| |
עובדי קבלן: הגישה הכוחנית נמצאת בחוק
אם תכלית חברה היא מיקסום רווחיה, וכל השאר הם דברים משניים, אין פלא שדפוס ההעסקה הפוגענית הפך למכת מדינה ושאפילו בכנסת לא נרשמת הצלחה רבה בטיפול בבעיית עובדי הקבלן
לפי חוק החברות הישראלי, "תכלית חברה היא לפעול על פי שיקולים עסקיים להשאת רווחיה, וניתן להביא בחשבון במסגרת שיקולים אלה, בין השאר, את ענייניהם של נושיה, עובדיה ואת עניינו של הציבור; כמו כן רשאית חברה לתרום סכום סביר למטרה ראויה, אף אם התרומה אינה במסגרת שיקולים עסקיים כאמור, אם נקבעה לכך הוראה בתקנון".
אכן, החוק הישראלי קובע חד וחלק, כי תכלית חברה היא לפעול על פי שיקולים עסקיים, כדי למקסם רווחים ולעשות תשואה רבה ככל האפשר. נכון, החברה רשאית לחשוב גם על העובדים או הציבור, ואפילו על הנושים שלה - אבל היא לא חייבת. החוק מחייב אותה אך ורק לחשוב על רווחים, רווחים, ועוד יותר רווחים.
זה נשמע אולי בלתי הגיוני למי שאינו מצוי ברזי התפיסה הכלכלית, שהניבה את החוק הזה, אבל בישראל, ניהול עסק תוך התעלמות משיקולים שאינם כסף, כסף, ועוד כסף לא רק שאינו בלתי מוסרי, הוא אפילו הולם את לשון החוק.
מילטון פרידמן, הוגה הדעות הכלכלי, החביב כל כך על דורסים ודורסנים למיניהם, פירסם בספטמבר 1970 בעיתון "ניו-יורק טיימס" מאמר ידוע, תחת הכותרת: "אחריות חברתית של עסקים היא להגדיל את רווחיהם".
בלעג בלתי מוסתר כלפי כל מי שחשבו שהקפיטליזם האמריקני צריך להירגע קצת ולצקת לתוך החשיבה שלו קצת אנושיות, חמלה והתחשבות בסביבה, כותב פרידמן כי יש אנשי עסקים "שמאמינים כי הם מגנים על היוזמה החופשית כשהם טוענים בדמגוגיה שעסקים אינם מתרכזים "רק" ברווחים אלא גם בקידום יעדים "חברתיים" רצויים; שטוענים כי לעסקים יש "מצפון חברתי". הם לוקחים ברצינות את האחריות שלהם ליצירת מקומות עבודה, לביטול אפליה, להימנעות מזיהום סביבתי או לכל מה שעשוי להיות הז'רגון המילולי האחרון של יבול הרפורמות האופנתיות".
קשה להאמין שכלכלן או איש עסקים שפוי יעז להתבטא היום בצורה הזו. הסביבה תסתכל עליו כמו שמסתכלים על מי שעומד על ראש גבעת האירוסים וקוטף אותם באדישות לעיני כל. יכול להיות אפילו שיקשרו אותו באזיקים ויאשפזו אותו להסתכלות זמנית.
אבל העובדה שאנשים לא מדברים כי לא יאה להגיד את הדברים במפורש, אינה מבטיחה שזה לא בדיוק מה שהם חושבים. ובמשק הישראלי, כך נראה, זה בדיוק מה שחושבים, וחוק החברות מבטא את הגישה הכוחנית הזו ומשקף את רוחם של מי שהגו וניסחו אותו.
לעשות כסף, וכמה שיותר
פרידמן טוען, במידה רבה של צדק, כי מנהלי חברות אינם יכולים לפעול לטובת החברה, שכן התפקיד האחד והיחידי שאליו הם גויסו הוא לשרת את הבעלים. "למנהל יש אחריות ישירה כלפי מעסיקיו", הוא קובע. "האחריות הזו היא לנהל את העסק בהתאמה לרצונות שלהם, שיהיו בדרך כלל - לעשות כמה שיותר כסף, תוך ציות לחוק".
