אשליה ושמה גבול הקבע

קבוצת פוליטיקאים, המנהלת עתה את ממשלת ישראל, פונה אלינו בבקשה שנאפשר לה לבצע תכנית פעולה שיש בה סעיף אחד עיקרי - קביעת גבולות קבע תוך זמן קצר, כשהמטרה המוצהרת היא פתרון בעיית הדמוגרפיה והיפרדות מן הערבים. כל אזרח אשר יתמוך בקבוצה זו יהפוך שותף לאחריות הכבדה של קביעת גורלה של המדינה ויכולתה להתקיים מעבר למספר קדנציות של פוליטיקאים זריזים.

קביעת גבולות היא פעולה תכנונית אחראית, אשר תשפיע על גורלם של דורות רבים. כל פעולה תכנונית מתחילה בהגדרת היעדים, על-פיהם מנוסחת פרוגרמה שמהווה הנחיה לקביעת תכנית יעד ארוכת טווח, שמהווה מסגרת מחייבת לקביעת מדיניות לקדנציה אחת. האם המצע של מי שמצהירים שיקבעו את גבולות הקבע בזמן קצר על-פי תוואי הגדר מבטיח את הקיום, הריבונות והעצמאות של המדינה היהודית?

עיקרון ראשון בתכנון כולל, שנוגע לביטחון לאומי, הוא שעליו לקחת בחשבון את התרחישים הגרועים ביותר, ואסור לבססו על הערכות אופטימיות ותסריט ורוד. הסכסוך המאיים על קיומה של ישראל מאז תחילת ימי היישוב הוא סכסוך בין-דתי, שלא ניתן לקוות כי ייעלם תוך שנות דור. סכסוכים בין-דתיים הם גורם יציב, שאינו נעלם באמצעות מעשי להטים מדיניים. לכן, תכנית מדינית צריכה להניח שהסכסוך יימשך.

שיקול תכנוני מכריע, הנובע מהמבנה הגיאופוליטי של ארץ ישראל המערבית, מחייב שכדי להבטיח את יכולת העמידה

 בלחצים החיצוניים בעת שלום ובעת מלחמה, יש למנוע מבנה של רצועת חוף צרה, ששום גדר לא תוכל להציל אותה. שתי האוכלוסיות בארץ ישראל המערבית מתקיימות על תשתיות משותפות, ושום אשליית הפרדה או חומה לא תתגבר על הכוחות הגיאופוליטיים המערבבים את פעילות האוכלוסיות. אי-אפשר להתנתק מן הערבים; אנחנו נחיה עם רבע מליארד שכנים ערבים לאורך ימים. לכן ייצוב הבית הלאומי אפשרי רק על-ידי שינוי משמעותי של פריסת האוכלוסיה היהודית בארץ ישראל.

יש לתכנן ולהשקיע משאבים גדולים בהקמת ערים וכפרים שיאפשרו העברת 25% מן האוכלוסיה היהודית לשדרה המזרחית - רצועה ברוחב של 15-20 ק"מ מרמת הגולן דרך בקעת הירדן ומזרח רכס ההר המרכזי, מדבר יהודה והערבה. הערבים ממעטים להתיישב באזור זה, וכבר קיים בו רוב יהודי. לכן אין לסיפוחו השפעה על "הבעיה הדמוגרפית".

מי שמדבר על הירדן כ"גבול הביטחון" של ישראל ללא פיתוח השדרה המזרחית, פוגע בביטחון הלאומי. קיום פטרולים צבאיים לאורך המים אינו מבטיח את קיומה של ישראל בזמן מלחמה, וודאי שלא תורם ליציבותה בעת שלום. מי שהוציא את הקטע המרכזי של השדרה המזרחית מן הגדר והודיע שהגדר תהיה גבול הקבע חטא חטא תכנוני, שאם יוגשם - יהיה בכיה לדורות. העיקרון הוותיק של הציונות - שהמחרשה תקבע את גבולות הבית הלאומי - תקף גם היום. שום טכנולוגיה צבאית מתוחכמת אינה תחליף. במקום שבו לא יישבו יהודים לא יהיה שום גבול, לא ביטחוני ולא מדיני, גם אם ייבנו שם מבצרים סופר-מתוחכמים.

בקיץ 2005 בוצע "פיילוט" של קביעת גבול ללא הסכם בתהליך אנטי דמוקרטי, בלתי הומני, ללא תכנון כולל, וללא הכללתו בתוך תכנית יעד כוללת. פעולה חד-צדדית של הריסה ללא בנייה בו-זמנית באזורים החיוניים מונעת יישום של מפת היעד בעתיד, ורק מעצימה את האויב המסיק מכך שכל בית של יהודי בארץ ישראל הוא זמני, כולל בתל-אביב ובחיפה. המשך דפוס פעולה שכזה מהווה הימור חסר אחריות על עצם קיומו של הבית הלאומי.

יסוד היסודות של הדמוקרטיה הוא שאזרח, שנותן אמון בנציג כלשהו, הופך להיות שותף באחריות לתוצאות. כל אזרח שייתן את קולו למפלגה שתומכת בהמשך התהליך תחת שמות חדשים; שאינה מתחייבת לפתח את השדרה המזרחית בריבונות ישראלית, ותחת זאת מתחייבת לשרטט גבולות בתוואי הגדר - הופך להיות שותף באחריות למחדל שעלול להיות בכיה לדורות. מי שיתמוך בפוליטיקאים שרוצים לקבוע את גבולות הקבע בהתעלם מן היעדים הלאומיים וללא הליך תכנוני, לוקח על עצמו אחריות כבדה מנשוא - כזו שלא יוכל להטילה על הפוליטיקאים בבוא יום חשבון הנפש.

פרופ' אלישע האס, חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי