שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    הדרך אל האושר
    55 נשים מכל הגילאים נתנו לעצמן מתנה ויצאו למסע מלכת המדבר בטורקיה. נורית נחום דווקא קיבלה מתנה ויצאה כעתונאית מלווה. חוץ מאת הנופים הירוקים של טורקיה, שפותחים את הלב והנשמה, היא גילתה שבניגוד לכל ציפיותיה החוויה היתה מצחיקה, מרגשת, ממלאת ונותנת השראה. כן, גם לכתבה הזו

    ישבתי מול המחשב, שקועה בעבודה, בין אימיילים רבים לטלפון שאינו מפסיק לצלצל, טרודה בסוגיות האקטואליות שעל סדר היום, ואז נקראתי לפתע למשרד העורך וקיבלתי הצעה מפתיעה: לצאת כעתונאית למקצה הראשון של "מלכת המדבר" בטורקיה.

     

    (צילום וידאו: אורלי דיין, עריכה: נעם פוטש)

     

    ההכנה שלי למסע נשענה בעיקר על כמה משפטי חוכמה: "לא טוב היות האדם לבדו" (עדיף עם עוד 50 נשים ברכבי שטח); "חיים רק פעם אחת" (אם כבר למות, מוטב במסע ג'יפים אתגרי) ו"מה שלא הורג מחשל" (כלומר, בהנחה שאשוב בשלום) - וכך מצאתי עצמי על מטוס בדרך לאיסטנבול, מוקפת ב-55 נשים בגילאי 21 עד 59, בהן רופאה, מהנדסת, מיילדת, אשת היי-טק, רואת חשבון, מתקשרת, נומרולוגית, והקטנה מכולן - מצילה בבריכה. כולן כאחת באו כדי לתת לעצמן מתנה. בשביל חלקן המסע הזה היה הגשמת חלום ישן, אחדות חיפשו ריגוש ואתגר, ואחרות קיוו לחולל שינוי בחייהן.

     

    כל 4 בנות חלקו צוות וג'יפ, ובמקביל הופקדו על משימות שונות לאורך המסע והחזיקו בתפקידים כמו צוות תרבות, צוות קפה (ועוגיות), צוות תורן וצוות חילוץ. ביום הראשון היה זה צוות 6 שהופקד על תחום התרבות וכבר כשנחתנו כינסה אחת מהן, מעיין, את כל הבנות והקריאה את השיר "הדרך לאיתקה" של קוסטנדינוס קוואפיס. המסר של השיר - שהדרך, עם כל הניסיון והחוויות שצוברים בה, חשובה מהיעד עצמו - היווה בעיני דגל לכל המסע: "בהתכוננך למסע לאיתקה, עליך להתפלל שתהא הדרך ארוכה, גדושה
    צילום: איה בן עזרי
    בהרפתקאות ובחוויות.... עליך להתפלל שתעבור הרבה בקרים של קיץ, בהם בשמחה ובתענוג תעגון בנמלים שמעולם לא ביקרת בהם...".

     

    המסע שלנו, שיצא לדרכו בחסות חברת "012 קווי זהב", התמקד בצפון מזרח טורקיה, באזור הים השחור. התחלנו את הדרך בשולי הרי הפונטוס המתרוממים מן הים, בדרך המנהרות העותמנית, ונסענו לעבר עיירה מהמאה ה-17 בשם זעפרן בולו, בה השתמרה מסורת בת מאות שנים של גידול התבלין היקר ביותר בעולם - הזעפרן. הנסיעה בתוך מרחבי הירוק נתנה תחושה שהלב נפתח ומתרחב. כבר בעצירה הראשונה, מיד לאחר הקראת 'מגילת עצמאות' אלטרנטיבית שציינה את פתיחת המסע, פצחו הבנות בריקודים לקול צלילי מוסיקה מזרחית שהשמיע צוות די ג'יי. בהמשך גלשה הפתיחות לפסים אינטימיים יותר, כשהתחלנו להטיל את מימינו אחת ליד השנייה ולברר מהן ההעדפות של כל אחת במיטה.

     

    אין דבר העומד בפני הכננת

     

    לבד מ-11 הצוותים המתחרים על הנסיעה המיוחלת למלכת המדבר באוגנדה, ליוו את המסע שלושה כלי רכב נוספים. צוות "מנגו" כלל את יפעת, המנהלת של המסע, פסיכולוגית במקצועה שהתחילה את מלכת המדבר כמתחרה ב-2001 והתמכרה; את סיגל, המדריכה החכמה והנועזת, את דרורית, הרופאה הדאגנית והחביבה, ואת עמית, שדאגה להקמת האוהלים בכל מחנה והתגלתה כמלכה אמיתית. בצוות tv נסעו הצלמות שדאגו לתעד כל דקה, ובצוות העיתונאיות, שזכה לשם "בננה", ישבתי אני והרווחתי חברה חדשה.


    מנהיגה מקומית לשיירה (צילום: נורית נחום)

     

    התקשורת בין 14 הג'יפים שהרכיבו את השיירה המפוארת התנהלה באמצעות מכשירי קשר, דרכם העבירה לנו סיגל את כל המידע תוך כדי נסיעה. שמענו סיפורים על ההיסטוריה והתרבות המקומית, על הנוף ועל המיתולוגיה היוונית. עם רדת החושך הפך ערוץ הקשר לזירת וידויים מרגשים על אהבה, אובדן, פחדים וזיכרונות, אך גם לבמה למשחקי חברה, בדיחות, עקיצות והכרזה על תקלות.

     

    "צוות חילוץ, אני צריכה שתגיעו קדימה עם מסור, נפל פה עץ", הודיעה סיגל המדריכה עם הגיענו למכשול הראשון. בהמשך נשמעה

    הקריאה: "חמש בנות עם מעדרים להגיע לראש השיירה", זאת כאשר באמצע השביל הופיעה גבעה שנוצרה ממפולת בוץ. באחד המכשולים הגיעה ההתרגשות לשיאה, כאשר נאלצנו לחצות נחל על שביל צר של סלעים, שסטייה קלה ממנו עלולה לגרום להתהפכות של הג'יפ אל תוך המים הזורמים. כולן התגייסו למשימה. אספנו אבנים כדי לבנות רמפה שתמתן את הירידה מהשביל אל הנחל, חיזקנו את הנהגות האמיצות והחזקנו אצבעות. אחת-אחת עברו הבנות את המכשול כשעל פניהן מתחלפות הבעות של מתח, פאניקה ושחרור מטורף, שלעתים אף נגמר בדמעות.

     

    על סף תהום

     

    במהלך הטיול לעבר רכס הרי האילגאס, נסענו יום שלם בתוך יערות אשוח ירוקים, צפצפות, שרכים ואגמים. למדתי מה זו "עבירות גבוהה" ומה זו "כננת", וכשהרגשתי שאין דבר שלא נוכל להתמודד איתו, נסענו לעבר חוף הים השחור והתענגנו על נופים מרהיבים של מים והרים. בדרך נתקלנו בבעלי חיים מצחיקים, חמוריקו חמוד שרקד לנו ריקוד, משפחת ברווזים שתקעה את השיירה באמצע כביש מתפתל, כשהחליטה לחצות אותו ולא במיוחד מיהרה, וגם עדר כבשים שחסם את הדרך, אולי כמחאה כנגד אכילת בשר.


