פעם מסטינג, היום קייטרינג

"אכלנו מאותו המסטינג" הוא אחד המשפטים הצה"ליים החזקים בלקסיקון הסלנג של ארץ ישראל היפה והאחרת, משפט השאול מחיי הצבא שהפך לאחד מנכסי צאן הברזל שלנו. "אכלנו מאותו המסטינג" הוא משפט שבא לומר שאנחנו אחים, הרי חלקנו את אותן צלחות אלומיניום שבמקום לנקותן עם סבון שלא היה, גרגרנו חול וצחצחנו עד שבבואת המפקד נשקפה מהן בוהקת. חווינו את אותן החוויות, בכינו ביחד ליד הברזייה המיתולוגית, נשאנו על כתפינו את מתינו, סעדנו ביחד את פצועינו. "רבאק, מה אתה מקשקש? הרי אכלנו מאותו המסטינג", כך התחילו והסתיימו רוב השיחות המאצ'ואיסטיות.

למשפט הזה היה עומק, רוחב, גובה ונוף שבנו את הסולידריות הצה"לית. סמל לחברות המתעלה מעל לכל דבר, סמל לאחדות ואחוות לוחמים שהתחילה בשירות הסדיר, המשיכה למילואים ובנתה חברה עם ערכי סוציאליזם יהודי.

 "אכלנו מאותו המסטינג" הוא מטבע לשון ישראלי שעבר כחוט השני לאורך הקמתה של ישראל. ראשי ממשלות, שרי ביטחון, רמטכ"לים, אלופי פיקוד ואחרון החפ"שים, טענו אחד כלפי השני ש"אכלנו מאותו המסטינג".

כששירתתי כלוחם ימ"מ בלבנון בשנת 1982 התמקמנו בעיר צידון. רפי לוגסי המיתולוגי, שלימים היה לתנ"צ, בנה לנו "שכונה" ואפילו מטבח קטן, ומשם יצאנו ללחום בטרור ובמנהיגיו. לשכונה בצידון חזרנו בתום הפעילות עייפים, ובעיקר רעבים מאוד, עם עליית השחר. בימים הראשונים אכלנו את מנות הקרב המשופרות הישר מהקופסה, התפטמנו בלוף ובגולש ובסלט הטונה המגעיל, ובעיקר רבנו על קופסאות התירס. עד שבאחד הימים החלטתי להיות שף למען החבר'ה. מירב המוצרים הגיעו מצה"ל, את שאר המוצרים למתכון לא אספר לכם כיצד השגתי, והנה המתכון של ארוחת הגורמה הצידונית שלנו משנת 1982:

המצרכים: 10 קופסאות לוף; 10 קופסאות בשר גולש תוצרת ריכרד לוי; 10 קופסאות תירס; תפוחי אדמה טריים; בצל (הרבה בצל); עגבניות; ביצים; שמן; קמח; תבלינים.

אופן ההכנה: פותחים את קופסת הלוף משני הצדדים ושולפים את גוש הבשר השלם. פורסים את גוש הלוף לפרוסות בעובי בינוני, טובלים אותן בביצים ועוטפים בקמח יבש עם פלפל שחור ומלח. מניחים בצד. קוצצים גס את הבצל, תפוחי האדמה והעגבניות. את הבצל מטגנים בשמן עמוק בסיר גדול עד שהוא מזהיב. מוסיפים את העגבניות ומטגנים את תפוחי האדמה בסיר אחר. בגמר הטיגון? מניחים הכל בצד.

שופכים המון שמן לפיילה. כשהשמן רותח, מכניסים את פרוסות הלוף לטיגון עמוק והופכים אותן עד שהן מזהיבות. מוציאים ומניחים בצד. מוסיפים מים לסיר העגבניות והבצל, לוקחים את קופסאות הגולש ושופכים הכל לתוך הסיר. מוסיפים תבלינים ובוחשים לאט-לאט על אש נמוכה.

בין לבין שמעתי את פיירוז, זמרת לבנונית נערצת שקולה בקע מבתי השכונה, שתיתי קפה שחור והתענגתי על הריחות עד להגעת החבר'ה. מיותר יהיה לציין בפניכם שאחרי הארוחה נעלמתי מהשכונה לכמה ימים עד שיירגעו הרוחות.

