| |
אחריות חברתית? קודם שיאכפו את החוקים הקיימים
בישראל יש חקיקה ותקינה מתקדמות, אלא שרבים מהם כלל אינם נאכפים, ולכן קשה לבוא בדרישות מתקדמות יותר לאימוץ אחריות חברתית. חוקים הם עניין די גמיש, ובאופן מסורתי פתוחה הדרך לתת להם פרשנויות שונות. אלא שבראייה הציבורית עדיף לאמץ את תפיסת האחריות החברתית: הפרשנות הפשוטה ביותר היא גם הנכונה ביותר מבחינה ציבורית. אם זה נראה רע ומריח רע - זה רע
אחד היסודות העקרוניים של תפיסת ניהול אחריות חברתית מכונה "מעבר לציות" (Beyond Compliance), והוא מניח כברירת מחדל, שהארגון או המערכת עומדים בדרישות החוק, התקינה והנהלים הקיימים, ורק לאחר מכן בוחרים באופן התנדבותי לנקוט בדרישות הנוספות והמורכבות יותר של אחריות חברתית.
הסוגייה של "מעבר לציות" עומדת במרכז שני נושאים, שעלו לכותרות בימים האחרונים. בשני המקרים הופגן שוב, כי בישראל יש חקיקה ותקינה מתקדמות, אלא שיש פגם יסודי בעניין אכיפתם, ולכן קשה מאוד לבוא בדרישות מתקדמות יותר לאימוץ האחריות החברתית.
הדוגמה הראשונה עוסקת ביוזמתה של ח"כ שלי יחימוביץ' לאסור בחקיקה פתיחת קניונים ומרכזי קניות בשבת. הסיבה, לפי הסבריה של הח"כית הטרייה - לאו דווקא לשמור על קדושת השבת ואופייה היהודי של מדינת ישראל, אלא הכיסופים לצדק סוציאלי, הרצון לאפשר לכל עובד יום מנוחה שבועי, והשאיפה לשמור על האינטרסים של בעלי עסקים קטנים בתוך העיר, הנפגעים מפתיחת הרשתות הגדולות מחוץ לערים.
מצפצפים על החוק
לדברי יחימוביץ', נתונים שאספה כבר לפני חמש שנים, בעודה עיתונאית, הראו שמעסיקים כופים על עובדיהם לעבוד גם בשבתות, ואינם טורחים לשלם להם שכר כפול, כנדרש בחוק. בראיון לגבי גזית, שניות אחדות לפני שנכנסה לישיבתה הראשונה כחברת ועדת הכספים של הכנסת, טענה ח"כ יחימוביץ', כי לאור סיבות שונות, ובעיקר לאור העובדה שבמשרד התמ"ת מועסקים רק ארבעה פקחים, האמונים על הנושא, אין סיכוי לאכוף את החוקים הקיימים בנושאי עבודה ומנוחה, ולכן יש לנקוט בדרך נוקשה וגורפת יותר: לאסור בחקיקה את פתיחת אותם עסקים.
גישה זו מעוררת פליאה רבה, במיוחד כשגם הח"כית טוענת, שהחוק יהיה "מידתי", ויאסור עבודה בשבתות רק בקניונים. כלומר, בתי אוכל ועינוגים יוכלו להעסיק עובדים, רשתות השיווק - לא. נשאלת, אם כן, השאלה מדוע עלינו להניח, שמצד אחד יצליחו ארבעת הפקחים העמוסים לאכוף חוקי עבודה ומנוחה באינספור מקומות עבודה בתוך הערים ובהם מסעדות, בתי קפה, פיצוציות, רשתות של חנויות מכולת הפתוחות גם בשבת וכו', אך מצד שני ייכשלו באותה משימה נוכח רשתות ענק, הפותחות שעריהן בשבת במרכזים הומי אדם מחוץ לערים.