לדברי פרידמן, מנהל שאינו מעלה את מחיר המוצרים שהוא מוכר - מועל באחריותו; כך גם מנהל, שכדי למנוע זיהום סביבתי יבחר לבזבז כספים מעבר לאינטרס של החברה ומעבר למה שהחוק מחייב אותו. מנהל כזה מבזבז כסף של מישהו אחר, לא של עצמו - ובזבוז כזה אינו נמצא בתחום סמכותו.
הלוגיקה הזו עומדת מאחורי דפוסי התנהגות פסולה מסוגים רבים, ובראשם - העסקה פוגענית, שהפכה בישראל למכת מדינה. הרבה יותר משתלם להעסיק אנשים בלי תנאים סוציאליים. זה חוסך משאבים, ממקסם רווחים ומשרת היטב את חשבון הבנק של בעלי המניות. ואם זה טוב לחברות פרטיות, למה שזה לא יהיה טוב לכל המגזרים האחרים?
לא ייפלא, אפוא, שגם בכנסת ישראל לא נרשמה הצלחה רבה בחקיקה האמורה לטפל בבעיית עובדי הקבלן. איש כבר אינו משלה את עצמו, שניתן יהיה לחסל את התופעה הזו באופן מוחלט. הרי בתוך עמם יושבים הח"כים, והם יודעים היטב, שממשלת ישראל היא המעסיק הפוגעני הגדול מכולם, ובה עובדים רוב עובדי הקבלן במשך שנים ארוכות, ללא יחסי עובד-מעביד.
המקסימום שמנסים ח"כים ספורים לעשות, הוא לקדם חקיקה שתשית אחריות לא רק על הקבלן/ספק החיצוני, אלא גם על מזמין העובדים. כלומר, מי שמזמין עובדי ניקיון, מאבטחים, מתכנתים זמניים, עובדים רפואיים זמניים, מורים זמניים וכו', יהיה אחראי גם הוא לכך שהעובדים הללו יקבלו את התנאים להם הם זכאים על פי חוק. המעסיקים - באופן טבעי - נרתעים מהחקיקה הזו כמו מאש. מה הם צריכים את האחריות הזו?
עובדי קבלן - סכנה לקיום החברה
ח"כ ליה שמטוב החליטה לנסות שוב להרים את כפפת החקיקה על עובדי קבלן, שבה נכשל ח"כ יגאל יאסינוב בכנסת הקודמת. היא הקימה השבוע שדולה בכנסת, שתנסה להעביר את החוק הנכסף. האם גם הפעם יברחו הח"כים מהאולם לפני ההצבעה, כדי לטרפד את החוק? האם גם הפעם הם יעדיפו לשמור על החבר'ה, ויימנעו מהגבלת האינטרסים של חבריהם, סוחרי העבדים המודרנים?
ייתכן. אבל בסופו של דבר השינוי הזה יהיה מחויב המציאות. גם אם החברה הישראלית לא תעמוד על זכויותיה כמו שהחברה הצרפתית, למשל, יודעת לעשות, השינוי יגיע. ולו בגלל התפוררות המרקם החברתי בישראל, הסולידריות האפסית והפערים הנפערים בין סוגי עובדים שונים ואשר יוצרים משק, שבו כל אחד עלול להיות עובד קבלן. גם עשרות אלפי בעלי חברות קטנות ובינוניות.
כי אפילו מילטון פרידמן וחבריו יודו, שבחברה אנושית הרוסה ונחשלת אין לקוחות, ובהיעדרם - אי אפשר להשיא ולו אגורה אחת לכיסיהם של בעלי מניות רעבתנים וראוותנים.
תמי זילברג היא חברה בצוות ISO לגיבוש התקן הבינ"ל לאחריות חברתית
|
