עכשיו את הולכת
בלתי אפשרי להתמודד עם רגשות וגם לשחק את תפקיד המשענת. רגשות, באשר הם, מערערים לנו את היציבות, בעיקר כשיכולת ההתמודדות שלנו איתם היא הוגדרה לנו כילדים "תפסיק לבכות, מה אתה ילדה קטנה?!" את באה ופורשת דברים כל כך יפה, כל כך מסודר, ומצפה שאני אומר מה עובר לי בראש. אז הנה זה מה שעובר לי בראש. מכתב גלוי
יש לי מיליון תירוצים, אבל אפס סיבות.
וכן, אני סובל מנכות רגשית, אחרת הייתי באמת אומר מה עובר לי בראש, לטוב ולרע.
זה לא כל כך קל לראות את עצמך בתוך מערכת יחסים, והרגשות שלך מביטים עליך מבחוץ. כאילו אומרים לך "אתה ילד גדול, לא מצפים ממך, בעולם של ה'גדולים', להשתמש בנו יותר".
את אמרת שאת מצפה מהגבר שלך להמון יציבות, המון עוצמה, כדי שיהיה לך את מי לחבק ולהירגע בזרועותיו כשאת צריכה. בלתי אפשרי להתמודד עם רגשות וגם לשחק את תפקיד המשענת. רגשות, באשר הם, מערערים לנו את היציבות, בעיקר כשיכולת ההתמודדות שלנו איתם היא הוגדרה לנו כילדים "תפסיק לבכות, מה אתה ילדה קטנה?!".
אני מקנא ביכולות שלך לעבד את התחושות למילים
את באה ופורשת דברים כל כך יפה, כל כך מסודר, כל כך ברור וחד משמעי, ומצפה שאני אומר מה עובר לי בראש. אז הנה זה מה שעובר לי בראש:
הלוואי ואצלי היה כל כך פשוט ומסודר וחד משמעי. אני מודה, אני מקנא ביכולות שלך לעבד את התחושות למילים, אני מודה, אני לא יודע להתמודד עם הרגשות שלי, אז איך אני אמור להתמודד עם שלך? האינטנסיביות של ההשתפכויות שלך לא כל כך מועילה, היא רק דוחקת אותי לפינה של פאניקה, של לחץ שיצרתי על עצמי תוך ניסיון ולהוציא את המילים, אבל הלחץ והפחד השתלטו, הרגשות שוב התבלבלו...
טוקבק כדורבנות:
אני לא מצליחה להבין מה זה התאהבות אצל גבר
מה גבר מרגיש כשהוא אוהב? באמת? עם לא מעט ניסיון (מוצלח) בחיי, וקריאה מליוני ספרים, אני עוד לא מצליחה להבין מה זה התאהבות אצל גבר. בעלי אוהב אותי. בטוח. ואחרי 10 שנים אני עוד לא יודעת א-י-ך. זה לא שהוא לא מנסה להסביר, הוא פשוט לא מצליח. בכל הספרות ה"נשית" יש תיאורים אינסופיים של אהבה, ומין, והכל גם יחד. בספרות ל"גברים" יש רק סקס, או "התאהבות" סוחפת שמביאה אליו. מקסימום לוקחים לו "אותה", ואז מתארים את אהבתו דרך כל הפעולות ההירואיות שהוא עושה בשביל להציל אותה. אבל מה הוא מרגיש? חבריי שהתאהבו רואים זאת כסוג של חולשה. מה לעזאזל אתם מרגישים כשאתם אוהבים אשה? אולי דרך הנט האנונימי יותר קל לכם? סקרנית עד מוות.
אז התאהבתי, וזה הפחיד אותי
אז נכון, זה לא "פתאום ביום בהיר", במבט לאחור, אבל באמת שחשבתי שיש לי טיפה יותר זמן, כי חודשיים אינטנסיביים זה ממש כלום. הבנתי מה אני מרגיש (כן, רק עכשיו, וכן כל כך מאוחר בשביל להפוך את הגלגל), אותה תחושה שגרמה לי לבוא אליך באמצע הלילה, סתם בשביל לומר לילה טוב, ולראות אותך בפעם האחרונה לאותו יום. אותה תחושה שהגדילה לי את חשבון הטלפון פי שלושה, אותה תחושה שסחטה ממני חיוך בכל רגע ביממה. אותה תחושה כשאת מתוסכלת ממני ואני ננעל בגלל הפחד שתנטשי אותי. אותה תחושה שכשאת כועסת אני נכנע (מאוד בקלות) ולא נותן יותר תירוצים. אותה תחושה שכשאת מחבקת אני מרגיש כאדם החזק ביותר בעולם.
אז התאהבתי, וזה הפחיד אותי. לפני שתשאלי למה, כי אני גבר ואף אחד לא לימד אותי מה זה "מרגיש", ואיך זה נשמע ברצף המחשבות היומיומיות שלי.
ולפני שתשאלי למה לא אמרת את כל זה קודם, מסיבה מאוד פשוטה: אם זה לא היה כל כך אמיתי, מוחשי, חזק וגדול ממני, היה לי הרבה יותר קל לומר את זה.
וכי עכשיו את הולכת, ולא תהיה לי הזדמנות נוספת להסביר את עצמי. ולא רציתי ליצור מצב שאיראה בעינייך כל כך חלש ולא יציב כמו שאני מרגיש עכשיו.
אז עכשיו זה מאוחר.
כי את הולכת.
כנראה שיש לי עוד הרבה מה ללמוד.
וזה יהיה בלעדייך.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
