שתף קטע נבחר

דברים שרואים מכאן

הסערות על פני כוכב-הלכת צדק, מטאורים ומטרות מטאורים, עליית קבוצת פגסוס המרשימה, ועוד כוכבים ועצמים שונים שתוכלו לראות בשבועות הקרובים בשמיים. מדריך מפורט לאסטרונומים החובבים

כשאנו מסתכלים בשמי הלילה ממקום חשוך דיו ובלילה נקי מעננות, ניתן להבחין בנקודות אור רבות. מרבית הנקודות הן כוכבים – גופים הפולטים קרינה בדומה לשמש שלנו - השייכים לגלקסיה שלנו, שביל החלב. נוסף על הכוכבים, אנו רואים לעתים גם כוכב-לכת אחד או יותר. אלו שייכים למערכת השמש שלנו, קרובים אלינו הרבה יותר מהכוכבים הרחוקים, ואינם מפיקים אור עצמי אלא מחזירים מפני השטח שלהם את אור השמש. אגב, שיטה להבדיל בין נקודת אור שהיא כוכב לנקודת אור שהיא כוכב-לכת (כאשר מסתכלים בעין בלתי מצוידת) היא להתמקד בנקודה לשניות אחדות.

 

אם מזהים נצנוץ (או הבהוב), לפנינו כנראה כוכב מרוחק. אם האור נראה יציב, זהו כנראה כוכב-לכת. הסיבה לכך היא שכוכב, בגלל מרחקו העצום מאיתנו, מהווה מקור אור נקודתי, בעוד שמכוכב-לכת מגיע שטף קרינה שאינו נקודתי. בגלל השבירה של קרני האור באטמוספרה ודינמיות האטמוספרה, הקרינה מהכוכב מוסטת לעתים מעינינו ואז חוזרת, וכך מתקבל אפקט של נצנוץ. הוכחה ניצחת להבדלים אלו מתקבלת בהתבוננות בטלסקופ. גם אם מסתכלים בהגדלה גדולה, כוכב לעולם ייראה נקודתי (בהיר יותר או בהיר פחות, למעט כוכבים בודדים הנצפים מטלסקופי המחקר הגדולים ובעזרת אמצעי תצפית מיוחדים), בעוד שהתבוננות בכוכב-לכת תגלה מראה דסקתי, המאפשר להבחין בצורתו ובממדיו.

 

בכתבה זו אתאר בקצרה את קבוצות הכוכבים והגופים האחרים הנראים בשמיים מקו הרוחב של ישראל בשעות הערב של עונה זו, חודשי תחילת הקיץ. כמו כן אסביר בקצרה מהם מטאורים וכיצד נוצרים מטרות מטאורים במועדים קבועים במהלך השנה הודות לנוכחותם של שרידי שביטים, הסובבים את השמש ומגיעים לקרבת מסלולו של כדור-הארץ סביבה. לסיום, נאמר כמה מילים על אודות צדק ועל חבר חדש שהצטרף לכתם האדום הגדול והמוכר.

 

שמי הקיץ

 

ב-21 ביוני, יום מפנה הקיץ – היום הארוך ביותר בחצי הכדור הצפוני - ציינו באופן רשמי את תחילת הקיץ. אוסף הכוכבים הבהירים המאפיינים יותר מכל את בוא הקיץ הם אלו המרכיבים את משולש הקיץ הגדול: וגה (Vega) בקבוצת נבל (הכלי המוזיקלי האגדי שבו ניגן אורפאוס, אשר נקבע בשמיים לאחר מותו, להנאת האלים המאזינים), דנב (Deneb) – זנבו של הברבור, ואלטאיר (Altair) בקבוצת נשר. בשעות הערב של שיא הקיץ (אוגוסט-ספטמבר) מצוי משולש זה של כוכבים, הניתן לזיהוי בנקל בכיפת השמיים, מעל לראשנו, בסמוך לזנית. ליד וגה הבהיר בקבוצת נבל יוצרים ארבעה כוכבים צורת מקבילית. בין זוג הכוכבים הדרומיים יותר במשולש מצויה הערפילית הפלנטרית M57 – ערפילית הטבעת (ראו תמונות בטור הקודם). הערפילית הטבעתית היא למעשה מעטפותיו החיצוניות של כוכב אשר סיים את חייו כננס לבן, והשיל את כל הקליפות שמסביב לליבתו הצפופה אל התווך הבין-כוכבי.

