משחק שחמט באהבה
נתי כתב לי בפורום, שאי אפשר ליצור קשר רציני ואמיתי כשכל הזמן משחקים משחקים. שאהבה זה לתת, לא לתחמן. שיש אנשים שמצאו אהבת אמת גם בלי משחקים, אסטרטגיות והעמדות פנים. אולי, אבל מה כל כך רע במשחקים, זה כיף, זה מלא ריגושים, זה מגוון לנו את החיים
הנה חלק מתגובה שנכתבה בפורום אצלי באתר:
לגבי הניוזלטר האחרון של שרוני - רק בחורות מאוד מסוימות יגלו עניין בבחור שפעל כך. אפילו גברים שניחנו בכושר משחק מהר מאוד ייאלצו להוריד את המסיכה. אתה צריך להיות בכוננות כל הזמן, שהיא לא תחשוף את הבלוף שלך. המצבים האלה מבוססים על מציאות שבה באמת גברים צריכים לשחק משחקים כדי להשיג בחורות, אבל זה לא מה שצריך להיות.
אולי אני תמים, אבל אני חושב שאהבה זה לא משחק שחמט.
אתה לא יכול ליצור קשר רציני ואמיתי כשאתה כל הזמן משחק משחקים. אהבה זה לתת, לא לתחמן.
בספר היא מדברת על כיבוש, אבל אנחנו לא בשחמט, כשהמטרה זה לכבוש את המלכה ואחר כך אין משחק. אם זה הלוח שלי מול הלוח שלה, אני לא בעניין. ולמה? אני לא מחפש אתגר נוסף, אני מחפש מילוט מהאתגרים של העולם.
אני לא קובר את הראש באדמה. ידוע לי שככה אנשים עושים בחצי העולם, ואז הם הולכים לישון, ובחצי הכדור השני עושים את אותו דבר. זה לא הופך את זה לנכון. משחקים מי יהיה צודק? מי ינצח את מי?
יש אנשים שמצאו אהבת אמת גם בלי משחקים, אסטרטגיות והעמדות פנים. מי לדעתכם מאושר יותר? נכון שבשלבים הראשונים יש העמדות פנים, אבל יש גבול גם לזמן וגם לסגנון שלהם...
נתי
אני משתדלת להימנע מלענות לכל מכתב בפורום שאומר "לא נראה לי מה שכתבת". לא נראה לך? לא צריך. פשוט למדי. אבל בקשר למכתב הזה הרגשתי שכל הגישה שלי לא היתה ברורה לו, ולכן הגבתי.
זה לא המשפט שמשנה את התמונה, אלא הרעיון. מצא חן בעיניך הרעיון, אבל לא המשפט הספציפי? תעדן אותו, תשנה אותו. הטיפ שבאותו ניוזלטר היה מיועד ספציפית לגברים
המגדירים את עצמם חנוּנים, כאלה שהדבר הכי מסעיר שעשו בחייהם היה לאכול עוף קפוא שפג תוקפו לפני שבוע. בחורים כאלה, כשהם יוצאים עם בחורה מגניבה, צריכים "הזרקת דלק מיידית למנוע" שתעורר בבחורה סקרנות לגביהם. מובן שלא כל הטיפים שלי מתאימים לכל אחד ולכל מצב.
נתי טען שרק נשים מסוימות יגלו סקרנות לגבי בחור שכזה.
אוקיי, אז אשאל שאלה פשוטה: במי נשים מתאהבות, באיזו דמות בסרטים? נכון. נשים מתאהבות בגיבורים שבסרטים. הן מעריצות גברים שהן יכולות לסמוך עליהם שלא יתקפלו כשיש בעיה. כאלה שיגנו על הצאצאים שלהן. ואתם יודעים מה דעתי? נשים נמשכות לגיבורים גם במציאות. משפט מסוג של "אני כבר אטפל בזה" גורם לה להבין שאתה יודע לדאוג לעניינים, זה הכל.
נתי דיבר על הסרת המסיכה. איזו מסיכה בדיוק? אז אמרת משפט אחד בטלפון, זה הכל.
לא ישבת וטענת בפניה שאתה בורר בעולם התחתון, לא אמרת שאתה וזאביק רוזנשטיין אכלתם מאותה שקית גרעינים בכדורגל, נכון? זרקת משפט על מנת לעורר סקרנות, או לתת תחושה שיש בך קצת מעבר למה שהיא רואה כרגע.
נתי מזהיר שהיא עלולה לחשוף את הבלוף שלך, ושזה לא אתה באמת. ואז נשאלת השאלה - לאן בדיוק הוביל אותך "להיות מי שאתה" (עם נשים, כוונתי)?
