רוב הלוחמים בגזרת צור, המשגרים את הרקטות אל חיפה וסביבותיה, הם שכירי חרב המתוגמלים באמצעות מיני זיכיונות על תעשיית ההברחות בנמל. סביר להניח כי עם כניסת צה''ל לעיר, הם יניחו את נשקם ויימלטו להרים"
העורף החזק, השקרים שנחשפים, רמת החיילות בצוֹר - ועוד שגיאות שמקרבות את הכישלון של נסראללה
פורסם:
25.07.06, 06:19
פעילות חיזבאללה איננה גרילה טהורה, כי חיזבאללה פועל גם נגד אזרחים, אך היא גם איננה טרור צרוף, כי חיזבאללה מורכב מצבא לא סדיר. חיזבאללה כבר "חתום" איפוא, על מושג חדש: טרורילה. זהו סוג חדש של טרור-גרילה שיעי, פנאטי, נתמך מדינות, העושה שימוש באמצעי לחימה בלתי שגרתיים.
עד לפני ימים נישא נסראללה על גלי אהדה גבוהים של הטרורילה, אבל היום מזכירה ההאדרה הזו יותר את הפושע האגדי האמריקני אל קפון. גם הוא זכה לאהדה ברחובות שיקאגו, עד שיותר ויותר אנשים נפגעו ממעשיו וייחלו לנפילתו. כך גם בלבנון. השילוב של מימדי ההרס, חיסול מוצבי חיזבאללה והתמיכה הבינלאומית בישראל יוצר מאסה קריטית, הלוחצת על נסראללה וארגונו. תשומת הלב התקשורתית, המופנית לנפילת הטילים בישראל, מחמיצה את שבעת המרכיבים של "המדרון האחורי החלקלק" בו מצוי נסראללה וארגונו:
מי שלא מופיע - לא משפיע. ניכר שהיעדרותו של נסראללה מהמסך הקטן קשה עליו, אך היא קשה שבעתיים על אנשיו. ממרואיין מבוקש, שנהג לשדר בשיטתיות את עוצמתו כלפי השטח באמצעות המדיה, נותר רק נסראללה המבוקש הנלחם על קבלת זמן אוויר. וכאשר הוא כבר מופיע אחת לשבוע, הוא חייב "להספיק" יותר - ואז הופעותיו נעשות מאולצות ובלתי אמינות.
מותר לשקר - אסור להיתפס. זהו כלל יסוד בלוחמה הפסיכולוגית. אמינות המנהיג, שגם התקשורת הישראלית החמיאה לו על שהוא "מבטיח ומקיים", מתחילה לאבד גובה. לקח לחיזבאללה למשל זמן רב לאשר את המידע שמוצב מארון א-ראס כבר לא בידיו. זה מזכיר יותר את "קול הרעם מקהיר" מאשר את השייח חסן הגאה.
הלבנונים מפנימים - המבקרים מצליפים. כבאפקט הדומינו, מתחילים הלבנונים - לרבות בני העדה השיעית - להפנים את היקף ה"צונאמי" המלחמתי המתרגש עליהם. ככל שנחשפים עוד ועוד מימדי הנכבה החברתית-כלכלית, כך גוברת הביקורת על נסראללה, שסחף את לבנון אל הרפתקה חסרת תקדים בתולדות המדינה. לא כל הביקורת נשמעת בתקשורת הגלויה, כי מורא חיזבאללה עדיין מצוי ברקע. אולם ככל שיוכה הארגון הזה, נראה ונשמע עוד ועוד מצטרפים לצד המבקר והמצליף.
תדהמה בחיזבאללה מריבוי נפגעיו. חיזבאללה איננו מדווח במתכוון על מספר הנפגעים ובעיקר על מספר ההרוגים שלו, מחשש לדמורליזציה בקרב כוחותיו. אולם מידיעות שמקורן בצה"ל ומן המידע המלוקט מכלי-תקשורת מקומיים ומאתרי אינטרנט בלבנון, עולה כי עד עתה חוסלו כ-120 לוחמי חיזבאללה, שהם כ-15 אחוזים מכוחו הסדיר. אובדן בהיקף כזה יחייב כנראה את הארגון לגייס כבר בשלב מוקדם זה עוד לוחמים משורות ה"מילואים" שלו (הארגון מונה כ-800 לוחמים סדירים ובין 3,000 ל-5,000 "מילואימניקים").
תסכול ממיעוט הנפגעים בישראל. נוצר הרושם שהנהגת חיזבאללה "מאוכזבת" מכמות הנפגעים המועטה יחסית בארץ. "אירועי ההתייחסות" של נסראללה ואנשיו היו פיגועי המתאבדים של שנת 2002 והנזק הפיזי והמוראלי שהם גרמו בשעתו. היום ידוע שחלק מתיזת "קורי העכביש" שטווה נסראללה התבסס על גרימת מקסימום נפגעים ישראלים בפרק זמן קצר, עוד לפני שרשויות המדינה יספיקו להתארגן כדי לגונן על תושביה. הוא צפה, כתוצאה מכך, לחץ ציבורי כבד על הממשלה לוותר ולהגיע להסדר עם הארגון, שיאדיר את כוחו הפוליטי בלבנון.
הסיוט של נסראללה - הגליית תושבי הדרום צפונה. בתרחישי חיזבאללה, מופיע תרחיש הגליית רבע מיליון תושבי הדרום
צפונה, כתרחיש אימים. המהלך, המוכר בתורת הלחימה כ-Counter Insurgency , הוא בנסיבות הללו מכפיל כוח משולש: ראשית, מדובר בתקיעת טריז בינו לבין רבים מבני העדה השיעית בדרום, שיהיו קורבן ההגליה. שנית, יופעל כאן לחץ כבד על ממשלת לבנון ותושבי ביירות שיזכו ל"ביקור" לא צפוי של הפליטים החדשים, ושלישית, המהלך יאפשר לצה"ל לפעול בכפרי הדרום בשטח "נקי" מאוכלוסיה אזרחית.
גזרת צור - "ציר הפשע". בעיר צור, בכפרים ובעיירות שסביבה מרוכזים לא מעט משגרי טילים ומצבורי תחמושת, אבל רמת החיילות של אנשי חיזבאללה שם נופלת משל אלה שהוצבו בקו מארון א-ראס ובינת ג'ביל. מבחינת חיזבאללה, הלחימה בגזרת צור נחשבת ל"קו שני" ומתבססת על גורמים שמסורתית "מחליפים בעלים" אחת לכמה שנים. ניתן למצוא שם "לוחמים" שניצבו לצד ישראל בפלוגות השיעיות של צד"ל, ואת בניהם של מי שלחמו עוד לצד אש"ף. אותם לוחמים בגזרת צור, המשגרים את הרקטות אל חיפה וסביבותיה, הם שכירי חרב המתוגמלים באמצעות מיני זיכיונות על תעשיית ההברחות בנמל צור. סביר להניח כי עם כניסת צה"ל לעיר, הם יניחו את נשקם ויימלטו במהירות להרים.
אלוף-משנה (מיל') משה אלעד היה מושל נפת צור ובינת ג'ביל ביחידת הקישור ללבנון, וכיום חוקר במוסד שמואל נאמן בטכניון
