היום (א') מציין העולם הנאור את יום זכויות האדם הבינלאומי. לפני 52 שנה קיבלה עצרת האומות המאוחדות את "ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם", שעיקרה הבטחת חרות ושוויון לכל בן אנוש, וזכות שווה לגבר ולאשה. בעברית "אדם" הוא שם כולל לזכר ונקבה, שנאמר בבראשית (ה' 1-2): "ביום ברא אלוהים אדם, בדמות אלוהים עשה אותו, זכר ונקבה בראם ויברך אותם ויקרא שמם אדם ביום הבראם".
מדינת ישראל, שבהכרזת העצמאות שלה הובטח, בין היתר, כי תהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות, היא המדינה היחידה בעולם שמתיימרת להיות דמוקרטית, אך מתייחסת לאזרחיה על-פי מוצאם העדתי-דתי. יש בה אפליה מובנית בחוק מטעמי מוצא, דת ומין.
קיים אצלנו יחס מפלה בין יהודים לערבים ברוב תחומי החיים, ומלידה עד פטירה אנו כפופים לחוקי דת ארכאיים ונתונים לשיפוטם של ממסדים דתיים-אתניים הבזים לאשה. ממסדים אלה שוללים את זכויותיה כאישיות משפטית, רואים בה קניין האב והבעל, פוסלים אותה לעדות, לדיינות ולמלכות, ומתערבים בהחלטותיה ביחס לגופה ולנוהגיה. הגופים היהודיים שבהם, שהם הרוב, אף בזים לאחר ומתערבים בגסות במקרים של נישואי תערובת.
עקרון השוויון אינו מעוגן בחוקי המדינה. יתרה מזו, לפי דרישת הדתיים, שביקשו למנוע שוויון לנשים ולערבים, נזרק סעיף השוויון מהצעת החוק המקורית של "חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו". חירויות יסוד נוספות כמו חופש הביטוי, חופש העיתונות, חופש היצירה והמחקר ועוד, לא מעוגנות אף הן בחוקיה של הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. למרות זאת, הן קיימות במידה מסוימת הלכה למעשה. לא בזכות בית המחוקקים, אלא בזכות בג"ץ ומכוחו השיפוטי והמוסרי.
בית משפט עוקף בג"ץ
דאגתו של בית המשפט הגבוה לצדק לחירויות היסוד הפכה לצנינים בעיני רבים בכנסת, שטוענים כי לא די שיישבו בו משפטנים מעולים ובלתי תלויים. ברצותם נציגות "מגוונת", הם ילדו את "בית המשפט לחוקה". לפי הצעת החוק, שכבר עבר בקריאה טרומית בכנסת, מתוך 11 חבריו יישבו בבית דין זה רק שלושה שופטים מקצועיים. מלבדם יהיו שם דיינים, קאדי ועוד כמה פרופסורים על-פי מפתח מפלגתי כזה או אחר. הכנסת הזו, שדאגתה אינה נתונה לאדם אלא לפוליטיקאי, וש"תפארתה" נחשפת לעיני כל עם ישראל, החליטה להתנכל לבג"ץ. הוא, לשיטתם, אינו מייצג.
רק גברים מצ'ואיסטים, מתנשאים ואלימים יכולים להציע בית משפט לחוקה, שבו יישבו כשופטים ופוסקים אנשים הרואים בנשים מעמד נחות ומכשיר לגבר לצורכי פרו ורבו; אנשים הסבורים ש"כל המלמד בתו תורה מלמדה תפלות", וש"קול באשה ערווה". את הפוסקים האלה רוצים להושיב עלינו כי הם מייצגים ציבור ומפלגות. לפי אותו היגיון יש למנות לבית המשפט גם את מי שחושבים שמותר לרצוח בשם כבוד המשפחה ואת הדורשים לעשות לנשים מילה בדגדגן כדי שלא ייהנו ממין. הרי גם זו תרבות מסוימת.
ושכחנו את דאגתם של נציגנו בכנסת למנות דיינים שיתבעו - יחד עם לאומנים שאינם דיינים - איסור להשכיר, למכור או להחכיר אדמה לערבי אפילו הוא אזרח. שהרי בספר דברים פרק ז' פסוק 2 נאמר: "החרם תחרים אותם לא תכרות להם ברית ולא תחנום". מר יעקב ינון, מי שהיה שופט בבית המשפט המחוזי, יוצא במאמר גדול (הארץ 5.12) לסנגר על הדיינים והקאדים כמשפטנים לכל דבר, שהרי המשפט הדתי הוא חלק ממשפט הארץ. אבל מה הגאווה? הרי משפט הארץ הוא בניגוד לדמוקרטיה ועקרונותיה. בניגוד לזכויות האדם.
ההצעה להקים בית משפט לחוקה נועדה לפגוע בבג"ץ ובזכויות האוניברסליות של האדם באשר הוא אדם. מוטב לה שתיקבר בטרם יחוסלו לחלוטין שארית יסודות "החירות, הצדק והשלום" של מדינת ישראל - מדינה שמתיימרת להיות דמוקרטיה ואינה אלא דמוקרטיה פונקציונלית, שרחוקה מאוד מלהיות דמוקרטיה מהותית.