נתי גם טוען שמדובר בתחמנות. אבל אין שום קשר לתחמנות. תחמנות היא לשקר ולרמות את האדם ממול. האם שיקרת אותה? לא. האם רימית אותה? לא. אני לא ממליצה על תחמנות. אני ממליצה על עיצוב המציאות. עשה את המציאות מעניינת יותר, מרגשת יותר ממה שהיא באמת.
תמיד אפשר לעצב מחדש את המציאות
בסדנאות שלי אני מראה לאנשים איך אפשר "לצבוע" כל דבר. כשאני מציגה אנשים אחד בפני השני אני תמיד "אגדיל" אותם, אפרגן להם יותר. או כשבחורים מתייעצים איתי מה לכתוב בכרטיס הביקור העסקי שלהם, תמיד אמליץ על משהו מקורי יותר, מצחיק או מסקרן, רק לא סטנדרטי. למשל, נגר הופך אצלי מיידית ל "מעצב פרטי נוחות לבית". לעובד בתעשייה האווירית אקרא "מומחה לתמיכה אווירית". למדריך ספינינג אקרא "מומחה לסיבובים מהירים" - הגדרות שתמיד דורשות שאלות נוספות ומייצרות עניין.
תמיד אפשר לעצב מחדש את המציאות. למה? כי המציאות היא שלנו, לפני הכל. המציאות היא לא יותר מפרשנות שלנו, בני האדם. אתה יכול לראות את המציאות שלך בגוונים של אפור, ואתה גם יכול לצבוע אותה. הכל תלוי בך.
אני מאמינה שלכל אחד יש רשות, כל עוד הוא לא פוגע באחרים, לעצב את המציאות שלו בעצמו. כל מה שאני עושה זה להציע לאנשים עיצוב שיוצר משיכה.
הכיף הגדול הוא בלשחק
החיים יוצאים מהגוון האפור שלהם ומקבלים צבעוניות (צילום: ויז'ואל/פוטוס)
ולגבי משחק שחמט: אהבה בפרט, והחיים בכלל, הם הסבתא וסבא של משחק השחמט. מי שלא מבין את זה, שום ספר לא יעזור לו. הכיף הגדול הוא בלשחק. כן, תאמינו או לא, זה כיף ואקשן. אתה מתקשר ואומר ככה, היא עונה ומגיבה ככה, צעד לכאן וצעד לכאן. כל תקשורת היא בעצם סוג של משחק.
למה זה כיף לשחק? כי זה מעורר יצרים, זה מסעיר ויוצר תחושה של חיוּת. כל מי שאוהב ספורט יאמר לך את זה. כל מי שיצר יש מאין יאמר לך את זה. דחוף את עצמך אל הלימיט שלך ותראה איך החיים יוצאים מהגוון האפור שלהם ומקבלים צבעוניוּת וחיוּת.
תקרא לזה משחק, תקרא לזה אמנות, תקרא לזה מה שאתה רוצה, העיקר - תיצור עניין!
נתי טען גם שהאנשים המאושרים ביותר הם אלו שמצאו אהבה בלי משחקים כלל. על זה אני חייבת לשאול את נתי - ומאיזה מודל היתה מכונת האמת שבדקה שאכן אף אחד מבני הזוג לא "שיחקו" אפילו קצת?
אבל, אם אנחנו כבר מדברים על אושר, אז בוא נשים את הקלפים על השולחן:
האושר שלך לא תלוי בשום בחורה.
אנשים שחושבים שהאושר שלהם תלוי באדם אחר יוצרים מצב בו לא משנה אם ישחקו "במשחק" או לא, הם אף פעם לא יהיו מאושרים. אושר אמיתי מגיע מבפנים, אושר אמיתי מקרין ביטחון ועוצמה.
נתי שאל גם למה בספר שלי לא מוזכרת הרבה המילה "אהבה". אז התשובה היא, שזה לא ספר על אהבה. כל הגישה שלי מדברת על יצירת תשוקה ומשיכה. איך להאמין בעצמך וליצור לבחורה את הפרפורים בבטן. האהבה מגיעה בצורה של איזון. כשבחור מתאמן מספיק על איך להיות בייבמאסטר, גבר שאוהב נשים, הוא יוצר את האיזון בצורה טבעית ביותר.
שרון רובינשטיין היא יועצת דייטינג , מחברת הספר "מה היא רוצה" ובעלת אתר "בייבמאסטר".
לפנייה לכתב/ת 
