שתף קטע נבחר

כל הג'ז הזה: המערב הפרוע של סין

אלפונזו צ'ו ניגן ג'ז בסין שלפני מאו. אחר-כך נכלא ועונה כדי שיפסיק, אבל המנגינה לא מתה. היא חיה עכשיו בגופו של קוקו ז'או, מוזיקאי ששר על אהבה לגבר אותה הוא חייב להסתיר. וישנה גם קתלין, אמריקנית שחזרה לסין כדי לקחת חלק בצמיחה המטורפת של הארץ הזו

בעיר המודרנית של שנגחאי, רוחות העבר שוכנות לצד תהילתו המתחדשת של ההווה. דמותו של מאו עדיין נוכחת. דמות שעווה יצוקה על כתביו המהפכניים בבית אותו חלק פעם עם משפחתו הצעירה, אבל המהפכה כבר לא מה שהייתה פעם.

 

ג'ז לדוגמה. אלפונזו צ'ו הוא איש של ג'ז. בגיל 89, הוא דמות מרשימה של ממש: זקוף, מכובד ושליו. לא קשה לראות איך הוא היה לפני 70 שנה, גנדרן במגבעת קש, מרחף על רצפות אולמות הריקודים העצומים בשנגחאי הישנה. לרגע אחד הוא לוחש בצרפתית, מרכל באנגלית, חוזר למנדרינית השגורה בפיו. הלהקה שלו ניגנה את פסקול ימי התהילה של שנגחאי.

 

במהלך הימים הגרועים ביותר של הכיבוש היפני, הלהקה של אלפונזו המשיכה לנגן. המוזיקה לא פסקה גם כאשר האיכרים המהפכניים הנהיגו את הקומוניזם. הוא אפילו ניגן עבור בכירי המפלגה הקומוניסטית, כאשר הם ארגנו מסיבת ערב שבת עבור הפועלים.

 

אבל אז אולמות הריקודים נסגרו והמוזיקה הפסיקה. משפחתו של אלפונזו, נצר לשנגחאי הישנה, איבדה את כל רכושה. תמונות המשפחה אף הוצגו ללעג הציבור כהוכחה ל"עברה המנוון של סין". אלפונזו הואשם ב"מהפכנות עוינת" ונכלא. 14 חודשים הוא העביר בצינוק, חוטף מכות. את אצבעותיו ריסקו כדי שלא יוכל לנגן את "המוזיקה האמריקנית שלו".

 

השיר של קוקו: האהבה תנצח

 

אבל עכשיו הג'ז חוזר לשנגחאי. קוקו ז'או תפס את מקומו של אלפונזו. ליל שישי עכשיו וזה קוקו אותו תוכלו למצוא על הבמות, בעוד שנגחאי שבה לפתוח את אוזניה ואת לבה.

 

קוקו שר על אהבה. במקרה שלו, זו אהבה אותה הוא מוכרח להחביא. קוקו הוא הומו בחברה שעדיין נאבקת לקבל את ההומוסקסואליות. בעבר זה נחשב לפשע, למחלת נפש. הומואים נשלחו לכלא. "לפני שלוש שנים יצאתי מהארון לאימא ואבא", קוקו מספר לי. "לקח להם קצת זמן לקבל את מה שקורה עם הבן שלהם, אבל אני מאמין שאם יש אהבה, היא יכולה לפתור הכל".  


של פעם, של היום (צילום: איי.פי)

  

אלפונזו וקוקו מעולם לא נפגשו, אבל סיפוריהם מאגדים לכרך אחד את סין הישנה והחדשה. הפגישה עם קוקו כמוה כצילום-בזק מקרי של השינויים שסוחפים את האומה המגוונת והמסובכת הזו. מסקס, לספורט לעסקים, דבר לא נותר כשהיה.

 

ברוכים הבאים למזרח הפרוע

 

"סין היא כמו המערב הפרוע. כמו שאמריקה הייתה לפני מאה שנים", אומרת קתלין לאו, מניפה את ראשה לאחור בצחוק מתגלגל במלוא גרון. ואם זה אכן המערב הפרוע, קתלין היא בעלת המסבאה. היא אחת מבין אלפי סינים שחוזרים הביתה. סבו של סבהּ עזב את סין על-מנת לחפש את מזלו באמריקה, אביה חזר לסין לתקופה קצרה ואז התיישב בארצות הברית.

