להחזיר פרה ליושנה

בתחילת אוקטובר, איך שהתיישבתי לשתף את שלושת קוראי המדור בעלילותי בנאפולי ובדרום החם, פתאום נהיה להם דחוף. הם שלחו אותי לחודשיים אשפוז כפוי מתחת למגדל הפיזאני הנטוי, ועוד הקדימו בעצמם באי-אילו שבועות טובים. ככה יצא שאת עונת הבציר הנפלאה בילינו מחוברים לאינפוזיה מעכבת-צירים, ואת המסיק - שבו עוד בערה בנו תקווה עמומה ללכת להריח בית בד מבפנים - העברנו בין שני אינקובטורים, בין יורש העצר והטוענת לכתר.

אני מוכרחה להודות שזה כאב. החכם הפייטן כבר אמר שמי ש(אתם יודעים) פעם אחת, כבר לא יכול להיגמל מזה, ובאמת כואב להחמיץ את הסתיו, העונה הכי שווה בטוסקנה. ה"דולצ'ה אטזה", ה"המתנה המתוקה" של תשעת הירחים המקוצרים שלי לא לקחה בחשבון אפשרות של סתיו מוחמץ, ואוח, כמה זה כואב. בציר, מסיק, ערמונים ופטריות פורצ'יני טריים - כל זה עבר-חלף בלי להשאיר עלי שום סימן (אם לא לוקחים בחשבון את הצלקת של הקיסרי). עת השתחררתי הרופאים המליצו לי ביקור יומי באינקובטריה, ככה שגם את חג המולד על מתנותיו ומטעמיו לא זכיתי לראות מקרוב.

אבל את קול שוועתי שמע האיחוד האירופי המשותף, ולרגל השנה החדשה יצא בהצהרה שהשכיחה לרבים את היבול הצנוע של המסיק (ומחירי השמן הגבוהים שבאו בעקבותיו): הפרה כבר לא משוגעת. מה שאומר שאפשר לחזור ולעטות על הצלחת את הביסטקה פיורנטינה המיתולוגית, זו שנגנזה לנו מהתפריט לפני כחמש שנים עם כניסתה של הבהמה לאברבאנל.

מצקצק בסכיניו

כל ציון דרך של הטבע הוא עילה לחגיגות מקומיות עם מסורת ארוכת שנים, ידע ופרקטיקה של "איך הסבא-רבא שלי היה עושה את זה". עם הזמן נהיה צפוף בלוח השנה הטוסקני, וזאת עדיין בלי לקחת בחשבון חגים מן המניין וכמצוות האפיפיור. וכאילו לא הספיקו העונות, החגיגות והסמיכות בינהן, הנה הומצאה לה עונה חדשה - ואיתה גם חגיגות איטלקיות כהלכתן - עונת הסטייקים. מתחילת השנה מציינים במצ'לריות (איטליזיות מדופלמות עם לוק של בוטיק בשר) ברחבי טוסקנה את שובה של הביסטקה פיורנטינה. צוותי טלוויזיה עושים זום לצלחות פרתיות באיזו מצ'לריה נחשבת ונוטפת דם, ברלוסקוני נראה מחייך על העמוד הראשון כשלצידו נתחים צלויים, מתכונים שנגנזו בהוראת האיחוד קמו לתחייה, ושוב מתחדש הדיון על עובייה האופטימלי של הביסטקה ובאיזו זווית בדיוק רצוי לחתוך אותה.

המון-שרי, אחרי חודשים של פיצות טייק אווי ומזון קפוא ומשפיל, עושה סימנים של פתיחה מחודשת של המטבח. זה התחיל בעוגות ("לאורחים"), עבר לפולנטה ברטבים שונים וכעת הוא משחיז את סכיני החיתוך. ארבעה חודשים חופשת לידה ועוד שניים לפניה, הוא מחשב, זה די והותר להשבתת המטבח. עכשיו הוא בעניין של למצוא את הפורום הנכון לחנוך את הביסטקה פיורנטינה שלו. הוא מצקצק בסכיניו מול יורשי העצר המבועתים ומחכה, כדי שנוכל להחזיר (ע)פרה ליושנה.

• רוצים להיזכר איך הגענו עד הלום? לחצו כאן לטורים הקודמים