 

אם ממשיכים את הקו מדנב – זנב הברבור - דרך הכוכב האמצעי של מוטת כנפיו (האמצעי מבין שלושת הכוכבים המסודרים בשורה ברורה לפני דנב), מגיעים לכוכב כפול מהיפים ביותר – הלא הוא אלביריאו, ראש הברבור (כמחצית הדרך לערך וקצת מעל הקו המחבר בין וגה לאלטאיר). אלביריאו מרוחק מאיתנו כ-385 שנות אור. בעין בלתי מצוידת הוא נראה ככוכב בודד, אבל דרך טלסקופ הוא נראה מופרד לשניים – האחד צהוב במגניטודה של 3.1, והשני כחול, במגניטודה 5.4, כשהמרחק הזוויתי בין השניים כ-34 שניות-קשת (כמחצית הדקה, שהיא 1/60 המעלה).

 

הצפייה בכוכבים כפולים באופן כללי, ובאלביריאו בפרט, היא מהנה, כי לא זו בלבד שבשדה הטלסקופ או המשקפת מתגלים כוכבים רבים יותר מהכוכב הבודד הנראה בעין, אלא שכאשר כוכבים הם קרובים (זוויתית) זה לזה, ניתן להבחין ביתר עוצמה בהבדלי הבהירות ובעיקר בהבדלי הצבעים ביניהם. אין כמו אלביריאו להדגים תופעה זו. בתוך משולש הקיץ, בין הברבור לנשר, מצויות שתי קבוצות קטנות: קבוצת שועלון (Vulpecula) שכוכביה חיוורים, ולידה קבוצת חץ (Sagitta), שצורתה יאה לשמה וכוכביה בהירים יותר. ממזרח למשולש הקיץ שתי קבוצות חביבות נוספות – קבוצת דולפין, בדמות מעוין בולט של כוכבים עם זנב, ולידה קבוצת סייח (Equuleus).

 

סמוך לזנית מצויה קבוצה הבולטת ביותר בתקופה זו - הקבוצה החמישית בגודלה (מתוך 88 הקבוצות) - הנקראת על שמו של גיבור מיתולוגי, הלא היא הרקולס. קבוצת הרקולס היא גן-עדן לכוכבים כפולים (כגון זטה (z), דלתא (d) ואלפא (a, המוכר גם בשמו Rasalgethi, שמשמעו "ראשו של כורע-הברך" - הוא הגיבור עצמו, הרקולס).

 

בקבוצת הרקולס מגוון של כוכבים משתנים (כוכבים המשנים את בהירותם במחזוריות כלשהי), והיא גם ביתם של שני צבירים כדוריים יפהפיים – M13 ו-M92, כמו גם של הערפילית הפלנטרית NGC 6210 (המרוחקת מאיתנו 4,700 שנות אור ומתפרשת על פני כמעט כחצי שנת אור). M13 (תמונה 1) הוא האובייקט המוכר ביותר בקבוצה, הממוקם, באופן נוח למדי לתצפיתנים, על אחת מצלעות המרובע המרכזי. זהו צביר כדורי המרוחק מאיתנו כ-25 אלף שנות אור ומכיל מאות אלפי כוכבים, אולי אף כמיליון.

