האינטרנט מאפשר לנו לא לבחור
האינטרנט הוא הוויה של ניידות. אין מקום ואין קשר הכרחי או מיידי בין מי שאני מחוץ לרשת למי שאני בתוכה. מרחב כמעט בלתי מוגבל של אפשרויות בחירה. קשרי ידידות, אהבות וסקס יכולים להתפתח ולהתחלף במהירות הבזק ובלי שהשכנים רואים. קל לתקשר - וקל להתחמק מאחריות וממחויבות. הבחירה אינה סוגרת אופציות, ניתן לנהל קשרים במקביל. לוקחים מכל הבא ליד, טועמים וממשיכים הלאה. לאכול את העוגה ולהשאירה שלמה
"סמואה היא מקום בו איש אינו נוטל סיכונים גדולים במיוחד, איש אינו משלם מחיר כבד במיוחד, איש אינו סובל בשל דעותיו או נלחם עד מוות למען מטרות מיוחדות", נכתב בספר "התבגרות בסמואה", שראה אור ב-1928. אין צורך לקבל החלטות קשות.
יחסי המין, הטעונים בכל מקום אחר במתחים רגשיים וחברתיים, נתפסים בסמואה כמעשה טבעי ומענג שאינו דורש בחירה קשה. הם נטולי רגש עמוק, אינם מעוררים ייסורי מצפון ואינם מוגבלים על ידי נורמות. והעבודה נעימה כמו שעות הפנאי: אין שעות עבודה קבועות ומסודרות, הבטלה אינה ערך שלילי, והפנאי איננו "תוצאה של עבודה קשה או צבירת רכוש, אלא רק תוצאה של אקלים נוח, אוכלוסיה קטנה, מערכת חברתית מתואמת היטב שאינה תובעת הוצאות ראוותניות".
החיים מתנהלים באווירה קלילה, נטולת אחריות ובחירות אישיות. החברה המודרנית, לעומת זאת וכפי שטענה מרגרט מיד, היא חברה רבת ניגודים ומתחים. היא מתאפיינת בבחירות קשות.
אבל מרגרט מיד טעתה פעמיים. לאחר עשרות שנים של הצלחה אקדמית בלתי מעוררת, הגיעו אל סמואה אנתרופולוגים חדשים, שהגיעו למסקנות הפוכות משלה. והיום, החברה המודרנית מצטיינת דווקא בצורך הולך ופוחת שלנו לעשות בחירות בחיינו הפרטיים.
סיר לחץ ערכי, כולם רואים ויודעים על כולם
פעם אנשים חיו במקומות ישוב קטנים וכמעט שלא יצאו למקומות אחרים. נוצר מה שאני מכנה "מוּסר מקום" - מוסר של אנשים שחיים במקום אחד, בחברה סגורה, לא ניידת ובלי הרבה אופציות. לא פוגשים הרבה אנשים, לא מסתובבים או מסתכלים ימינה ושמאלה, וממילא רוב הזמן מתראים רק עם בני המשפחה, בשדה ובבית. סיר לחץ ערכי. כולם רואים ויודעים על כולם, הנורמות החברתיות עובדות שעות נוספות ודעת הקהל וסיפורי רכילות שולטים בכיפה. חייבים לבחור במה שהציבור מצפה שנבחר. אפשר לבחור בין בני או בנות זוג אפשריים - אם כי גם הבחירה הזו מוכתבת בחלקה - אבל מצפים מכולם לבחור בחיי משפחה. לא חייבים להתחתן וללדת ילדים, אבל אנשי משפחה נחשבים לאנשים טובים יותר.
המוסר הזה קיים עד עצם היום הזה, אבל במקביל מתפתח אופי אחר לבחירות שלנו - אופי של הסכמה. חיי המשפחה חשובים, אבל לא מקודשים. עדיין מסתכלים בעין לא יפה על מי שחושף ברבים סודות מחדר המיטות, אבל החשיפה מתקבלת על הדעת כל עוד בני המשפחה נותנים את הסכמתם. יחסי מין במסגרת הזוגית נחשבים עדיין ליחסים ערכיים, אבל אין הגבלה מוסרית על צורות שונות ומשונות של יחסי מין, בתנאי שכל הנוגעים בדבר שמחים לשתף פעולה. והמוסר על בסיס של הסכמות הדדיות מוסיף לנו אופציות.
חיים על פי הסכמות הדדיות
החיים על פי הסכמות הדדיות מתאימים יותר לחברה הניידת של היום. הניידות משחררת מסיר הלחץ של חיים במקום אחד. הנסיעות אל מקומות אחרים מקילות עלינו שלא למהר ולהיכנע לנורמות של המקום שלנו, שלא להתרשם יותר מדי מדעת הקהל ושלא להיבהל לגמרי מסיפורי רכילות. לא כולם מכירים את כולם, לא כולם מצליחים לראות את כולם מבעד לחלון הבית, בני הזוג עובדים בדרך כלל במקומות עבודה שונים, אנחנו פוגשים הרבה יותר אנשים ומתרבויות וגישות שונות, הטלפון מאפשר מפגשים בין אנשים רחוקים, כלי התקשורת מניידים ומגמישים את הדעות, והאינטרנט זה אינטרנט - מרחב
בלתי מוגבל לפגישות, השפעות וחשיפה לתופעות חריגות.
אבל, וזו בעיה לא קטנה, חברה ניידת שמייצרת כל כך הרבה אופציות מאפשרת גם שלא לבחור בכלל.
האינטרנט הוא הוויה של ניידות כמעט בלתי פוסקת. אין מקום ואין קשר הכרחי או מיידי בין מי שאני מחוץ לרשת למי שאני בתוך הרשת. מרחב כמעט בלתי מוגבל של אופציות לבחירה. קשרי ידידות, אהבות ויחסים אינטימיים יכולים להתפתח ולהתחלף במהירות הבזק ובלי שהשכנים רואים. קל לתקשר וקל להתחמק מאחריות וממחויבות.
הבחירה אינה סוגרת אופציות. אפשר לנהל קשרים במקביל. לוקחים מכל הבא ליד, טועמים וממשיכים הלאה. לאכול את העוגה ולהשאירה שלמה. בעצם, לא חייבים לבחור. אין דעת קהל מוגדרת שמבקשת דין וחשבון. אין ערכים מקודשים, למעט הצורך בהסכמה הדדית. אינטרנט הוא טכנולוגית חיים שמאפשרת לנו לנהל מערכת ענפה של חיים נטולי בחירה.
האינטרנט הוא סמואה האמיתית.
אבינועם בן זאב הוא פילוסוף. ניתן לשלוח באימייל דילמות מוסריות בענייני יחסים וזוגיות, ואולי הוא יבחר להתפלסף עליהן כאן. לצערנו, אין אפשרות להשיב אישית לכל הפונים.
