בלבול ממוקד
כבר חיסלנו את כל המפקדים מהאוויר, הים והיבשה, נכנסנו קרקעית ותת-קרקעית. הדיונים הצבאיים כיצד להתמודד עם הקסאם משולים לדיון מה לעשות עם מזג האוויר
כבר יותר מעשור רווחת בציבוריות הישראלית ההכרה שאין מנוס מהידברות עם הפלסטינים על חלוקת הארץ בינינו לבינם. גם המחירים מסומנים. הכל כביכול הולך לקראת זה, רוחות הזמן קוראות הביתה, אולם ראו זה פלא - הלכה למעשה, היעד רק מוסיף להתרחק. משחקי האתמול עודם נמשכים: ניסיונות החמיקה מהידברות, הרווחת הזמן המדומה, יצירת העובדות בשטח שהכל מבינים שיימחו. לשם מה בדיוק יש להוסיף עוד סבל וכאב, פצועים ומתים, מכים ומוכים, ולהתבזות קבל עולם? למה צריך להמשיך ולהתבהם? האמנם זהו כורח? קיצור תולדות הקטסטרופה מלמד שזו לא תמה עד שהיא ממצה עצמה עד תום נזקיה. אולם דומה שמיצתה, או שמא טרם?
עונשים ממחסן הגרוטאות
בתכניות האקטואליה מתנהלים פולמוסים אנאכרוניסטיים, כמו לא חלפו להם 39 שנות עקרות. שוטים שמאחוריהם עבר ביטחוני מציעים דרכי פעולה צבאיות, שמחסני הגרוטאות של הענישה הקיבוצית כבר מלאו מהם מזמן. הרי אין מהלך שטרם נוסה. פעם ועוד פעם ועוד אחת. כבר סיכלנו באופן ממוקד וגם באופן מאוד לא ממוקד. כבר חיסלנו את כל המפקדים בעבר, בהווה ובעתיד, הפצצנו מהאוויר, מהים ומהיבשה, נכנסנו קרקעית ותת-קרקעית. תש איפוא כוחן של התשובות הכוחניות, ואין בהן עוד מענה. הדיונים הצבאיים, כיצד להתמודד עם ירי הרקטות, משולים לדיון מה לעשות עם מזג האוויר. אין עוד מה לעשות במישור הכוחני שטרם עשינו. ראוי שלקברניטוּת הצבאית והפוליטית יהיה את העוז לומר את האמת הבסיסית הזו לציבור.
נובח אל הירח
דומה שלא חלף ולו יום אחד מאז שנבחר אבו-מאזן לתפקידו כנשיא הרשות הפלסטינית, מבלי שהצהיר על רצונו לפתוח במו"מ
מדיני עם ישראל. ידו המושטת נותרת לפי שעה באוויר. גם את מהלך ההתנתקות התעקשה ממשלת שרון לבצע באורח חד-צדדי ולא מול ממשלתו, צעד נפסד שלא מן הנמנע שסייע לתבוסת הפתח ועליית החמאס. "מסמך האסירים" איננו מסמך קל לעיכול, וישראל לא יכולה להסכים לכל מרכיביו, אולם הוא בהחלט יכול וצריך לשמש בסיס להפסקת אש ולחידוש ההידברות בין העמים.
שני משאלים לשני עמים
והיה והפלסטינים אכן ילכו למשאל עם על המסמך ויאשררו אותו, פירוש הדבר עשוי להיות הליכה נוספת שלהם לבחירות. ייתכן שבעניין יסודי וקיומי כל-כך כמו עתיד היחסים עם הפלסטינים, גם על הציבור הישראלי ללכת לבחירות, אף שרק יצא מהן. אם ממשלת אולמרט תוסיף לדבוק בחד-צדדיות, לא יהיה טעם ותכלית להמשך ישיבת העבודה בממשלה. קולה החברתי, שהיה מאז'ורי בבחירות, הפך מינורי לאחריהן, ואילו בזירה המדינית היא מחרה-מחזיקה אחרי אולמרט תחת לאתגר אותו. הגיע הזמן להתעורר.
