מועל יד או רחמים עצמיים?

ספק אם אגיע אי פעם להבנה עם סבא שלי ובני דורו בדיון בשאלה האם הנאצים היו בני אנוש או חיות. הסיכוי להגיע להבנה קלוש בין השאר מכיוון שמעולם לא אצליח לחוות את שעבר עליהם במלחמת העולם השנייה וספק אם דמיוני המפותח יכול לעשות זאת במקומי.

ובכל זאת, ככל שאני חושב על זה יותר, ברור לי: אדולף היטלר וכנופייתו היו בני אדם. רגישים כמו סבא, לוגיים כמוני. הם לקחו את האכזריות האנושית לקיצוניות חסרת תקדים, אבל זה לא אומר שאחרים לא יכולים לנסות ולחקות אותם.

מזעזע לחשוב כמה מקרים של רצח עם התרחשו למרות תקדים השואה. ועם זאת קשה להגיד שזה מפתיע. האנימליזציה שנהוג לעשות לנאצים מרחיקה אותם מאיתנו עד כדי כך, שאנחנו בני האנושות כולה, מתעלמים מהחייתיות, מהפוטנציאל ההרסני והאכזריות המודחקים בכולנו.

מצעד של נאו-נאצים בגרמניה. חיות או בני אדם? (רויטרס) 

דוגמאות לא חסרות: יוזף סטאלין בבריה"מ, סלובודאן מילושביץ' בבוסניה, בני ההוטו ברואנדה והמוסלמים בדארפור. ולמרות הכל, אנחנו נוטים להישאר אדישים. מה כן מעורר אותנו? תנועת יד מקרית של שחקן כדורגל בן 21 מנבחרת גרמניה - לוקאס פודולסקי שמו. רבים מאיתנו כבר עשו מזה מועל יד. מחווה אנטישמית כנגד מאמנה היהודי של ארגנטינה. בלי להתייחס לרקע האישי שלו, בלי לשים זאת בקונטקסט נכון. אהה...נכון, לחיות אין קונטקסט. חיות הן חיות.

על דבר אחד גם סבא שלי יסכים וגם אתם. תהייה אשר תהייה התבנית התודעתית של הנאצים, גופם הוא גוף אנושי לגמרי. לכן, יש להודות, אותה הצדעה נאצית קלאסית הינה בעייתית לכל מאיתנו, מתוקף היותינו בעלי ידיים. אם היינו יותר ערניים למגוון התנועות שלנו היינו מגלים שבעצם גם אנחנו "הצדענו" לא פעם בחיינו במועל יד, בלי לשים לב כמובן. זה קורה מפעם לפעם כשמנופפים לשלום למשל, או מבקשים למשוך תשומת לב של מישהו או סתם מותחים את קצות האצבעות ומנסים להגיע לאיזה ספר במדף גבוה. גם אם מדובר בספרו של קצטניק, יתכן שיש מי שיקבע מהצד כי מדובר במועל יד.

ומהצד שלנו הישראלים, כשמדובר בשחקן גרמני כמו פודולסקי הצעיר, אין שום מניעה לקבוע, זה אפילו מתבקש. זה לא משנה שהיתה זו זרועו השמאלית שהונפה (בניגוד לכללי הטקס), או שזה קרה במהלך צעידה. לא נתעסק בדקויות, הרי אנחנו לא גרמנים קפדנים כמוהו, שמשתייך לתת קטגוריה של המין הנאצי. העובדה שהוא בכלל בן למהגרים פולנים, אינה חשובה. היטלר מתהפך בקברו, יהיה היכן שיהיה.

יש שיאמרו שפולני בעל אזרחות גרמנית זה השילוב הנורא ביותר, בוודאי בישראל ולא מעט בגרמניה. אפילו פודולסקי, כוכב עולה במדינה, הושם ללעג ולקלס בתוכנית רדיו סאטירית 'איינס-לייב' (סוג של ארץ נהדרת גרמנית רדיופונית) על רקע הדו-לאומיות שלו. כך למשל פותח החקיין את סדרת היומנים הפיקטיביים של 'פולדי' ששודרו מעל גלי האתר ובאתר התחנה: "המאמן (יורגן קלינסמן) אמר לי 'אתה גרמני, לוקאס'. ועניתי לקלינסי, זאת אומרת ליורגן ש'לא, למרות הכל אני לא גרמני. לא'. אני לא אידיוט, אני לוקאס. זאת אומרת לפעמים".

מסתבר שפודולסקי, שמקור שם משפחתו בעיר הולדת הוריו, אינו ממש סמל הלאומיות הגרמנית - לא החדשה והמודחקת, ובוודאי לא זו העתיקה והיצרית. למרות הצלחתו, יש בגרמניה כאלה הרואים בו נטע זר. "יש לי חוש הומור, אבל זוהי מכה מתחת לחגורה" אמר חלוץ הרכש של באיירן מינכן, שהחליט לא להתראיין יותר ואף מאיים בתביעה נגד התוכנית, אליה הצטרפה ההתאחדות. "לוקאס הוכפש ונדחק לפינה שאינן לו מקום בה", נאמר בהודעתה.

לדחוק לפינה. הרי זה מה שנהגו הגרמנים לעשות מימים ימימה - אז באלימות והיום בסאטירה וזה מה שאנחנו עושים כשאנו מתלהמים ויוצאים נגדו במה שנראה לנו בקונסטלציה מסויימת סוג של מועל יד. הם עושים זאת בגלל שהוא לא ארי, אנחנו עושים זאת כי מצאנו הזדמנות לצעוק שהוא מתנהג ככזה. אז מה אם הוא גדל והתחנך בבית ספר של מהגרים זרים בקלן, אז מה אם רוב חבריו ממוצא מוסלמי (לפחות כך טוענים לאמין אחמד ופואד בוסיפה שהציגו עצמם ככאלה). פולני, עם אזרחות גרמנית, שמתרועע עם מהגרים מוסלמים. זה כבר לגמרי בלתי נסבל עבורנו. בסופו של דבר, כולם נגדנו.

מכל ההיבטים הרציונלים, ברור לגמרי כי לא היתה זו הצדעה במועל יד מצידו של פודולסקי ובכל זאת יש שנעמדים על רגליהם האחוריות ומייצרים לעצמם זעם מיותר, שלא לומר מאולץ. כי את ההקשר להנפת היד של השחקן איננו מחפשים בסיפור חייו, או בדיון הלאומי סביבו במדינתו. ההקשר הוא ההקשר שלנו - ההקשר הפוליטי.

עד כמה שזה נשמע אבסורדי, בגרמניה רגישים יותר מאיתנו ללקחי השואה ומקפידים להילחם בתופעות של לאומנות קיצונית - הרבה יותר מאיתנו הישראלים שנזעקים מול כל ביטוי גזעני, כל עוד הוא בא מבחוץ. מהותי, כן או לא. העיקר שהוא נותן עוד סיפוק לרחמים העצמיים החביבים עלינו, שמקבלים על הראש מצד הקהילה הבינלאומית - בזירה המדינית, ובמגרש הכדורגל. כך, בעזרת הזרוע של פודולסקי, נצליח אולי לעשות מה שלא הצלחנו עם הרגל של יוסי בניון.