"סברנו שראוי לנצל שעת רצון זאת, לאחר יום הזיכרון לשואה ולגבורה וערב כינון ממשלה חדשה שחורטת על דגלה את הנושא החברתי והסיוע לקשישים, ממשלה בה יו"ר מצעד החיים (שמעון פרס) יכהן כשר, כדי לחרוג ממנהגנו ולהפנות לצורך להביא לשינוי החקיקה, כדי שקצבת הזקנה לא תיחשב כהכנסה נוספת לצורך חישוב התגמול לנזקק - נצרך". את הקריאה הנדירה הזו פרסמה היום (א') ועדת העררים לעניין חוק נכי רדיפת הנאצים.
הוועדה, שעוסקת בפניותיהם של נכים ניצולי שואה, קיבלה ארבע פניות מצד ניצולות שטענו כי המדינה מקצצת מהקצבה שהן מקבלות על פי החוק כיוון שהן זכאיות גם לקצבת זקנה. בתגובה לפניות פנו חברי הוועדה, השופט מוקי לנדמן, הפרופסור יוסף זהבי ועורכת הדין יהודית ארבל לממשלה בתקווה שזו תשנה את החקיקה כך שקצבת הזקנה לא תחשב כהכנסה נוספת.
הוועדה קבעה בהחלטתה כי על פי החוק, מי שהוכר כנרדף על ידי הנאצים יהיה זכאי לתגמול חודשי בשל הבעיות הרפואיות מהן הוא סובל, אך עם זאת, על פי החוק יבחנו כל הכנסותיהם של אותם זכאים ולפי אותן הכנסות ייקבע גובה התגמול המגיע לנרדפים. מכיוון שכל נכי רדיפות הנאצים הנם קשישים הזכאים לקצבת זקנה, וזו נחשבת כהכנסה, גרם הדבר לכך שהתגמול נמוך בהרבה ממה שהיו מקבלים הזכאים אלמלא דרך החישוב הזו.
על פי החוק, כך קבעה הוועדה, יש לדחות טענתן של אותן ניצולות שואה המבקשות שלא לחשב את קצבת הזיקנה ככזו שמקזז את הקצבה לנרדפים. אך לפנים משורת הדין, בחרה הוועדה לממשלה בתקווה כי החוק ישונה.
הוועדה קבעה כי מדובר בראש ובראשונה בנושא רגשי, וכי תחושתם הסובייקטיבית של ניצולי השואה היא שהמדינה גוזלת מהם את כבשת הרש, כאשר ביד אחת היא מעניקה להם קצבת זקנה המגיעה להם בדין ולא בחסד, וביד השנייה היא נוטלת מהם את אותה קצבה בהפחיתה אותה מהתגמול.
חברי הוועדה מתייחסים לתחושת הניכור והמרמור הקשה של אותם ניצולים וכותבים "אנו מכהנים בוועדת הערער היחידה בארץ מזה שנים רבות. למדנו כי הנושא הרגשי טעון מאד ולעיתים תכופות, אולי תכופות מדי, חשים העוררים שהם והמדינה אינם באותו צד של המתרס. תחושה זו, של הניכור והמרמור, קשה להם מאד. פעמים רבות אנו נוכחים כי כל שמבקשים הם הוא הכרה בסבלם ותחושה שמתייחסים אליהם כיאות ובאופן הוגן. ניכוי קצבת הזקנה הוא נושא שבאופן ברור וחד משמעית מעורר את עיקר הרוגז, תחושת הפגיעה והעלבון שהמדינה נוטשת אותם. הננו סבורים, בכל הצניעות, כי שכרה של המדינה יוצא בהפסדה בשל תחושת הנכים הזקוקים לתגמול כאוויר לנשימה, לעיתים כפשוטו". השופטים מסיימים את החלטתה וכותבים "הלוואי וקריאתנו תישא פרי".
