למי באמת דואגת האוניברסיטה העברית?
האוניברסיטה העברית בי-ם הודיעה כי תהדק את הפיקוח על זכויותיהם של עובדי הקבלן שלה - בעיקר עובדי ניקיון ותברואה. לכאורה יוזמה חברתית ברוכה. השאלה היא למה האוניברסיטה מבזבזת כסף כדי לבדוק ולפקח על קבלני העובדים שלה ולא מפסיקה את המנהג הבזוי הזה, שמאפשר לארגון להתנער מאחריות לעובדיו ומעשיר את נוגשי העובדים המודרנים. היתכן שמדובר בסך הכל במהלך של יחסי ציבור לשיפור תדמית האוניברסיטה?
נושא ההעסקה הוא נושא חברתי בעייתי ממדרגה ראשונה בחברה הישראלית. החל מעובדים, שאינם זוכים לקבל אפילו שכר מינימום - למרות שהחוק הנאור מחייב זאת; דרך עובדים (דוגמת קופאים וסדרנים ברשתות השיווק), שמעסיקיהם כופים עליהם עבודה בימי חופש ומנוחה, שאם לא כן יאבדו את עבודתם כליל; עבור ב"פרילנסרים" (דוגמת עיתונאים, מתרגלים באקדמיה ועוד) - המצאה נוחה להעסיק אנשים בשכר רעב, ללא תנאים סוציאליים, מתוך הנחה שהם לא יעזו להתקומם, כי אחרים יתפסו את מקומם; ועד מהגרי העבודה, שלמרות צקצוקי הלשון החוזרים ונשנים וההצהרות הריקות מתוכן, ממשיכים להגיע לישראל, בתיווכם של בריונים - בארצותיהם ובארצנו - וכל זאת, בחסות השילוב הקטלני שבין הון לשלטון.
חקיקה מתקדמת אינה מסייעת אם אין אכיפה, ולמרבה הצער - אין אכיפה בישראל. משרד התמ"ת מפעיל מספר מצומצם של מפקחי עבודה, והסיכונים למי שעוברים על החוק אינם משמעותיים ואינם מהווים אמצעי הרתעה.
ניצול התקשורת ליחסי ציבור
עם זאת, מעסיקים רבים כבר הפנימו את הרגישות שהציבור מגלה כלפי יחסם אל עובדיהם, והם אינם מהססים להשתמש בתקשורת, כדי לנסות ולהרשים את הציבור במהלכים יחצ"ניים, שמשדרים אווירה של ניהול מתקדם כביכול של יחסי עבודה.
דוגמה אחרונה לכך נמצאה ממש בימים אלו בידיעה לפיה האוניברסיטה העברית תהדק את הפיקוח על זכויותיהם של עובדי קבלן. לשם כך יבצע רואה חשבון מטעם האוניברסיטה בדיקות חודשיות מדגמיות של תלושי השכר של העובדים, כדי לוודא שמעסיקיהם עומדים בדרישות החוק; האוניברסיטה גם התקינה שעוני נוכחות לכלל עובדי הקבלן, כדי להשוות בין דיווחי מתווכי כוח האדם (קרי, "הקבלן" המעסיק את העובדים) לבין הנתונים האמיתיים; בקמפוס הותקנו תיבות תלונות לעובדי הקבלן והאוניברסיטה אפילו תפיץ להם "זכותונים" - חוברות, המפרטות את זכויותיהם. בקיצור, ימות המשיח.
על פניה, נראה כי מדובר ביוזמה חברתית ברוכה. אלא שנשאלת השאלה, מהו האינטרס המניע את האוניברסיטה לבזבז כל כך הרבה כסף על בדיקות מדגמיות, על שעוני נוכחות נפרדים, על פקידים שיבדקו את כל הנתונים הכפולים הללו, על תשלום לנגרים או לפחחים, שיכינו את תיבות התלונות, על תשלום שכר לפקידים אחרים שיקראו את מכתבי התלונה (אם יגיעו). האם כל המבנה הארגוני הזה, שאמור לטפל בזכויותיהם של עובדי הקבלן, יתאפיין אף הוא בעובדי קבלן, או שמא אלו יהיו עובדים קבועים של האוניברסיטה?
