בימים אלו מטרידה את המדינה שפעת העופות, למרות שלשמחתנו אף אדם עדיין לא חלה בה. האם יש בישראל נתונים על מספר האנשים שחלו או מתו כתוצאה ממחלות המועברות במים מזוהמים? התשובה המוכרת לצערנו: אין.
- לפרויקט מיוחד בנושא שבוע האהבה למים ולטבע - לחצו כאן
.
על פי החלטה של האו"ם מ- 1992, מדי שנה ב-22 במרץ מציינים ברחבי העולם את יום המים הבינלאומי. אונסקו שיזמה את יום המים הבינלאומי מזמינה את המדינות החברות באו"ם ביום זה, לציין את היום כפי שמתאים לכל מדינה.
מדדי האו"ם קובעים שבישראל יש מחסור חמור במים. על פי הגדרת הארגון, הקו האדום של מחסור במים הוא 500 מטרים מעוקבים בשנה לאדם. בישראל מקורות המים יכולים לספק רק 200 קוב בשנה, 40% בלבד מהכמות שהאו"ם מגדיר כמחסור במים.
ארגון הבריאות העולמי מעריך ש-80% ממקרי המחלה בעולם נובעים ממחלות המועברות דרך מים, וכי בכל זמן נתון, כמחצית מהאנשים במדינות המתפתחות סובלים ממחלות הקשורות למים או לסניטציה לקויים. אלה גורמים למותם של חמישה מיליון בני אדם בשנה.
איך נציין בישראל את היום הזה? האפשרות הטבעית היא לצאת אל הנחלים, אבל כדאי גם להיזהר, כי בישראל מרבית הנחלים מזרימים מי ביוב. הישראלי המטייל, המחפש בגליל מסלול לטיול עם זרימת מים ופריחת אביב לטיול השבת, מגיע פעמים רבות לקניון בית הכרם (נחל שגור), אלא שבמקום נחל רענן הוא יפגוש זרימות אחרות לגמרי.
ערוץ הנחל נראה מזוהם לחלוטין וצחנה עולה ממנו, והלב נצבט על הקניון המרהיב ששפכים גולמיים זורמים בו. המטיילים עומדים תוהים והמומים כיצד קרה הדבר שמקום מדהים כזה הפך מלוכלך ומצחין. מנגנון ציבורי עצום, המחלק בתוכו את האחריות למים ולנחלים בישראל, כשל בתפקידו למנוע את התדרדרות מצב הנחל הזה ורבים אחרים: המשרד לאיכות הסביבה; משרד הבריאות; רשות הטבע והגנים; הרשות המקומית "אל שאגור" המאחדת את כפרי בקעת בית הכרם: נציבות המים; מנהלת הביוב הארצי...ועוד רבים.
נתיב השפכים בנחלים מוביל אותנו גם אל נחל כזיב, אחרון הנחלים בצפון, שעד לא מזמן נחשב נקי. רשימת הבעיות כאן ארוכה: מתקן הטיפול בבית ג'אן לא עובד ושפכים גולמיים של יישוב זה נשפכים לנחל. כך גם ממאגר חורפיש, זורמים השפכים הישר לנחל. שפכים ובוצה של חזיריות מעילייה והפרות הרועות במתחם שמורת הר מירון גורמים למפגע כפול ומכופל: זיהום הנחל בהפרשות, חשש לזיהום מי התהום, ובונוס: גידור לא ידידותי למטיילים בשמורת הטבע. התוצאה העגומה היא שמקור המים המרכזי באזור, עין זיו אינו ראוי לשתיה זה כמה חודשים בגלל זיהום בחנקות, שהן רק הסמן של זיהום המים בשפכים. מזהמים אחרים אינם נבדקים כי הם בכלל לא נמצאים בתקן הישראלי. אלפי קוב של מים שאינם עומדים בתקן כבר נשפכו בחודשים האחרונים. העלות? מאות אלפי שקלים כבר עכשיו ובעתיד- מי יודע.
מי כשל בסיפור נחל כזיב ונחלי הביוב האחרים? כאשר מחפשים אחראים, נעלמים כל בעלי התפקידים. נשאלת השאלה מדוע במדינה הסובלת ממחסור כה חמור במים, אין מדידות אמיתיות של האיכות? כמה אנשים מתים בישראל ממחלות המועברות על-ידי המים?
כדי שלא נפגש עם מצבים המוכרים ממדינות המוגדרות "העולם השלישי" יש לפעול. זו הזדמנות לקרוא לרשויות לפעול בכל דרך כדי למנוע הידרדרות נוספת במצב הנחלים וזיהום מי השתיה של ישראל. את העתיד הזה, שבמקומות מסויימים הוא כבר הווה, אפשר וצריך למנוע.
ליאורה אהרון היא מנהלת עמותת אזרחים למען סביבה בגליל.
