שתף קטע נבחר

חשבון נפש

קהילת נפגעי הנפש, המונה מאות אלפי אנשים, היא האוכלוסייה המוחלשת והמקופחת ביותר בחברה הישראלית. הפסקת פעילות ועדות השיקום האזוריות לנכי הנפש, המסייעות לשילובם בתוך הקהילה, גורמת נזק מהותי לא רק להם - אלא גם לחברה כולה

בשנת 2000 עבר בישראל חוק שיקום נכי הנפש בקהילה, שנחקק מתוך התפיסה הרווחת בשיקום המודרני בעולם לפיה מקומו של אדם עם מוגבלות נפשית בתוך הקהילה. בפעם הראשונה בתולדות המדינה, החוק איפשר את קיומם של שירותי שיקום הניתנים בזכות ולא בחסד. לפי החוק נכי הנפש זכאים לסיוע בכל תחומי החיים: מגורים בהוסטלים ובדיור מוגן, תעסוקה מוגנת ותעסוקה בשוק החופשי, פעילות פנאי במועדונים ובמתנ"סים, חונכות אישית וייעוץ למשפחות וכן עזרה בהתארגנות פיזית ורגשית ומתן כלים להתמודדות.

 

ההשתלבות בקהילה מאפשרת לנכי הנפש ליהנות מכל מה שהיא מציעה. לצרוך שירותי דואר, בנק, בריאות ועוד, ליהנות מסרט, מפגישה בבית קפה ומחוגים שעורכים שירותי השיקום. וכך, בעקבות החקיקה עמותות ויזמים פיתחו שירותי שיקום, ונוצרה תחרות בין נותני השירות. בפועל, נכי הנפש חשו שיש בהם עניין ותחושת הערך שלהם גברה.

 

אלא שהחוק תוקצב לחמש שנים בלבד, עד סוף שנת 2005, וכעת ההשתלבות נמנעת מנכי נפש רבים. במרץ 2006 הופסקה פעילות ועדות סל השיקום האזוריות עקב היעדר תקציב, וכך נחסמה האפשרות להכניס אנשים נוספים לתוכניות השיקום. מרבית אוכלוסיית נכי הנפש מסוגלת להשתלב בקהילה ותורמת את חלקה לחברה. כ-12,000 אנשים נהנים משירותי השיקום מכוח החוק, אולם בשל הפסקת עבודת ועדות הסל אין אפשרות להגדיל את מספרם.

 

כתוצאה מההחלטה אלפי אנשים אינם מקבלים מענה לצורכיהם, אשר לו הם זכאים מכוח החוק. בהיעדר מענה הולם, הם נאלצים להמשיך לשהות בבתי חולים פסיכיאטריים ללא סיבה קלינית של ממש. אחרים, החיים בקהילה, נותרו ללא כל מסגרת. בכך כרוכות תוצאות קשות, לרבות חזרה לאשפוז פסיכיאטרי,

שיטוט ברחובות וקיבוץ נדבות, הידרדרות למצב נפשי קשה, ניסיונות אובדניים והרס חיי משפחותיהם של נכי הנפש. אין מדובר כאן באיכות חיים בלבד או במיצוי זכויות שבדין, אלא בדיני נפשות ממש.

 

אך הפסקת הפעילות היא רק קצה הקרחון בכל הקשור לטיפול ולשיקום המתמודדים עם מוגבלות נפשיות בישראל. מזה מספר שנים מוביל משרד הבריאות מהלך שתכליתו להעבירם מבתי חולים פסיכיאטריים לקהילה. מגמה זו נובעת מקונצנזוס בקרב אנשי מקצוע, לפיו המקום המתאים לשיקומם של אנשים עם מוגבלות נפשית הוא בתוך הקהילה, ולא בבתי החולים. מהלך זה עולה בקנה אחד עם ההכרה בזכות היסוד של כל אדם לחיות בקהילה.

 

במהלך השנים האחרונות שוחררו אלפי אנשים עם מוגבלות נפשית מבתי החולים הפסיכיאטריים. ממשרד הבריאות נמסר כי בסוף שנת 2005 נותרו באשפוז 3,500 איש בלבד, וגם משכו של האשפוז הלך והתקצר בהדרגה. אולם בניגוד גמור למגמה זו, התקציב המיועד לבריאות הנפש מועבר ברובו לבתי החולים הפסיכיאטריים. לעשרות אלפי המשתקמים החיים בקהילה לא ניתן מענה הולם.

 

לאחרונה נעשים מאמצים רבים על-מנת לקדם מהלך שיוביל להגדלת המשאבים המועברים לתחום בריאות הנפש, ויותר מכך, להגדיל את המשאבים המופנים לשיקום בקהילה. המאמצים מתמקדים במספר מישורים:

 

  • בניית קואליצייה של ארגוני נכי הנפש, המורכבת מארגוני צרכנים וארגוני משפחות המייצגים את קהילת המתמודדים עם מוגבלות פסיכיאטרית. בקואליציה חברים הפורום הארצי של משפחות נפגעי הנפש בישראל "עוצמה", העמותה הישראלית לבריאות הנפש "אנוש", עמותת "בחברה טובה - רואים מעבר" הפועלת לצמצום הסטיגמה והאפליה כלפי אנשים עם מוגבלות פסיכיאטרית, ארגון נפגעי הנפש בישראל "מל"מ", פרויקט "בנפשנו" של עמותת "שק"ל" ו"מטה מאבק הנכים".

 

  • צעדים משפטיים הכוללים עתירה לבג"ץ בנושא הפסקת ועדות סל שיקום, שהוגשה לפני כשבוע על-ידי ארגון "בזכות". לעתירה זו הצטרפו ארגוני צרכנים, משפחות וארגונים מקצועיים.

 

  • פיתוח לובי פוליטי בכנסת לקידום מעמדם של אנשים המתמודדים עם מוגבלות פסיכיאטרית, במסגרתה אנו רותמים חברי כנסת ושרים לקידום הנושא. עד כה נוצר קשר עם מספר ח"כים ושרים, בהם שלי יחימוביץ' ורן כהן.

 

  • הגברת השיח הציבורי הנוגע ליחס החברתי והמוסדי כלפי אנשים עם מוגבלות פסיכיאטרית.

 

קהילת המתמודדים עם מוגבלות פסיכיאטרית, המונה מאות אלפי אנשים בישראל, היא האוכלוסייה המוחלשת והמקופחת ביותר בחברה. מאז ומתמיד היא מצויה בחצר האחורית שלה. היחס החברתי והמוסדי כלפי נכי הנפש נגוע בסטיגמה קשה ובאפליה שיטתית. ההתמודדות עם חוליים אלה חוברת לקשיי ההתמודדות עם הסימפטומים של המחלה - ומעצימה אותם.

 

מניסיון השנים האחרונות, אנו עדים ליכולתם של נכי הנפש להתקדם, להתפתח ולמצות את הפוטנציאל הטמון בהם בכל תחומי החיים. הפסקת פעילות הוועדות גורמת נזק גדול לא רק לנכי הנפש, אלא גם לבני משפחותיהם ולסביבתם הקרובה. על חברה נאורה לאפשר לאנשים שאינם מזיקים לאחרים לחיות בתוך הקהילה וליצור תנאים לשילובם, ולא לעכב את מיצוי היכולות הללו.

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: ירון ברנר
"מאז ומתמיד חיים בחצר האחורית של ישראל". צעדת נכי נפש (ארכיון)
צילום: ירון ברנר
רוח טובה
יד שרה
כיתבו לנו
מומלצים