ולמה אני מספר לכם את סיפור "אכלנו מאותו המסטינג" 1982? הסיבה פשוטה. לפני כחודש עומרי, אחיינה של אשתי ולוחם בגדוד 51 המיתולוגי של גולני, הגיע לחופשה לאחר פעילות בעזה. זו הייתה חווית הקרב האמיתית הראשונה שלו, והוא סיפר לנו שביציאה מעזה חיכתה להם ארוחת קייטרינג חגיגית שבסופה לא היה צריך לעמוד ליד הברזייה ולנקות את הצלחות עם חול. זהו מחיר ההפרטה שזלגה לצה"ל, חלחלה ויצרה את הסדקים הראשונים בפגיעה בערכים הבונים את כור ההיתוך. זהו מחיר ההפרטה שחיסל את "אכלנו מאותו המסטינג" והפך אותו ל"אכלנו מאותו הקייטרינג".

הקפיטליזם לובש מדים

ההפרטה בשם הכלכלה החדשה, מבית הקפיטליזם הדורסני, התגנבה לצה"ל בצעדים חרישיים: יש שמנת בכירה ושבעה שבה לא נוגעים; ישנם מפעלים ביטחוניים שעליהם לא מדברים; ישנן משלחות צבאיות עלומות המטיילות ברחבי העולם וסוחרות בטכנולוגיה הישראלית; ישנן נספחויות צבאיות ברחבי העולם שהפכו לגן עדן לקציני קבע; יש את כל אותם "גנרלים" ו"אדמירלים" בדימוס, נציגי יצרני הנשק העטים על הקופה הצה"לית כאותם נשרים החגים מעל הפגר.

בצה"ל ובתקציב מערכות הביטחון יש הרבה שומן בו אפשר לקצץ בו, אבל הקפיטליזם הצבאי בחר לפגוע בילדינו, בחיילינו בשירות הסדיר: יש מחסור בציוד לחימה; אימונים מתבטלים בשל חוסר תקציב; המוכנות לשעת מלחמה נפגעה; חיילים רבים רוכשים ציוד צבאי מכספי הוריהם; המשכורת החודשית של

 חיילי הסדיר עלובה; מאות חיילים נשארים בבסיסים כי בבית אין אוכל; מערכות הת"ש והרווחה קרסו גם בצבא.

"אכלנו מאותו המסטינג", אמר הצנחן במיל' ח"כ צחי הנגבי, יו"ר ועדת חוץ וביטחון שחתם על צו 8 לחיילי המילואים וטס מיד לארצות-הברית לחופשה משפחתית. מה אכפת לו? הרי הקייטרינג, הרייטינג והג'ובים ימחקו מהתודעה הציבורית את נסיעתו האומללה בשעת מלחמה, נסיעה שמחייבת אותו להתפטר לאלתר - ולו בשם כבודה הרמוס של הכומתה האדומה.

אני לא מתכוון ללכת כצאן לטבח, לא בחזית ולא בעורף, בשם הפשעים החברתיים של ממשלת ישראל ובעלי ההון. אלה מכבסים את מצפונם בתקשורת ובחדרים פוליטיים חשוכים מגמגמים פקודות, מקרטעים החלטות, בונים תוכניות עסקיות ליום שאחרי, ובכך ממיטים עלינו אסונות חברתיים שאיננו יכולים לעמוד בהם עוד.

עם תום הלחימה בצפון חלה עלינו החובה האזרחית לדרוש לאלתר את הקמתה של ועדת חקירה ממלכתית, שיעמדו בראשה נשיא מדינה לשעבר, שופט בית משפט עליון בדימוס, יועץ ביטחוני והרב הראשי לישראל. דרושה ועדת חקירה שתחזיר לעם ישראל את ערכי האחדות, והסולידריות היהודית שבנו את החברה הישראלית, שתחרוט על מסמכיה את המשפט "ואהבת לרעך כמוך". אין לנו צבא אחר ואין לנו מדינה אחרת, עלינו לחסל את השחיתות לפני שהיא תחסל אותנו.

• יצחק ג'קי אדרי הוא אב מודאג לסמ"פ ביחידת חי"ר, ואזרח ישראלי מוטרד מאוד