שתף קטע נבחר

האמריקנים והבורסה, רומן מוזר

עם ריבית יותר הגיונית ונגיד חדש שאומר אמת, מצבה של אמריקה טוב מבעבר

האמריקנים והבורסה - רומן מוזר, שזור תקופות של אהבה ושנאה, קרבה וריחוק. כשוול-סטריט בוערת, אף חתיכה של מידע פסימי לא תכבה את התלהבותה. כשוול-סטריט קפואה, אף לפיד של מידע חיובי לא יפשיר אותה.

 

נסתכל למשל על דבריו האחרונים של היו"ר החדש של הבנק המרכזי האמריקני, פרופ' בן-שלום ברננקי. הוא אזר עוז בנפשו ואמר לאמריקנים בנאום פומבי: כן, אנחנו חיים באינפלציה גבוהה יחסית, ש"אינה עולה בקנה אחד עם ההגדרה המקובלת של יציבות מחירים". על כן, המשיך הפרופסור היהודי החביב, נילחם בנחישות בעליות המחירים, אם יימשכו.

 

הייתה זו אמירה פשוטה, ברורה, שרק שיקפה את המציאות האינפלציונית הקיימת באמריקה זה שנים אחדות. היא הייתה צריכה דווקא להרגיע את הבורסה ולא לגרום, כפי שגרמה, לירידות. כי מתי מופיעה סכנה ממשית של התפרצות אינפלציונית? כאשר המחירים עולים אבל הריבית נמוכה מלאכותית. הבנק המרכזי מחלק אז כסף בחינם ומבעיר את האש. כך היה באמריקה עד לאחרונה ממש: הריבית של ה"פדרל ריזרב" (הבנק המרכזי המקביל לבנק ישראל) עמדה על 1% ביוני 2004 ועל 3% ביוני 2005. קצב האינפלציה בשנים אלו: 3.5%. מאז עלתה הריבית של הפדרל ל-5% והיא סוף-סוף ריאלית ועובדת. שיא האינפלציה נרשם בספטמבר אשתקד, כשזינקה ל-4.7% בחישוב שנתי; כעת שיעור האינפלציה ירד ל-3.5%. סכנת ההידרדרות פחתה ולא התגברה.

 

פה נדרשת הערת הבהרה. הממסד הכלכלי האמריקני מייחס חשיבות מכרעת לא לנתוני האינפלציה כמות שהם, אלא למה שמוגדר "אינפלציית ליבה" - זהו מדד מחירים לצרכן, שנעקרו ממנו שני סעיפים גדולים: אנרגיה ומזון. למה נעקרו? בטענה שמחירי המזון והאנרגיה אינם מגיבים למדיניות כלכלית ומוניטארית אלא מושפעים מגורמים עונתיים, מאקלים משתנה ומאילי נפט זרים. הקניות של מזון ואנרגיה מסולקות אפוא מסל הצריכה המשמש בסיס לחישוב "אינפלציית הליבה"; לא ייפלא שאינפלציה זו יציבה יותר ומרוסנת יותר וקצבה השנתי כ-2.0% לשנה.

 

אבל מה המשמעות של "אינפלציית הליבה"? מעטה ומוגבלת. זהו מדד מעוות, שלא משקף את ההתייקרויות של אף משק בית נורמאלי. השימוש בו יצר מיצג שווא של רגיעה בחזית ההתייקרויות, והתעלם מהמחירים שאותם שילמו בפועל אזרחי אמריקה עבור מוצרים ושירותים הכי בסיסיים. הנגיד החדש, בן-שלום ברננקי, עדיין מתייחס אל המדד המעוות הזה בנאומיו הפומביים, אך בדיונים פנימיים חותר להחלפתו במדד המחירים הרגיל. הציבור ממילא יודע את האמת על האינפלציה; הוא הולך לחנויות.

 

בקיצור, בכל הנוגע לאינפלציה, מצבה הממשי של אמריקה כיום טוב מכפי שהיה בעבר. קודם כל, יש נגיד חדש שאומר את האמת ויאמר את האמת, בלי להסתיר את כוונותיו בערפל של התבטאויות חידתיות, כפי שעשה קודמו אלן גרינספן. שנית, הריבית של ה"פדרל ריזרב" כבר עשתה את מרבית דרכה למעלה, מ-1% עד 5%, וגם אם תהיינה עוד שתי העלאות, נאמר ל-5.5%, אלו תוספות זניחות. במשק האמריקני עצמו נרשמת נסיגה במחירי הדיור, שהתנפחו כבועה מסוכנת. ויש בלימה ואף ירידה במחירים של חומרי גלם.

 

האם כל זה נוגע לנו, הישראלים? נוגע גם נוגע. אנחנו מושפעים מאמריקה גם בצמיחה וגם בבורסה; היו תקופות שנרשם מתאם של 98% בין הנאסד"ק לבין הבורסה של תל-אביב. אנחנו גם מושפעים מהאטה אפשרית בכלכלת ארצות-הברית. וול-סטריט מצידה יכולה לרדת או לעלות כאוות נפשה, בתגובה לאירועים, פרשנויות, הלכי רוח וסנטימנטים. אבל מוזר שהבורסות של אמריקה מגיבות בירידות דווקא על אמירת אמת של נגיד התופס את הפוזה הדרושה ממנו - לוחם אמיץ באינפלציה.

 

עוד בבלוג של סבר פלוצקר: בשפת הכוח, במפגן של נזקים   

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים