החולים ניצחו - הפופוליזם גם
כאשר שר בריאות מחליט לחיים ולמוות מסיבות של לחץ סביבתי, או מי עושה יותר רעש - זו כניעה מוסרית
הלב שופע אהבה עצומה על חולי סרטן המעי הגס, שהצליחו במאבקם וזכו לקידום סל התרופות. מלחמתם על הארכת חייהם נוגעת במקומות רבים בדמותנו כחברה מוסרית - למן הסולידריות העמוקה עם הזכאי לעזרת הציבור, ועד למשקל הגדול של חיי אדם שאנו נושאים עמנו כחלק מזהותנו היהודית, המעמידה את החיים כאחד הערכים הגבוהים ביותר - עד לכדי דחיית רוב התורה כולה מפני פיקוח נפש. במבחן הצלחת המאבק הם זכו ובצדק, ואין לנו אלא לשמוח שמחה גדולה בכך שלעוד אנשים יהיה טוב. ברם, במבחן דמותה של חברה מוסרית, נתגלו שוב הכשלים העמוקים שלנו כחברה.
ניצחונם במאבק אינו ניצחונה של חברה מוסרית, כי אם כישלונה. ביסודו של דבר, עמדה כאן שאלה מוסרית, ונתבעה הכרעה מוסרית. וכאן, במבחן התמודדות עם ההיבט המוסרי והערכי של השאלה - נכנענו כחברה. הפיתרון נמצא בתחומו של ההסדר הפוליטי, וזה פיתרון קצר טווח, שאיננו פיתרון המבסס את הווייתנו כחברה מוסרית.
בשתי צורות מבטאת חברה את העובדה שאין בה סולידריות של ממש ודאגה ל"אחר": דרך אחת היא התעלמות ממנו; דרך שניה היא קפיצה על הזדמנות מתוקשרת היטב, ועלייה מהירה על קידום עניין חברתי אחד, שכל ייחודו הוא בכך שעלה לכותרות. שביתת הרעב של הנאבקים בצדק למען תרופה לסרטן המעי הגס הצטלמה טוב, ועל כן איפשרה לרבים לחוש כי הם נאבקים מאבק חברתי של ממש. מאבק זה לא היה לפה לכל אלה שלא יודעים את כלליו, והמבקש להיות "חברתי" של ממש צריך להיות להם לפה - וזו הדרך המוסרית האמיתית.
למעלה מכך, שאלת תרופה זו או אחרת היא שאלה מוסרית מהמדרגה הראשונה. כל הכרעה כי אחד יקבל את התרופה כוללת בתוכה הכרעה שהשני לא יקבל. לשם כך הוקמה ועדת סל. הכרעה כזו אינה יכולה להתקבל לאור שיקול של מי יעשה יותר רעש ומי פחות, וכאשר שר בריאות מקבל אותה מסיבות של לחץ סביבתי, אין מדובר בהכרעה מוסרית אלא בכניעה מוסרית.
דילמה מוסרית מתאפיינת בכך שאין בה "פיתרון בית-ספר", וכל משיכה לכיוון אחד משמעה קיצור השמיכה בכיוון הנגדי. כל המציע הגדלה של סל התרופות חייב להציע במקביל על איזה ערך הוא מוותר, ומה הוא מוכן לשלם תמורת זאת. כיוון שלא ניתן עוד לטעון כי הכסף הולך להתנחלויות, יש צורך אפוא להיות אדם מוסרי באמת, ולהתייצב בפני האמת: על מה אתה מוכן לוותר בשעה שעמדתך תומכת בהגדלת הסל. רק המוכן להעלות את מס ההכנסה שהוא משלם בכמה אחוזים, רק המוכן לומר כי הוא מוכן לוותר על תקציבים המגיעים לו אישית (לא "ויתור" מגוחך של מפלגות על הכסף המגיע להן כתוצאה מהסכם קואליציוני - כסף זה אינו שלהן, הוא שלנו!) - הוא היכול לטעון טענה מוסרית בשבח העלאת התקציב המוקצה לסל התרופות.
ממשלה מוסרית היא ממשלה שיכולה לעמוד בפני לחצים של גורמי עניין, ולשקלל את השיקולים השונים לכאן ולכאן. חלק בלתי נפרד ממנהיגות הוא היכולת להיות קשוב לביקורת ולקול הציבור ולבחון את העמדות מחדש - אולם בשעה שהמנהיגות משוכנעת לאחר ההקשבה והאמפתיה, כי יש מדיניות מוסרית נכונה - לדבוק בה, ולא לחפש את הפופוליזם. ממשלת ישראל לא עמדה במבחן זה, והכרעתה אף מסכנת אותנו, כיוון שהיא מטמיעה בנו את ההכרה שהחלטות תתקבלנה כתוצאה של מאבקי לחץ ומסעות ציבוריים, ולא כתוצאה של שיקול דעת מוסרי אמיתי.
עולה אפוא כי לאחר ניצחונה של החברה כולה ביציאה מאטימותה, ובכך שהיא סוף-סוף התייחסה לשאלת סל התרופות, יש צורך בהשבת הדיון על סל התרופות - כמו גם על נושאים רבים אחרים - לשדה המוסרי הערכי, ולהתייצבותה של חברה חזקה וממשלה אמיצה סביב הכרעותיה המוסריות, מנקודת מבט אתית ולא פוליטית.
