האם אפשר לעצור מגפה?

ב-1999 עדיין הגדיר ארגון הבריאות העולמי את מגפת השפעת בצורה פשוטה: כשיש אישור שנגיף חדש מתפשט בין אנשים במדינה אחת לפחות. לאחר שזה קורה, כך חשבו, אי אפשר עוד לעצור את התפשטותו המהירה כברק של הנגיף. אך בזכות ההתקדמות ביכולת המעקב אחר המחלה ובזכות תרופות אנטי-ויראליות, הקווים המנחים העדכניים של הארגון מכירים בפרק זמן הקיים בחזית התקדמותה של המגפה: פרק זמן שבו נגיף שפעת יכול להתפרץ בעולם כולו, או שאפשר לרסן אותו ואפילו לחסל אותו כליל.

• החלק הראשון: האנושות מתכוננת למגפה קטלנית
• החלק השני: מי יקבל חיסונים ומתי?
• לפרויקט מיוחד בנושא - לחצו כאן

הדמיות מחשב והיגיון בריא מראים שניהם שהמאמץ לריסון המגפה צריך להיות מהיר ויעיל במיוחד. שפעת נעה במהירות רבה בגלל זמן הדגירה הקצר שלה. יומיים לאחר ההדבקה, אדם יכול לחוש כבר בתסמינים ולפזר חלקיקים נגיפיים שיכולים להדביק אנשים אחרים. מקצת האנשים נעשים למידבקים יום לפני שהתסמינים שלהם מופיעים. לעומת זאת, אנשים שנדבקו על ידי הנגיף שגרם לסארס, שהופיע בסין בשנת 2003, נעשו מידבקים רק אחרי עשרה ימים, כך שלעובדי הבריאות היה די זמן לאתר ולבודד את האנשים שהיו אתם במגע לפני שגם הם יפיצו את המחלה.

איתור חולים מידבקים ובידודם לא יספיקו כדי לרסן שפעת, אומרים מומחי בריאות הציבור. אבל תוצאות הדמיית מחשב שפורסמו באוגוסט 2005 הראו שכשמוסיפים לפעולות הריסון עד 30 מיליון מנות של תרופות אנטי-ויראליות וחיסון בעל יעילות נמוכה נוצר סיכוי לסכל את המגפה הפוטנציאלית.

התנאים יצטרכו להיות כמעט מושלמים. ניל מ' פרגוסון מהאימפריאל קולג' של לונדון ערך הדמיית מחשב לאוכלוסייה של 85 מיליון אנשים על פי נתונים דמוגרפיים וגאוגרפיים מתאילנד. הוא גילה שלעובדי הבריאות יהיו לכל היותר 30 יום מתחילת תהליך ההדבקה בנגיף כדי לחלק תרופות אנטי-ויראליות לטיפול ולמניעה בכל מקום שבו התגלתה התפרצות של הנגיף.

האם המעקב מהימן?

אבל גם אחרי שצפו בהדמיית המחשב פקידים ב-WHO הביעו ספקות אם מעקב אחרי המחלה בחלקים מסוימים של אסיה הוא מהימן דיו כדי לתפוס מגפה בזמן. למעשה, במקצת המקרים שבהם נדבקו אנשים ב-H5N1 עברו יותר מ-20 יום עד שווידאו את המחלה, כך הזהיר שטור, מנהל השפעת של WHO, בכינוס מומחים בוושינגטון באפריל שעבר. הדבר מותיר רק חלון הזדמנויות צר שבו אפשר לשלוח את התרופות לאזורים נידחים ולספק אותן לכמיליון אנשים.

אבל חסינות חלקית באוכלוסייה יכולה לקנות עוד זמן, לדברי אירה מ' לונגיני הבן מאוניברסיטת אמורי. גם הוא ערך הדמיית מחשב עם תרופות אנטי-ויראליות באוכלוסייה קטנה יותר, על בסיס נתונים דמוגרפיים תאילנדיים. אבל לונגיני הוסיף תרחיש שבו חוסנו אנשים בעוד מועד. הוא הניח שחיסון קיים, כמו החיסון ל-H5N1 שפותח כבר בכמה ארצות לא יתאים במדויק לזן החדש של הנגיף, כך שבמודל שלו סיכויים של המחוסנים להידבק קטן רק ב-30%.