אכיפת החוקים חייבת להיות קו הזינוק, שאין בכלל מה לערער עליו. על האכיפה להיות אחידה כלפי כל הגורמים - בין אם מדובר בבסטה קטנה בפינת הרחוב, ובין אם מדובר ברשת ענקית, המוחזקת על ידי בעלי הון. אם המדינה מתנערת מחובתה לבצע אכיפה זו, יש להודות בכך, להצביע על כך, להתריע - ולדרוש כל סעד אפשרי לכפיית האכיפה. התחכמות מניפולטיבית, שמבקשת להחמיר את החוק, בתקווה שמשהו קטן ממנו "יתפוס", מעמיקה את תרבות החפיף הישראלית, שהצליחה להימאס כבר על הציבור.
התחכמות משפטית יצירתית
ובאותו הקשר - דו"ח מבקר המדינה. נציב שירות המדינה יזם עימות בלתי ראוי עם המבקר, כשקם כארי להגן על מינויה של מזכירתו לתפקיד סמנכ"ל. תגובותיו של הנציב - כמו אלו של מזכירתו - הבהירו, שלא הייתה כאן התעלמות מהחוקים והתקנות העוסקים במינוי בכירים, אלא גרוע בהרבה: התחכמות משפטית יצירתית, שאין לה מקום במינהל ציבורי תקין.
נכון שהמזכירה מקבלת שכר בכירים ואף נושאת תואר מצלצל של סמנכ"ל, אבל - כך טוענים השניים - זו הייתה רק "תוספת" למשרתה הרגילה כיועצת השר, ולכן לא היה צורך במכרז ובכללי מינהל תקין. הסמנכ"לית אפילו אמרה בראיון לערוץ 10 בטלוויזיה, כי הייתה בטוחה שתזכה להוקרה על כך שהיא מבצעת שני תפקידים. ממש חברה בגדוד העבודה.
חוקים הם עניין די גמיש, ובאופן מסורתי פתוחה הדרך לתת להם פרשנויות שונות. אלא שבראייה הציבורית עדיף לאמץ את תפיסת האחריות החברתית: הפרשנות הפשוטה ביותר היא גם הנכונה ביותר מבחינה ציבורית. אם זה נראה רע ומריח רע - זה רע. פשוט כך.
במקרה של נציב המדינה מדובר בגישה שיטתית רבת שנים של מתן פרשנויות, שאיפשרו מינויים פוליטיים רבים, התעלמו מחוקי מכרזים וסללו את הדרך להתנהגויות פסולות נוספות. זעקת הקוזאק הנגזל, במקרה זה, חותרת לא רק תחת מוסד מבקר המדינה, אלא תחת עצם הזכות לבקר ולאכוף חוקים ונוהלים במסגרת נציבות המדינה, שמתנהלת כאילו הייתה לטיפונדיה פרטית של העומדים בראשה שנים רבות. אולי רבות מדי.
"עומדים מאחורי המנכ"ל"
ההתייחסות הישראלית הסלחנית לאי-עמידה בחוקים ונהלים ולהיעדר אכיפתם בלטה גם בתגובת בכירי "אגרקסקו" לביקורת המבקר על פרשת "אגרקסקו טורס", כשמנכ"ל החברה הזמין ח"כים לטיול עשירים בחו"ל על חשבון החברה. בתגובה, שהתפרסמה בחדשות "קול ישראל", הודיע הדירקטוריון כי חבריו עומדים מאחורי המנכ"ל, החלטותיו והתנהלותו. זהו.
האם ייתכן, שהוויתור על אחריותו האישית של המנכ"ל והתייצבות חברי הדירקטוריון להגנתו אינם קשורים בהכרח לדיונים מוסריים מעמיקים על מינהל תקין בחדרי ההנהלה, אלא דווקא לביקורת המבקר לגבי ההטבות שסידר המנכ"ל לדירקטורים או למימון נסיעותיהם לחו"ל בלי הליכי דיווח ופיקוח ראויים?
תמי זילברג היא חברה בצוות ISO לגיבוש התקן הבינ"ל לאחריות חברתית
|