 

אבל קתלין רצתה לראות את "סין החדשה" בעצמה. היא רצתה למצוא מקום לו היא שייכת. היא צוחקת כשהיא מספרת לי שהסינים המקומיים עדיין רואים בה זרה. סין הייתה טובה אליה. לפני עשר שנים קתלין פתחה בית קפה. היום יש לה שלוש מסעדות ברחבי שנגחאי.

 

זה נכון שסין של היום היא במקרים רבים כמו אמריקה של לפני מאה שנה: אפשר למצוא כאן עושר. האמרה טוענת ש"1.3 מיליארד בני אדם שווים 2.6 מיליארד נעליים", והבהלה להיכנס לשוק הזה הולכת וגוברת. מותגים עולמיים כמו סטארבקס ונייק נמצאים כעת בקניונים בכל הערים הגדולות, וכך גם החיקויים המקומיים. נסו את הקפה של "סטארבק", או אם אתם צריכים ציוד ספורט חדש, למה לא ללכת על "מייק"?

 

החיקויים האלה הם נקודה כואבת עבור שותפותיה המסחריות של סין. ארצות הברית למשל לוחצת עליה להקשיח את חוקיה בכל הנוגע להפרת זכויות יוצרים. ועדיין, סין היא המדינה בה תוכלו לקנות את הספר החדש של הארי פוטר עוד לפני שג'.ק. רולינג כתבה אותו.  

 

קידמה, אבל על חשבון מי?

 

השוק הסיני אינו בהכרח מה שהמדינה ציפתה שיהיה. מנתוני סקר גאלופ החדש עולה כי הכנסת משק בית ממוצעת בסין, בתקופת צמיחה, עדיין עומדת על 1,800 דולרים לשנה. רוב בני האדם עדיין עניים מכדי להרשות לעצמם את מה שהם רוצים, ולא כולם מצליחים להיות עשירים. למען האמת, בסין ישנו פער שהולך וגדל בין העשירים לעניים.

 

סדקים נפערים בחברה הזו, בעוד האזרחים יותר ויותר כועסים על פקידי הממשל המושחתים, תפיסת האדמות והוצאתם מביתם על-מנת לפנות מקום לפיתוח. סין היא לא דמוקרטיה, החוק לא תמיד פועל בעבור הגנת האזרחים. סין מוציאה להורג מדי שנה יותר בני אדם מאשר כל מדינה אחרת בעולם.

 

ההתקדמות שנוצרה על-ידי המודרניזציה של סין סוחטת מחיר גבוה מאוד. לדוגמה, 15 מתוך 20 הערים המזוהמות בעולם נמצאות בסין. התושבים נחנקים מהלכלוך ומהארובות העשנות. רבים מנתיבי המים במדינה רעילים. בכפרים מסוימים, התושבים מתים מסרטן במספרים מדאיגים.

 

במקביל, הייצוא הסיני גדל ב-30 אחוזים לשנה במהלך שלוש השנים האחרונות - קצב הגדול פי ששה מקצב הגידול העולמי. זה בדיוק הממשלה הסינית תולה את תקוותיה: המנוע הכלכלי ימשיך לפמפם והצמיחה תחלחל לאלה שצריכים אותה יותר מכל, לפני שתפקע סבלנותם.

 

בחדר קטן בדירתו שבשנגחאי אלפונזו מקליד נעימה על הפסנתר. אצבעותיו כבר לא זריזות כשהיו, אבל הוא מנגן שוב. והמדינה שלו פותחת לאיטה את אוזניה.

 

סטן גרנט הוא כתב רשת CNN בבייג'ינג. עוד על סין, בשבוע השידורים המיוחד Eye on China .

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
סטן גרנט
צילום: רויטרס
בצל הקומוניזם
צילום: רויטרס
על חשבון מי באה הקידמה?
צילום: איי פי
סין מתעוררת
צילום: איי פי
פרויקט מיוחד ב-CNN
מומלצים