שריר הזוגיות שלי חלש מדי
"מה עושים בשבת?" שואל אותי החדש. רק יום חמישי, השד יודע מה אעשה בשבת. הרי בשבתות הרווקה שבתוכי מתמתחת במיטה עד עשר, מורחת מסכה ומדברת בטלפון עד 12, כושר, ארוחה עם חבר, ויאללה מפלרטטת על הבר, מסיימת עוד סופשבוע בלי תוכניות ובלי התחייבויות. שני רווקים פלגמטים מנסים להבין איך בעצם הופכים "אני" ל"אנחנו"
"מה עושים בשבת?" שואל אותי החדש. "רק יום חמישי היום", אני מנסה להרוויח זמן, השד יודע מה אני אעשה בשבת.... הרי בשבתות שגרתיות הרווקה שבתוכי מתמתחת במיטה עד עשר, מורחת מסכה על הפרצוף ומדברת בטלפון עד 12, כושר, ארוחה עם איזה חבר, ויאללה מפלרטטת בנחת בקיוטו על הבר, מסיימת עוד סופשבוע בלי תוכניות ובלי התחייבויות.
שריר הזוגיות שבי לגמרי הרוס, אני ממש לא יודעת איך לחזור ולהעביר את הוויקאנד, הפעם בטנדו, שניים, דו, רחמנא ליצלן, זוג!
ובבקשה שאף אחד לא ימכור לי את הסיפור שבאהבה השרירים הזוגיים מיד מתחזקים. אולי רק שרירי המפשעה, מהזיונים.
"רוצה לנסוע?" מציע החדש, ואני עושה תנועה הודית עם הראש, כלומר עושה "לא" עם הראש ואומרת "yes yes" עם הפה. בישראל קוראים לזה "לזרום". שריר הזוגיות שבי חלשלוש בטירוף, אני לא עושה תוכניות לשבת, לא נותנת אישור סופי לברביקיו אצל חברים (בטח לא כאלו עם ילדים) ובקושי רב מוכנה להיגרר לארוחה משפחתית אצל העיראקים האכזרים, אלה האחראים על אישיותי.
שבתות של רווקות הן הרי לחלוטין נטולות התחייבויות, לכי תלמדי את שריר הזוגיות, שצריך מעתה צריך סוג מסוים של קווי מתאר, יעני "תוכניות".
כששריר הזוגיות חלשלוש, את לא יודעת מה מותר ומה אסור, מה נחשב מגניב ומה זה לגמרי חדירה לפרטיות. אני מבקשת ממנו עזרה, שילמד אותי פרק בהלכות השניים, איך למעשה מתחילים להתנהל בארבע רגליים.
"תזרמי", הוא אומר, ואני מבינה שהוא, הרווק, גם לו אין שמץ של מושג, שני פלגמטים מוחלטים, מנסים להבין איך בעצם הופכים מ"אני" ל"אנחנו". מתכון בדוק לקטסטרופה.
"את רוצה לבוא לתערוכת אוטו-מוטו-שמוטו?" הוא מציע, ואני בתמורה רוצה להציע שיגיח עימדי לשוק המעצבים, ככה זה
אצל הרווקים, תמיד הבנות נגד הבנים. אני אומרת לו בחוסר טאקט מוחלט: "תגיד, מה לי לעזאזל ולתערוכת רכב? הרי אני ממילא כבר מנועה מלעשות עיניים שם לבחורים?" החדש לא מאמין למשמע אוזניו, זאת שבחר לא חובבת גלגלים, אלא בעצם פריקית של גברים.
"מתי נכיר את ההורים?" הוא ואני מחווירים מהמחשבה, ודוחים את העניין עד אחרי החגים - של השנה הבאה.
כששריר הזוגיות חלש מנסים לאלתר איך חיים באותה אמבטיה: "איזו סבון את אוהבת לרחצה?" מנסה החדש. אני תוחבת את הראש לכרית, ממאנת להבין את גודל התפנית.
שלא תבינו אותי לא נכון, היו לי הרבה שנות זוגיות אי שם בעברי הרחוק, אחר כך נפרדנו ואני התרסקתי, חשבתי שזה הכי נורא ללכת לאירועים לבד, שזו בלתי אפשרי להחליף בבית נורה, שלא לדבר על שכר דירה ופרנסה.
השנים עברו, ואני למדתי שהכי כיף לבוא לאירועים לבד, זה ישר הופך אותך למלכת הכיתה. במקום לוודא שנתת צומי ראוי לבן זוג שאיתך, את יכולה בסבבה לחייך בלי בושות לכל גבר נאה שעובר בסביבה.
אני הרשות המחוקקת, המחליטה, המבצעת, השופטת והנשפטת
ברבות השנים גיליתי את העצמאות, למדתי לעשות כסף לבד, להחליף נורה בלי בעיה, ושיותר קל לקנות טכנאים על כל תקלה, מאשר להתחנן לצד השני שיביא איזו תמיכה. ככה, בלי הכנה, מצאתי עצמי בחורה עצמאית, בונה עבורי טריטוריה עם ריבונות מוחלטת: אני היא הרשות המחוקקת, המחליטה, המבצעת, השופטת והנשפטת.
הריבונות העצמאית צריכה כעת לקלוט עלייה. וללמוד חזרה את תורת הזוגיות מההתחלה, אי אפשר שלא לעדכן את החדש שאחרי הספורט הלכת להביא איזה דרינק בבר, ומומלץ להודיע לו מראש שאת יוצאת לנסיעת עבודה.
הריבונות העצמאית צריכה ללמוד שמותר לבקש עזרה, ושגם החדש יודע לתלות תמונה, שסופי השבוע הם משותפים, ואגואיסטית שבתוכי צריכה להתפנות גם לחדש שבא לאהוב, אותי.
"אסור להתנפל על שריר הזוגיות, הוא חלש, נחזק אותו לאט לאט", אני מבקשת. והטרי מחייך ואומר: "רווקה סדרתית, את אפילו יותר גרועה ממני".
הבלוג של יעל 9
