יצאנו לדרינק, לבד על הבר, אני והגבר שבתוכי
באין ניצודים ראויים למזימה, נאלצתי לדבר עם הגבר שבתוכי. האשה שבי סיפרה שהיא מחפשת אהבה, זוגיות, אינטימיות וחברוּת. הגבר שבתוכי הסביר לי שבעצם אני מחפשת זיון. הפרחה שחבויה בתוכי מאמינה שכרטיס האשראי נשחק למוות למען תהיה ברשותי קולקציית בגדים אופנתית. הגבר שבתוכי עדכן אותי שהזכר הצייד לא מתעניין איך אני מתלבשת, אלא איך ומתי אני מתפשטת
"מי אתה?" אני בוהה בו בלי מילים.
הוא כולו חיוכים, ערום, שוכב אצלי במיטה, ואני ממש, אבל ממש, לא מכירה אותו.
אני מנסה לאמץ את הזיכרון לטווח קצר שלי, ולא, אני לא זוכרת שאתמול בלילה היה לי כזה מזל, וגם לא שתיתי דבר. בעצם אני חושבת שנכנסתי למיטה לגמרי לבד.
"מי אתה?" אני תוהה, למרות שמדובר בגבר שנראה לא רע, ואולי כדאי היה להתנהג בטבעיות, להתעלם מאי הידיעה.
"אני הגרסה הגברית שלך", הוא אומר מחייך, ואני חושדת שמדובר בחלום בלהות מהזן הכי נורא שהומצא.
"אתה הגבר שתוכי?" אני מחדדת את הסיטואציה.
"לגמרי". הוא לוקח כרית, נשען אחורנית, כאילו אנחנו ככה תמיד, שוכבים יחד במיטה, מפטפטים לנו על עניני דיומא.
"מה אתה עושה אצלי במיטה?"
"באתי לדבר איתך", הוא נאנח. כמוני, גם הוא שונא שיחות מלב אל לב.
"על מה?"
"עלינו".
מתחילה לי פריחה מלווה בהתכווצות קלה ברחם, כמו בכל שיחות הנזיפה ששמעתי מהגברים בחיי, תמיד אותה הפתיחה, וזה תמיד, אבל תמיד, נגמר רע.
"אתה מתכוון לזרוק אותי?" אני כמו דני רופ, מתחילה בתחזית החיובית.
"לא".
נראה שהשרב כבד יותר. "אתה רוצה להתחתן איתי?" אני הולכת על הגרוע מכל, הרי אין דבר יותר רע מאשר להתחתן עם עצמך, אפילו אם את בת 35.
"לא" (הגבר שבתוכי די תמציתי).
"אז על מה כבר יש לנו לדבר?" מניסיוני, שיחת "יחסינו לאן" מובילה לפרידה או לחופה, כל דבר אחר הוא סאדו-מאזו רגשי, לא מענג ולגמרי אכזרי.
"מתי בפעם האחרונה עשית סקס?" שואל את עצמי הזכר שבקרבי .
"לפני שלושה שבועות, ועוד יומיים, ועוד ארבע שעות ובערך 20 דקות", משיב השעון הביולוגי שלי.
"נו?" עונה הטסטוסטרון, "יאללה, הגיע הזמן".
הגבר שבתוכי רוצה קצת אקשן בחיים. "יוצאים לציד", אומר, "תתלבשי, אשה".
יצאנו לדרינק, לבד על הבר, אני והגבר שבתוכי.
באופן עקרוני המשימה נראתה קלה, לצוד גבר לסקס מהיר, והרי אני אפילו נוטה להאמין כי אלוהים חנן אותי בלוּק המתאים, במינון המתאים. ישבתי בבר, רק אני והטסטוסטרון הגברי שבתוכי, זה שחושב שסקס זה הכי חיוני בחיים.
מבטים של סימן שאלה, מי הבריז לה?
בחורה שיושבת לבד בבר מושכת אליה מבטים של סימן שאלה, למי היא מחכה? מי הבריז לה? למה ומה?
"אתה רואה?" אני מקטרת לגבר שבי, "כשגבר יושב לבד על הבר הוא משדר ביטחון עצמי, משהו אפלולי ומסתורי. בחורה לבד על הבר, לעולם תיראה כמו שיחה ממתינה".
הגבר שבתוכי הסביר לי את נושא שפת הגוף "תתפסי תנוחה של אחת שפתחה פה התנחלות חוקית. אל תדברי בטלפון, אל תקראי עיתון, פשוט תשבי, תבהי, מבט קבוע למדף האלכוהול ותספרי בקבוקים, כאילו היו דוגמנים ערומים".
מהר מאוד הבנתי שבחורה שיושבת לבד בבר מושכת אליה זכרים עם מכנה משותף אחד: כולם שעירים, נמוכים, עם ג'ל דביק בשיער, הם תמיד מעשנים, ואמא שלהם שכנעה אותם שהם הכי יפים ומצחיקים שברא אלוהים.
"אתה רואה?" אני מתלוננת לגבר שבתוכי, "אתה מבין למה אנחנו הבחורות תמיד יוצאות עם חברות?" הגבר שבפנים מרים עפעף לשאלה, ואני מיד עונה: "כן, אני מודה שיצאנו לצוד זיון, אבל דרוש פה משהו עם איכות".
הגבר שבתוכי מסביר לי שבסקס מזדמן עושים פשרות, מדובר פה הרי ברגעים קטנים של תענוגות "ולמה אתן, הבנות, תמיד מחפשת בסטוץ של כמה שעות איכות כזו שלא קיימת במציאות?"
בסוף הפנמתי כי בחורה שיושבת לבד בבר מושכת אליה שתיקות ארוכות. הברמן לא לוקח לה את הכוס בלי שביקשה, הזוג לידה משוחח עם עצמו בהנאה. באין ניצודים ראויים למזימה, נאלצתי לדבר לי בנחת עם הגבר שבתוכי. עשינו שיחה מלב אל לב, הכי אינטימי שיש:
האשה שבי סיפרה שהיא מחפשת אהבה, זוגיות, אינטימיות וחברות. הגבר שבתוכי הסביר לי שבעצם אני מחפשת זיון.
הפרחה שחבויה בתוכי מאמינה שכרטיס האשראי נשחק למוות למען תהיה ברשותי קולקציית בגדים אופנתית. הגבר שבתוכי עדכן אותי שהזכר הצייד לא מתעניין איך אני מתלבשת, אלא איך ומתי אני מתפשטת.
הפמיניסטית שבי הרביצה נאום חוצב להבות על שכך שאני עושה קריירה בינלאומית, לומדת, מאוננת, ומחזיקה פוזה לגמרי עצמאית. החזיר השוביניסט שבתוכי צחק שאין כזה דבר "שחרור האשה", והכי משחרר נקבה זה להעביר את האחריות היישר לגבר שלצידה.
הבתולה החסודה שבתוכי לחשה שהיו לי מעט מאוד פרטנרים מיניים .המאצ`ו שבתוכי דווקא ניפח והגזים "היו המון, את פשוט מדחיקה", הוא לא נותן לי מנוחה.
הגבר שבתוכי הראה לי, שלא משנה אם אני זכר או נקבה, אני יכולה לעבוד על כל העולם, אבל לא על עצמי. ככה חזרנו למיטה, לבד, אני והטסטוסטרון שבתוכי.
הבלוג של יעל 9
לפנייה לכתב/ת 
