מה מאיים על תור הזהב של האינטרנט?

יותר ויותר אנשים מבינים שכעת אנו נמצאים בתור הזהב של האינטרנט - תקופה שלא תימשך לנצח, מטבען של תקופות חסד. חלק מהמתכונות של האינטרנט כפי שאנו מכירים אותו יישמרו, אולם רובן ייזרקו לערימת הגרוטאות של ההיסטוריה.

ימי הרדיו כדוגמה

תור הזהב של הרדיו נמשך בין 1930 לבין 1950. הרדיו שהיה אז כלל לא דומה לרדיו שאנו מכירים כיום. שפכו עליו כסף רב, ונכתבו לכבודו תסכיתים ומחזות, ומגוון תוכניות מקוריות. אז צמחו רשתות החדשות והגיעו למימדי ענק.

היום הרדיו הוא פשוט זירת התגוששות בין ימין לשמאל, מקום מרבצם של מנחים שנותנים את התחושה שאין עם מי לדבר, ותיבת נגינה למוזיקה בינונית מתקליטיית התחנה. כמובן שיש גם דיווחי חדשות שוטפים, ודיווחי תנועה מוטעים, שמתובלים בשידורים ממלכתיים על נושאים משמימים.

כל טכנולוגיה חדשה שמשפיעה באופן נרחב על החברה זוכה לתקופת זוהר וחסד. הפורנוגרפיה היא דוגמה טובה לפריחה ברשת (מסוג הפריחות שבגללן מבקרים אצל רופא עור), אך כך גם תופעות מבורכות כגון פוד-קאסטינג, בלוגינג, שרתי וידאו חינמי, חדרי שיחה, רשתות עמיתים, דואר אלקטרוני בחינם, ושירותים משגשגים אחרים. 

הדבר העצוב הבא: רשת סגורה וקניינית

תור הזהב מסתיים כשטכנולוגיה חדשה מפציעה (כך למשל תם עידן הרדיו כשהגיחה הטלוויזיה לאוויר העולם), כשהממשלה מחליטה להתערב, או כשהאנטרופיה מחליטה להשליט את מרותה. בדרך כלל זה שילוב של שלושת אלה.

במקרה של האינטרנט, אנו כבר רואים שילוב של התערבות ממשלתית, התערבות ספקי שירות ושיתופי פעולה עסקיים שיגרמו לרשת להיות מקום קנייני משהו, בו ייחסמו או ייאסרו תכנים מסוימים. רק יחידי סגולה בעלי כושר התמדה ונחישות יזכו בגישה בלתי מוגבלת לתוכן אסור. חלק מהממשלות עלולות לראות בניסיון לצפות בתוכן אסור - פשע.

היום אפשר למעוד במדרון החלקלק כשמנהלים דיונים אינטלקטואליים לגבי סכמות להגנה על זכויות יוצרים (ולגבי דרכי ה"התמודדות" עימן). כבר עתה מוכן הציבור לסבול הגבלות מסוימות. עם הזמן המגבלות רק יחריפו.

רשימות שחורות וסינון

ארגונים רבים משתמשים במסנני תוכן וברשימות שחורות על מנת למנוע גלישה לאתרים "בעייתיים" (מי צריך להחליט מה בעייתי? חברת האבטחה? מזמין השירות? המשתמש?). בפועל, צדדים שלישיים מנהלים את הרשימות השחורות, והם כוללים ברשימות מה שבא להם. הבלוג שלי, למשל, היה במשך תקופה מסוימת ברשימה שחורה, ללא שום הסבר מדוע.

רוב החברות מבקרות בדריכות את התוכן שזורם ברשת הארגונית. הן יכולות להתחקות אחר מדיה זורמת, ולחסום את האתרים מהם היא מגיע.

אפילו הדואר האלקטרוני בסכנה. במערכות עיתונים מסוימות יש מנגנון סינון דואר, שבפועל גורם לכך שחלק מההודעות לעיתונות לא יגיעו לתיבת הדואר של הכתבים.

האשימו את דואר הזבל ואת הפורנוגרפיה

כן, זבל, פורנו ותכנים מפוקפקים אחרים הם הסיבה העיקרית לסינון ולשימוש ברשימות שחורות. סינון תוכן ורשימות שחורות אתרים חוסמים בהצלחה גישה לאתרים שמוכרים מזכרות נאציות, אבל הם חוסמים באופן הולך וגובר גם אתרים בהם מוזכרים ביטויים תמימים (כגון "אמצעי מניעה").

האם צריך "לכייל" את המסנן, או שיש כאן יד מכוונת? זו תהיה תמימות לחשוב שממשלות (ואפילו הנאורות שבהן) לא יתפתו לחסום סוגים מסוימים של תכנים. צנזורה? חס ושלום! אנחנו רק עורכות את הרשימה השחורה.

תופעת המיזוגים ברשת מקלה על הסינון ועל מתן גישה באופן סלקטיבי. חברות אינטרנט וטלפון יספקו לממשלה - בלי למצמץ - את התכנים בהם צפיתם, ואת רשימת האתרים בהם גלשתם. אולי תתעוררו גם אתם יום אחד במדינה בה מסננת הממשלה  תוצאות חיפוש של גוגל, אותן היא אינה מאשרת. נשמע מופרך?

אנחנו בתור הזהב של האינטרנט. נצלו אותו כל עוד אתם יכולים.

מתוך גיליון אוגוסט של PC Magazine. לחצו כאן לרכישת מנוי במחיר היכרות