 

את הצביר גילה בשנת 1714 האסטרונום האנגלי הנודע אדמונד האלי, ולפני 34 שנים נבחר הצביר כיעד לאחת מהודעות הרדיו הראשונות המיועדות ליצורים תבוניים חוץ-ארציים פוטנציאליים. ההודעה נשלחה מטלסקופ הרדיו הגדול אשר בארסיבו (אגב, להודעה יידרשו כמובן כ-25 אלף שנים להגיע לאזור הצביר; כלומר, אל לנו לצפות לתשובה מוקדם מבעוד 50 אלף שנה לערך). צבירים כדוריים בולטים נוספים בשמי הלילה של עונה זו הם M5 באזור ראשו של הנחש (קבוצת נחש – Serpens – היא הקבוצה היחידה המחולקת לשניים – ראש וזנב, כאשר בין שני החלקים ממוקמת קבוצה אחרת אך בהחלט קשורה, היא נושא הנחש - Ophiuchus), ו-M4 המפורסם סמוך ללבו של העקרב - אנטארס, שאותו נתאר בהמשך.

 

העגלה מנמיכה

 

בתקופה זו בשעות הערב מנמיכה העגלה הגדולה לעבר האופק הצפוני, ממערב לכוכב הצפון (פולריס), בעוד קסיופיאה אשר מולה, בעלת צורת ה-W, כבר מבצבצת מעל לאופק, ממזרח לפולריס. עדיין ניתן לעקוב אחר קשת הכוכבים שיוצרים שלושת כוכבי ידית העגלה, דרך ארקטורוס אשר ברועה דובים, וכלה בספיקה של בתולה. ואם אל קבוצות המזלות הגענו, אזי הגיע הזמן להיפרד מקבוצת אריה המרשימה המצויה כבר לקראת שקיעה בשעות הערב המוקדמות. בין בתולה למאזניים מאיר בגאווה כוכב-הלכת צדק (על כתמיו אשר בכותרות), אשר ילווה אותנו נאמנה בשמי הדרום והמערב עד תחילת הסתיו.

 

ממש מעל לאופק הדרומי, אחת הקבוצות ששמן מתאר נאמנה את המראה שלהן – קבוצת מזל עקרב – מראש ועד העוקץ אשר בקצה הזנב. הכוכב הבהיר ביותר בקבוצה, ואחד הבהירים ביותר בשמיים, הוא אנטארס. זהו על-ענק אדום ומנופח מטיפוס ספקטרלי M (ראו מקרא במפה), המרוחק מאיתנו כ-600 שנות אור ואשר קוטרו עולה על מרחקו של צדק מהשמש (לחלופין, הוא בעל קוטר העולה על קוטרה של השמש שלנו פי 660 לערך). ממזרח לעקרב עולה במקביל לאופק הדרום-מזרחי קבוצת מזל קשָׁת (Sagittarius), וכל האזור כולו, הפונה לכיוון מרכז הגלקסיה שלנו, רווי בכוכבים ושאר גרמי שמיים מרהיבים. מומלץ לתור את אזור קשת ומעט צפונית לו (לעבר קבוצת מגן) גם באמצעות משקפת, אז יתגלו שדות של כוכבים ושאר עצמים מאירים בצפיפות מרשימה.

 

בהתקרבנו לסוף אוגוסט, כבר נוכל להבחין בשעות הערב בעלייתה של קבוצה גדולה מהמזרח – פגסוס. עליה – בטור הבא.

 

מטאורים ומטרות מטאורים

 

מטאור נראה כאשר חלקיק קטן חודר מהחלל לאטמוספרה של כדור-הארץ. במרבית המקרים, קוטר החלקיקים קטן ממילימטר אחד. מהירותם של חלקיקים אלו גבוהה מאוד - כ-10- 70 ק"מ לשנייה - ועקב החום שיוצר החיכוך באטמוספרה העליונה של כדור-הארץ, הם נשרפים בגובה של כ-120 עד 80 ק"מ. החלקיקים מעוררים את האטומים באטמוספרה לאורך מסלול תנועתם (מעבירים אלקטרונים באטום לרמות אנרגיה גבוהות יותר) ומייננים אותם (משחררים אלקטרונים מהאטום).