    גשר על מים טורקיים (צילום: נורית נחום)

     

    ביום האחרון טיפסנו לפסגת האילגאס. בשל השמש הקופחת הפשירו השלגים באזור והדרך היתה בוצית. כשהגענו לפסגות נתקלנו בשטיח לבן בוהק של שלג ולא יכולנו לעמוד בפיתוי. חיש מהר שלפנו יריעות ניילון והחלקנו על השלג כאילו היינו בחופשת סקי. אחרי גלגולים, התנגשויות, מכות בעצם הזנב ופרצי צחוק עזים, החלטנו להמשיך בנסיעה, אך הניסיון להמשיך בשביל החצי מושלג כשל כשלון צורב. הג'יפ המוביל נתקע כשהוא תלוי על קצה ההר, על סף התהפכות. החילוץ נמשך שעה ארוכה, ואחרי שהשימוש בכננת לא הספיק, נקשר חבל נוסף מהצד כדי למנוע התהפכות אל מורד ההר המושלג. אחרי שהדרמה עברה בשלום שבנו על עקבותינו ונסענו למלון בו נערכה מסיבת הסיום.

     

    נצחון ההרמוניה

     

    כאילו שלא היינו משוחררות מספיק גם כך, הביאה סיגל, המדריכה, בקבוקי עראק טורקי - ראקי - וכך רקדנו בכל המרץ לתוך הלילה. כולן נסחפו עם המוסיקה - גם עפרה, המבוגרת שבחבורה, קשרה מטפחת כחולה לראשה והשתוללה לצלילי הטראנס. למחרת החזרנו בצער את הג'יפים המטונפים ונסענו לאיסטנבול. שם, בשיט על הבוספורוס, התקיימה ההכרזה על הצוות הזוכה, שנבחר על ידי הבנות עצמן ברוב קולות.

     

    צוות 6 הצליח לקנות את אהדתן של המשתתפות במסע, כנראה הודות לצניעות ולפתיחות שהפגין, ולהרמוניה ששררה בו מהרגע הראשון. חברות הצוות - מעיין הרגישה, רוני שקיבלה במתנה שבוע נטול ציניות, עדי המצחיקה ואורית הירושלמית המקסימה - כולן בשנות ה-30 לחייהן, נשואות ואמהות, תרמו לתחושה הנעימה כל אחת בדרכה.

     

    צוות אחר שאמנם לא זכה, אך היתה לו תרומה ייחודית למסע הוא צוות 3 - הצעירות שבחורה - שהצחיקו אותנו נורא כשבכל עצירה, ולו הקצרה ביותר, השמיעו בקולי קולות את השיר "לא ציפיתי" של סוליקו ואם סי קרולינה, תוך שהן מקפצות ורוקדות מחוץ לג'יפ. עכשיו, כשהכל נגמר ואני שוב יושבת מול המחשב טרודה בענייני עבודה, אני חושבת לעצמי שבאמת לא ציפיתי. לא ציפיתי שהמסע הזה יהיה כל כך מיוחד ויפה, לא ציפיתי שהדינמיקה בין הנשים תגרום לי להשיל מעלי כל מעטה של ציניות, לא ציפיתי שיהיה מצחיק, מרגש, ממלא ונותן השראה. "כל דבר שנאמר יישמע כקלישאה", אמרה לי סיגל המדריכה ביום האחרון למסע, "כי מי שלא חוותה את זה לא תוכל להבין". היא צדקה.

     

    בעקבות ביטול יום מיונים עקב תנאי מזג אוויר, יתקיים ב-8 ביוני יום מיונים נוסף ביער בן שמן. זוהי ההזדמנות שלכן להצטרף למסע עוד השנה. הראשונות לפנות אל החברה הגאוגרפית באמצעות כתובת האימייל malka@geotours.com או tamib@geotours.com  , תוזמנה להשתתף ביום המיונים. 

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "הדרך אל האושר"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    קל להכנס קשה לצאת
    צילום: נורית נחום
    צוות 6. נבחר ברוב קולות
    צילום: איה בן עזרי
    חילוץ בשלג
    צילום: נורית נחום
    חילוץ תחת עץ
    צילום: נורית נחום
    חילוץ עצמות
    צילום: מיטל לוי
    מומלצים