאים שהעולים עוסקים בהם? "אנחנו תומכים בנישואים, וביישום חוק קבורה אזרחית ורפורמה במשרד הפנים", מסביר סנה. "אני אישית הכנסתי את זה למצע של מפלגת העבודה. זה נמצא במצע". גם לרוני רימון, מנהל הקמפיין של העבודה יש הסבר, שקשה לומר שהוא משכנע.
"בקמפיין שיש בו מעט מאוד דקות שידור, ושאתה אמור להתמקד במספר מצומצם של נושאים - יש עוד הרבה נושאים שלא הובעו לידי ביטוי בתשדירים בטלויזיה, אלא בדרכים אחרות. אין פה שום דבר מכוון". או כמו שאומר בכיר במפלגת העבודה: "אפשר לומר להתראות לרוסים. גם הפעם".
סיפור על קואליציה הזויה ועל קמפיינרים לא מבריקים
לפני כעשרה ימים ישבו האסטרטגים של קדימה בישיבת בוקר שגרתית וחיפשו דרכים להשתעשע ולדפוק את הליכוד ואת המפלגת העבודה. בסוף, החליטו היועצים שמובילים חזק בסקרים, להריץ דאחקות על הגב של שתי המפלגות המתחרות. עשו, חשבו, דיסקסו, והחליטו להמשיך ולפמפם בתקשורת עניין שלא היה, לא נברא, וכנראה שגם לא יהיה אחרי הבחירות, אלא אם משהו מאוד מוזר יקרה. הכוונה לממשלת עבודה-ליכוד.
בקדימה לא התרגשו מהעובדות, והחליטו לייצר ספין שיטען כי העבודה והליכוד עובדים קשה מאחורי הקלעים כדי להקים אחרי הבחירות קואליציה שתביא להשארתה של קדימה מחוץ לממשלה. או במילים אחרות: ליאור חורב וחבריו רצו למכור לכולם שהעבודה בדרך לממשלת ימין.
בעבודה, במקביל, הזיעו באותם ימים כדי להכחיש את השמועות על ממשלת כזו, ובקדימה חיפשו כל דרך כדי לא לקבור את הנושא. אז התקשרו לחיים רמון, הודיעו לו שהוקם צוות לסיכול הניסיון להקים ממשלת עבודה-ליכוד, והנחו אותו לפעול בנחרצות. "אוקי", השיב רמון, כשהוא כמעט מתפוצץ מצחוק. "אפעל בנחרצות".
אחר כך, דובר קדימה, שמוליק דהן, פירסם הודעה לכתבים בה מסר להם שרמון יוצא לקרב שנועד לסכל את הקואליציה ההזויה של העבודה והליכוד. כשראו גאוני הקמפיין של העבודה את ההודעה, חלק מהם איבד עשתונות. צריך להקים צוות מקביל, דרש מישהו, ומיד החלו התייעצויות קדחתניות, כדי לבדוק מי יכול להתאים לתפקיד שיסכל את הסיכול של חיים רמון. במפלגת העבודה לא הבינו שהספינרים של קדימה עושים להם תרגיל, כדי להמשיך את הדיון על הנושא ההזוי בתקשורת.
רק במזל, באמת במזל, ובתושיה של בכיר בדוברות של מפלגת העבודה, נמנע הביזיון, ולא הורכב שום צוות נגדי לצוות הלא קיים של חיים רמון. אחרת הקמפיינרים של העבודה עוד היו מסוגליםלשלוח את איתן כבל או את יצחק הרצוג להתבזות בכל מיני תוכניות רדיו וטלויזיה, בניסיון להוכיח שאין להם אחות.
לפנייה לכתב/ת 