ובכלל, למה לא להפוך את כל עובדי הקבלן לעובדים מן המניין, ולהפסיק את המנהג הישראלי הבזוי הזה, שמחד מאפשר לארגון להתנער מאחריות לעובדיו, ומאידך - מעשיר את נוגשי העובדים המודרנים.
יחסי עבודה בעייתיים
האוניברסיטה סובלת מיחסי עבודה בעייתיים. יעידו על כך אינספור הסיפורים הרבים של מתרגלים אקדמיים, מרצים ללא זכויות, סטודנטים שעובדים ללא תנאים ועוד ועוד. למרבה הצער, האוניברסיטה העברית אינה ייחודית ביחסי העבודה הקלוקלים שלה. זו תופעה, המאפיינת גם גופים אקדמיים אחרים בישראל. אלא שכאשר האוניברסיטה מחליטה ליחצ"ן מהלך הקשור ליחסי עבודה, עליה לקחת בחשבון את הסיכון, שיעלו שאלות ותהיות.
בעולם הנאור הולך ונמוג ההרגל הבעייתי של ניצול צעדים שיווקיים גרידא לשיפור תדמית הארגון כמי שמנהל אחריות חברתית. גם ההתהדרות בתרומה לקהילה כבר איבדה את האפקטיביות. ארגון, שירצה את הציבור ואת הגופים החברתיים שפועלים בתוך הציבור, כי שינה את דרכיו, יוכל לעשות זאת ללא קושי מיוחד. די אם יאמץ שני עקרונות בסיסיים של אחריות חברתית: שקיפות ודיווחיות.
באתר המפורט והגדול של האוניברסיטה העברית אין מידע מסודר על מצבת כוח האדם של המוסד. נכון, שרוב הגולשים מבקשים למצוא באתר הזה מידע הקשור ללימודיהם הפוטנציאליים. אבל האוניברסיטה היא גם מעסיק, וכמו מעסיקים אחרים ראוי היה שתפרסם מידע קצת יותר מסודר על נהליה ועל המבנה הארגוני שלה כמעסיק, תחת הכותרת הנהוגה באינטרנט "אודות" (About Us).
מעסיק ללא שקיפות
במצב הקיים, ברור כי שקיפות תעסוקתית היא לא שם המשחק באוניברסיטה העברית. רק אחרי קריאה דקדקנית וחיטוט מעמיק אפשר להבין, שתחומי העסקה עיקריים של עובדי קבלן הם שירותי ניקיון, הובלה וסבלות. כמה עובדים כאלו יש? מהו השיעור שלהם מכלל עובדי הארגון? מהם אופני התעסוקה האחרים המתקיימים באוניברסיטה? מהו שיעור העובדים הקבועים במשרה מלא? במשרה חלקית? לפי שעות? בלי זכויות? עם תנאים?
כל השאלות הללו ראויות לתשובה ובעולם המתעורר כבר מבינים, שגם אם ממש לא נוח להציג את התשובות, הציבור רוצה לדעת אותן. אם ארגונים בעולם מתחילים לחשוף בדוחות החברתיים של מצבת העבודה שלהם, אין ספק שארגון כמו אוניברסיטה, הממומן על ידי הציבור, חייב להציג את כל הנתונים בשקיפות מלאה.
כמו שהאוניברסיטה העברית רוצה לבדוק את הקבלנים שלה (כנראה בגלל שאיננה סומכת עליהם כמעסיקים הגונים), כך הציבור רוצה לבדוק את האוניברסיטה (כנראה, בגלל שאיננו סומך עליה כמעסיק הגון).
המתחיל במצווה, אומרים לו גמור. האוניברסיטה העברית מוזמנת להכין דוח תעסוקה מלא ולחשוף אותו לעיני הציבור. כפי שכבר נכתב לא פעם במדור זה - מה שעין השמש שוזפת, מתנקה ומיטהר.
תמי זילברג היא חברה בצוות ISO לגיבוש התקן הבינ"ל לאחריות חברתית
מומלצים
