במקום למרר בבכי, על ראש ממשלת לבנון לפרוס לאלתר צבאו בדרום - ודווקא את היחידות השיעיות
פורסם:
10.08.06, 07:32
הרבה דמעות זלגו בעולם הצבוע והרגיש-סלקטיבית לסבלה של לבנון המסכנה, כשראש ממשלתה, פואד סניורה, מירר בבכי בתארו את חורבן ארצו וסבל תושביה. היו אלו דמעות תנין - הדמעות היו של סניורה, התנין הוא נסראללה. איפה היה ראש הממשלה כשחיזבאללה הקים בלבנון מדינה בתוך מדינה וחימש את כפרי הדרום ב-12 אלף רקטות? איפה היה כשבנה את מפקדת הטרור ב"דאחיה" של ביירות ובחארת חריק? לאן נעלם כשלארצו ניתנו כשנתיים למימוש החלטה 1559? והיכן היה כשלממשלתו צורפו שני נציגי חיזבאללה, שמכריזים השכם והערב על רצונם בהכחדת ישראל?
מדי תקופה שבה לבנון על אותה טעות גורלית. בשנות השבעים היה זה אש"ף שניצל את "טוב ליבה" וכונן את פתח-לנד בדרומה, כדי ליצור קו מגע טרוריסטי עם ישראל שהמיט עליה אסון נורא. והנה כעבור שנות דור בלבד, הלקח מההרס והחורבן, שהביא ערפאת בהרפתקאותיו, לא נלמד בארץ הארזים - ושוב דאגה המדינה הריבונית טובת הלב הזו להיטיב עם מדינת חיזבאללה. לכן סניורה - בתפקיד האשה המוכה שאיננה אוזרת אומץ להתנגד לבעלה החיזבללאי האלים - אינו ראוי להזדהות, אולי רק לרחמים. אלא שעם רחמים לא בונים מנהיגות.
אם רוצה סניורה ורוצה לבנון להיגמל מהתסמונת הכרונית הזו, כדאי שיפסיקו לרמות את העולם ובעיקר את עצמם, ויתחילו לשקול ברצינות את הצעדים הבאים, שיהיו תנאים מעט יותר ריאליים ליצירת השינוי:
לא סתם פירוק חיזבאללה מנשקו, אלא תביעת גט כריתות מחיזבאללה. ההנחה הרווחת היא שתושבי לבנון חפצי חיים הם, וכיוון שכך, הם ודאי לא היו רוצים לשוב בקרוב אל חיקה המאיים של המלחמה. לפיכך, כל הסכם שיותיר לחיזבאללה יכולת טרוריסטית בחסות איראן או סוריה, ימשיך להיות בחזקת איום המרחף מעל ראשי הלבנונים עצמם, וככזה - יטרפד את מאווייהם הלגיטימיים להיות עם חופשי בארצו. אם לא תהיה בלבנון דרישה ציבורית רחבה מחיזבאללה להתפרק מרעיונותיו האידיאולוגיים ההרסניים ומנשקו הסורי-איראני, ואם ימשיך סניורה למרר בבכי במקום לפעול לפירוק ארגונו של "האח נסראללה", ביירות לא תשוב להיות פריז של המזרח התיכון; היא תהיה בקושי הרובע השיעי בבגדד. אם נמשיך לראות את גילויי ה"סולידריות" המלאכותיים בין סניורה לנסראללה, אין ספק שברשימת הנאומים של ראש ממשלת לבנון יופיע מדי כמה שנים נאום מלווה בבכי קורע לב.
ונסראללה? אני מעריך שסופו קרב ודווקא מכיוון בלתי צפוי - מהלבנונים עצמם. המניע יהיה גם הוא בלתי צפוי: יהיה זה מניע כלכלי טהור, ומאחוריו יעמדו בעלי הון, שהרס לבנון עבורם הוא אסון פרטי יותר מלאומי. נסראללה יצטרף אל רפיק חרירי, בשיר ג'ומאייל, טוני פרנג'יה ודני שמעון, שהמכנה המשותף לחיסולם הוא "הפרעה למילוי תפקיד".
לא סתם פריסת כוח רב-לאומי, אלא הקמת גוף בינלאומי להסרת האיום הרקטי מעל ישראל. בדיוק כפי שהסוכנות הבינלאומית
לאנרגיה אטומית קיבלה מנדט עולמי לפעול בעיראק ובאיראן, כך צריכה לקום סוכנות בינלאומית מיוחדת, שהמנדט שלה יכלול איתור, איסוף והשמדה של כלל הרקטות ואמצעי הלחימה של חיזבאללה בלבנון, ופיקוח על אי הכנסת אמצעי לחימה נוספים לשטחה. הכוח הזה יצטרך לעבור מוצב מוצב, בונקר בונקר, לאסוף את הרקטות אחת אחרי השנייה ולהשמידן עד האחרונה שבהן. כוח שיפעל ללא מנדט מפורש ובר-ביצוע להסרת האיום הרקטי, יהיה בבחינת עוד "דחליל במדים".
לא סתם פריסת צבא לבנון בדרום, אלא הצבת היחידות השיעיות של הצבא הלבנוני שם. העדה השיעית, המהווה כ-40 אחוזים מכלל תושבי לבנון, נותנת את הטון גם בצבא הלבנוני, ולא יהיה זה מוגזם להניח שמנת הזדהותם של החיילים הללו עם חיזבאללה גדולה מזו של הנוצרים, הדרוזים או הסונים. למרות זאת, רק היחידות השיעיות, שיפעלו בסביבה שיעית מובהקת כדרום לבנון, יוכלו לקיים רמה סבירה של שיטור לאומי, ובלבד שהפיקוח עליהם יהיה הדוק ויעיל. האלטרנטיבה בדמות הצבת חיילים נוצרים או דרוזים היא מתכון לכישלון צורב, מכיוון שהאוכלוסייה המקומית תראה בהם אויב.
אל"מ (מיל') משה אלעד, לשעבר מושל נפת צור ובינת ג'ביל, כיום חוקר במוסד שמואל נאמן בטכניון