 

כאשר האטומים חוזרים למצבם המקורי, נפלטת קרינה אלקטרומגנטית בתחום האור הנראה (תופעה דומה לזו מתרחשת בנורת ניאון), הנראית לצופה מהקרקע כשובל אור מהיר (זוהי למעשה התופעה המכונה בעגה העממית "כוכב נופל"). במקרים נדירים יותר, כאשר הגוף החודר לאטמוספרה גדול יותר ומורכב מאבן או מברזל, עשוי הגוף לשרוד במהלך המעבר באטמוספרה, וחלק ממנו עלול לפגוע בקרקע (ראו מאמרו של נח ברוש "הסיפור שאינו נגמר של 2004 MN4", בגיליון זה). הגוף הפוגע קרוי מטאוריט. מכתשי הפגיעה הרבים שניתן לראות על הירח, למשל, הם תוצאה של פגיעת מטאוריטים בקרקע הירח.

 

מדי לילה ניתן להבחין במטאורים בודדים (ספורדיים) שמקורם בחלקיקי אבק שחצו באקראי את מסלול כדור-הארץ. לעתים עובר כדור-הארץ דרך נחיל אבק שהשאיר אחריו שביט במסלולו סביב השמש, ומתרחש מטר מטאורים. כל המטאורידים בנחיל נעים במסלולים מקבילים, ועל כן, בשל תופעת הפרספקטיבה, המטאורים המתקבלים נראים כאילו הם מגיחים מנקודה אחת בשמיים. נקודת המוצא על פני כיפת השמיים נקראת רדיאנט.

 

ברוב המקרים, מטר המטאורים נקרא על שם קבוצת הכוכבים שבה מצוי הרדיאנט. ב-12 באוגוסט, כמצוין במפה, יגיע לשיאו מטר הפרסאידים השנתי - מטאורים המגיעים מכיוון קבוצת הכוכבים פרסאוס, וקרויים לפיכך על שמה. מקורו של מטר הפרסאידים בשביט סוויפט-טאטל (Swift-Tuttle), המקיף את השמש אחת ל-133 שנים (המעבר האחרון בסמוך לכדור-הארץ התרחש בשנת 1992).

 

חברו החדש של הכתם האדום הגדול וההתנגשות האפשרית

 

בפברואר 2006 נצפה על פני צדק הגוף האליפטי הלבן BA - White Oval, שהוא תוצר של מיזוגים בין שלוש סערות (שהתרחשו במהלך השנים 2000-1998), כשהוא מחליף את צבעו לגוון אדמדם הולך ומתחזק, דומה מאוד לגונו של הכתם האדום הגדול והוותיק . מאז מכונה כתם זה Red Spot Junior (להלן, "הכתם הצעיר"). הכתם הצעיר ממוקם מערבית לכתם האדום הגדול על פני אחת מרצועות העננים בחצי הכדור הדרומי של צדק, ושקול בקוטרו לקוטר כדור-הארץ (גודלו בערך מחצית גודלו של הכתם הגדול).

 

חוקרים סבורים שהופעתו של הכתם הצעיר על צבעו החדש, עובדה המעידה כנראה על התחזקות הסערה, קשורה לשינויים אקלימיים בקנה מידה נרחב יותר (שינויים גלובליים) המתרחשים באטמוספרה של צדק. בדומה לכתם הגדול, נראה שגם הכתם הצעיר מזדקר כמה קילומטרים מעל לפסגות העננים של צדק. לא ברור עדיין מה הסיבה לצבעם של כתמים אלו, אבל אחת התיאוריות המובילות גורסת שהזרמים העולים בתוך הסערות מעלים חומר משכבות נמוכות יותר באטמוספרה, ותרכובות מסוימות בו עוברות שינויים כימיים בהשפעת קרינת ה-UV מהשמש והופכות אדומות. תרכובות אלה כוללות כנראה עקבות של גפרית, זרחן ופחמימנים למיניהם (תרכובות הבנויות מאטומי פחמן ומימן ביחסים שונים).

 

אם ברצונכם לנסות לצפות בצדק ובכתמים האדומים דרך טלסקופים (איכותיים וגדולי מפתח, יש לומר, מכיוון שדרושה הגדלה טובה), ניתן להשיג את הזמנים שבהם הכתם הגדול מופנה אלינו, למשל בדף שבאתר Sky & Telescope.

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: נאס"א
הסערה הכפולה של צדק
צילום: נאס"א
מומלצים