למרות זאת, הרגישות המופחתת שלהם להדבקה הפכה את ריסון המגפה לאפשרי בהדמיה, גם אם היה מדובר בזן מידבק ביותר של שפעת. פוסי, מנהל NIAID אמר שארה"ב ומדינות אחרות שבידן חיסון ל-H5N1 עדיין מתלבטות אם להשתמש בו למניעה באזור שבו סביר ביותר שתתפתח גרסה של הנגיף המדביקה בני אדם, אפילו אם המשמעות היא שיישאר פחות לאזרחיהן שלהן עצמן. "אם אנחנו חכמים, נעשה זאת," אומר לונגיני.

על בסיס דגם ההתפשטות של מגפות קודמות, צופים מומחים כי ברגע שזן חדש יצא משליטה, הוא יקיף את כדור הארץ בשניים או שלושה גלים, שימשכו, כל אחד, עד כמה חודשים. עם זאת, באוכלוסייה מקומית מסוימת יוכל הזן להגיע לשיאו בתוך חמישה שבועות מיום הגעתו. ייתכן שבין הגלים יהיו הפוגות באורך של עונה. למשל, אם הגל הראשון יכה באביב, השני יכול להתחיל רק בסוף הקיץ או בתחילת הסתיו. מכיוון שיחלפו כשישה חודשים לפני שהמפעלים יוכלו לספק כמויות גדולות של חיסון המותאם לזן המגפה, צוות התכנון הממשלתי מודאג במיוחד מיכולת העמידה בפני הגל הראשון.

סדר עדיפות פוליטי - ולא רק מדיני

ברגע שמגפה נעשית כלל-עולמית, יהיו תגובות שונות באזורים שונים מכיוון שכל ארץ, עם רמת המשאבים שלה, תקבל החלטה על פי סולם עדיפויות פוליטי ולא רק מדעי. שימוש בתרופות אנטי-ויראליות כטיפול מונע אפשרי רק לקומץ מדינות שיכולות לעמוד בהוצאה של הקמת מאגרי תרופות. עם זאת אין זו אפשרות מעשית במיוחד. אין כרגע אומה שיש לה מלאי מספיק של תרופות כדי להגן על אחוז ניכר מאוכלוסייתה למשך חודשים. יתר על כן, שימוש ארוך טווח שכזה מעולם לא נבדק ועלול לגרום בעיות בלתי צפויות. מסיבות אלו הכריזה בריטניה בחודש יולי 2005, שהיא תשתמש במאגר התרופות כנגד המגפה כדי לטפל בחולים ולא כדי להגן על אלה שלא נדבקו. ארה"ב, קנדה וכמה מדינות נוספות מתלבטות עדיין מי יקבל את התרופות האנטי-ויראליות ומתי.

לרוב המדינות לא תהיה ברירה, וההגנה העיקרית שלהן תיאלץ להיות זו שארגון הבריאות העולמי מכנה התערבות לא-תרופתית. אף על פי שיעילותם של צעדים כאלה לא נבדקה לעומקה, הארגון כינס במארס 2004 בג'נבה מומחי שפעת כדי לנסות ולקבוע אילו פעולות הוכחו כיעילות בממצאים רפואיים. לדוגמה, הקבוצה הסיקה ש"אין תועלת רפואית מוכחת" בניטור תסמיני שפעת בנוסעים הנכנסים אל המדינה, אף על פי שלא נעלם מעיני המומחים כי מדינות יעשו זאת בכל מקרה, כדי להגביר את תחושת הביטחון בציבור. כמו כן, הם הביעו ספקות אם מדידות חום ציבוריות, קו פתוח לדיווחים על חום או מרפאות חום יהיו יעילים בהאטת התפשטות המחלה.

המומחים המליצו שחולי שפעת ועובדי בריאות החשופים לחולים אלה יחבשו מסכות. עבור הבריאים, נטילת ידיים תספק יותר הגנה מאשר חבישת מסיכה במקומות ציבוריים, משום שאנשים יכולים להיחשף לנגיף בבית, בעבודה ובאמצעות נגיעה במשטח מזוהם.

אמצעים מסורתיים של "הרחקה חברתית", כמו איסור על התקהלויות או הפסקת תחבורה ציבורית יינקטו על פי ממצאי האפידמיולוגים ברגע שתתחיל המגפה. למשל, אם ילדים רגישים במיוחד לנגיף, כפי שהיה ב-1957 וב-1968, או אם יתגלה שהם מקור משמעותי להפצת המחלה, ייתכן שהממשלה תשקול לסגור את בתי הספר.