| |
כמה שווים 250 גרם של אבקת כביסה
לבית המשפט בת"א הוגשה תביעה נגד פרוקטר אנד גמבל שהפחיתה את כמות אבקת הכביסה באריזות שלה מבלי ליידע את הציבור, וכמובן מבלי להוריד את מחיר המוצר. באתר החברה יש אין ספור הצהרות והתחייבויות על חזון וערכים ושקיפות ומה לא. אבל בשורה התחתונה, כשאפשר להרוויח עוד כמה אגורות נשכחו כל ההבטחות וההתחייבויות לצרכן
לבית המשפט המחוזי בתל-אביב - כך פורסם
- הוגשו תביעות נגד שתי חברות, המייצרות ומשווקות אבקות כביסה, בטענה כי היטעו את הציבור והפחיתו את משקל אבקת הכביסה באריזה, מבלי ליידע את הצרכנים ומבלי להפחית את מחירי המוצר.
אחת החברות היא פרוקטר אנד גמבל, שעל פי הטענה מכרה בשלוש השנים האחרונות אריזות ספציפיות (3 ק"ג או 1.5 ק"ג) של אבקת כביסה אריאל, אך שינתה את הכמות באריזות, כך שבפועל היו בהן 2.5 ק"ג או 1.25 ק"ג בלבד.
מבלי למלא את מקומו של בית המשפט ולקבוע האם אכן קרה או לא קרה הדבר, התעלול הזה - שאינו נדיר - מספק הזדמנות לדון בנושא הצרכני בראי האחריות החברתית.
אחריות חברתית מחייבת דיאלוג עם מחזיקי עניין. רוב החברות היצרניות אינן מקיימות דיאלוג כזה עם הצרכנים. הן מעמיסות עליו מידע שיווקי ופרסומי חד-צדדי, מקיימות סקרים בקרב מי שמוכן להשתתף בהם - וקוראות לזה "שיתוף הציבור", מבלי שישמעו את הציבור באמת.
כדי לקיים חברה צרכנית עם אחריות חברתית, יש צורך בארגוני צרכנים, שיהיו בני-השיח של היצרנים ויגרמו להם לקיים דיאלוג משמעותי, ובמידת הצורך - אף מרתיע. רק ארגוני צרכנים יכולים לשים לעצמם למטרה לעקוב באופן שיטתי אחר מוצרים ולבדוק אותם בראי האינטרס של הציבור - שאינו זהה עם האינטרס שהחברה היצרנית מצביעה עליו. ארגונים כאלו יכולים לחנך את הציבור, לארגן אותו ולייצג את הציבור בפני היצרנים. ואם אין ברירה, הם יהיו אחראים לפנות לערכאות.
אין ארגון צרכנים ישראלי
החברה הישראלית עושה צעדים ראשונים להיות חברה צרכנית. עד היום אין גוף אמיתי של נציגות צרכנים בארץ. יש גופים אחדים, הכפופים למוסדות מרכזיים שונים (משרד התמ"ת או ההסתדרות) ויש גם התארגנות חדשה, שמצהירה כי תהיה "מועצה" ותעשה פעולות רבות וחשובות. אבל בינתיים זה לא ארגון צרכנים, שקם מהשטח, ומנהל דיאלוג חד ונוקב עם היצרנים והספקים.
גם התקשורת הישראלית לא יכולה להתהדר ביעילות תפקודה כספקית מידע צרכני. טורי הצרכנות בתקשורת רוויים הודעות לעיתונות, ומשמשים בעצם כזרוע "חינמונית" של הפרסום. בטורים הללו אפשר למצוא בעיקר הודעות על מוצרים חדשים, הכרזות על התחלת קמפיין ושאר מיני נתונים, שמעניינים רק את אנשי המקצוע, ולא את הציבור הרחב. לא מקרי הוא, שבמדורים אלו מתפרסמות גם רכילויות על העוסקים בפרסום ויחסי ציבור, שלדעתם גורם עלום כלשהו, מעניינים את הציבור יותר ממי שעוסקים בפיסיקה גרעינית, מדעי החלל, פילוסופיה, פסיכולוגיה או כל מקצוע חופשי אחר.
את הצרכן מעניינים אנשים, שהחליטו לשקול את האריזה שנרכשה בסופר, מבלי לסמוך על מה שכתוב עליה. כל אחד מאיתנו יכול היה לעשות את אותו מעשה, אך לא עשינו אותו. ולכן זהו סיפור מעניין ובעל השלכות ציבוריות. אך משום מה, הוא אינו מככב בעמודי הצרכנות והכלכלה של העיתונים "הפופולריים". אפילו בעיתון שבו פורסמה הידיעה, היא הופיעה בעמודי החדשות "הכלליים", ולא במסגרת המדור "נתח שוק וצרכנות".
בין חזון לבין רבע ק"ג אבקת כביסה
גישת האחריות החברתית תובעת מחברות וארגונים שקיפות, הגינות, יושר ודיווחיות. לאתגר האחרון הם נענים בשמחה, ומקפידים לפרסם חוברות, דוחות וטקסטים אחרים, שנקראים בדרך כלל רק על ידי מי שכתב אותם. גם לפרוקטר אנד גמבל יש טקסטים כאלה. באתר הישראלי הם
מצהירים על מחויבותם: הם "פועלים מתוך מטרה לשפר את היומיום של צרכנינו ברחבי העולם", לא פחות.
יש להם גם חזון - שהחברה שלהם "תהיה ותוכר כחברת מוצרי הצריכה הטובה בעולם". קשה להעריך איך היו מגיבים למשפט הזה אנשי חזון, דוגמת נביאי ישראל, חוזה המדינה, מקימיה וכו'.
אם לא די בכך, יש להם גם ערכים. ביניהם: "כנים וישרים זה עם זה... פועלים תמיד בהתאם לחוק..." ומעבר להצהרות באתר הישראלי של החברה, ישנו גם קוד אתי
של החברה העולמית. 64 עמודים טעונים בהצהרות, הכרזות, מידע כללי, מידע פרטי, אתיקה בעסקים, ציות לחוק, דיווח ושקיפות - מה שרק אפשר לרצות.
אלא שבשורה התחתונה, באריזה של 1.5 ק"ג חסרים 250 גרם אבקת כביסה. ובכך מתמצה הסיפור כולו.
אף חברה עוד לא קרסה בגלל 250 גרם אבקת כביסה. ייתכן אפילו שהיא לא תפסיד סנט אחד בשורה התחתונה. אבל אחריות חברתית עושים לא בגלל שזה כדאי, אלא בגלל שזה נכון. זה לא נכון לתת לרבע ק"ג אבקת כביסה להיעלם בלי הסבר, וזה לא נכון להתייחס לציבור כאל עוילם-גוילם. אפילו אם זה כדאי, זה פשוט לא נכון.
תמי זילברג היא חברה בצוות ISO לגיבוש התקן הבינ"ל לאחריות חברתית
|
