שתף קטע נבחר

מומחים מצאו: מה מגביר את הסיכון שלכם לאלצהיימר

כ-20 אחוז מכלל הקשישים בישראל לוקים בדמנציה, משפחת מחלות תלויות גיל, שהידועה בהן היא אלצהיימר. מחקר שבדי חדש מצא שכולסטרול גבוה, יתר לחץ דם, עודף משקל וגורמים נוספים מגבירים את הסיכון ללקות בדמנציה. בעקבות הממצאים בנו החוקרים טבלה, שבאמצעותה יכול כל אחד מאיתנו לבדוק את מידת הסיכון שלו ללקות במחלה

מספר הלוקים במחלות הדמנטיות, ובראשן אלצהיימר, הולך ועולה ברחבי העולם. למרות המאמצים המחקריים עדיין לא נמצא טיפול מרפא או טיפול שמצליח למנוע את המחלות האלה. במידה רבה הן נותרו תעלומה, וגם הגורמים להן הם עדיין בגדר השערות.

 

במחקר חדש שנערך בשבדיה ניסו החוקרים להתחקות אחרי גורמי הסיכון השונים שנחשבו עד כה תורמים לדמנציה ולאתר את השפעתם על שיעורי התחלואה והתמותה של החולים. ממצאי המחקר, שערכו פרופ' מיה קיויפלטו ועמיתיה ממכון המחקר קרולינסקה, פורסמו בגיליון האחרון של כתב העת Lancet Neurology.

 

המחקר, שהתבסס על נתונים רפואיים של 1,409 נבדקים, מצא שלחולי אלצהיימר יש גורמי סיכון משותפים רבים, שמגבירים את הסיכוי ללקות במחלה. לדעת החוקרים, הפחתה של גורמי הסיכון האלה עשויה להקטין משמעותית את הסיכוי לפריצת המחלה ותאפשר לזהות מראש את המועדים ללקות בה.

 

תאי המוח נהרסים

דמנציה (שיטיון בעברית) היא קבוצת מחלות שמתאפיינת בירידה בתפקוד

העילאי של קליפת המוח ובהידרדרות מנטלית, כשהשכיחה בהן היא האלצהיימר - מחלה ניוונית מתקדמת של המוח, שהורסת בהדרגה את תאי המוח וגורמת להידרדרות ביכולת השכלית, לאובדן זיכרון ולפגיעה ביכולת החשיבה, הריכוז, הלמידה והתקשורת. לעיתים סובלים החולים גם מערנות יתר, מהזיות ומנדודי שינה. רוב החולים מתים בתוך 15-10 שנים מפרוץ המחלה.

 

1 מכל 5 קשישים בישראל סובל מדמנציה ברמות שונות. כ-70 אלף ישראלים לוקים באלצה יימר, וההערכה היא שבתוך 15 שנים יגדל מספרם ל-120 אלף. ככלל, ככל שעולה תוחלת החיים, גדלה שכיחותה של המחלה, שפוגעת באופן שווה בגברים ובנשים מכל הגזעים ומכל השכבות הסוציו-אקונומיות.

 

המחלות הדמנטיות נחשבות תלויות גיל. "עד לפני 3-2 עשורים עמדה תוחלת החיים הממוצ עת סביב 60 שנה, ולכן לא ראינו הרבה חולים דמנטים", מסביר פרופ' מרטין רביי, מנהל המחלקה הנוירולוגית במרכז הרפואי אסף הרופא. "היום יש אוכלוסייה גדולה בת 80 שנה ומעלה, ואנחנו רואים יותר ויותר חולים דמנטים מאשר בעשורים הקודמים".

 

מבדיקות שאחרי המוות מתברר שרק 50% מהחולים הדמנטים לקו באלצהיימר. את מחלת האלצהיימר ניתן לאבחן בוודאות רק באמצעות ביופסיה של המוח ורק אחרי מות החולה. צפייה במיקרוסקופ בתאי המוח מגלה משקעי חומר חלבוני שנקרא עמילואיד, שמונע מתאי המוח להעביר תמסורות זה לזה. תאי המוח נהרסים אט אט ומובילים בסופו של דבר למותו של החולה.

 

הסימפטום הראשון של המחלות הדמנטיות, ובעיקר אלצהיימר, הוא שכחה. השלב הראשון של המחלה, שנמשך 4-2 שנים, כולל שכחה של שמות, כמו שמות פריטים פשוטים בבית כגון מזלג או מיונז, ושכחה של שמות אנשים, כתובות ומספרי טלפון. בהמשך מופיעים איבוד עניין בפעילויות חברתיות ובתחביבים ופגיעה ביכולת השיפוט.

 

בשלב השני, שנמשך 8-2 שנים, מתקשה החולה לזהות אנשים שהוא מכיר, כמו חברים וקרובי משפחה. החולה לא מצליח לזכור כיצד לסיים מטלות יומיות פשוטות, כמו מקלחת וצחצוח שיניים. הוא מגלה בלבול ודאגה גוברים וסובל מהזיות ומנדודי שינה. בשלב השלישי והמתקדם של המחלה, שנמשך 3-1 שנים, החולה כבר לא מזהה את בני משפחתו הקרובים, מתקשה באכילה, לא מבין משמעות של מילים ולא מסוגל להתלבש, להתרחץ או לשלוט על סוגריו.

 

מחפשים כיוונים חדשים

הטיפול המקובל באלצהיימר הוא תרופות שמעכבות את פירוק המעביר העצבי אצטיל כולין במוח. התרופות האלה מאיטות את הפרעות הזיכרון וההתנהגות ומעכבות את התהליכים ההרסני ים שפוגעים במוח. "אצטיל כולין הוא מעביר עצבי שמתנוון ונעלם ממוחם של חולי אלצהיימר", מסביר פרופ' רביי. "הרעיון שעיכוב של האנזים שמפרק את האצטיל כולין יעלה את רמתו במוח הביא לפיתוח התרופות הקיימות למחלה. התרופות האלה מעלות את הריכוז והקשב של החולה, שהופך ליותר מחובר לסביבה, אבל משפיעות פחות על הזיכרון. הן עוצרות את תהליך ההידרד רות, אך לא מונעות את המחלה".

 

גם טיפולים אחרים שנוסו - בהם גירויים מחשבתיים או פעילות גופנית - לא הוכחו כיעילים למניעת המחלה או לעיכובה. תחום מחקרי שתפס תאוצה בשנים האחרונות ניסה להביא להעלמת המשקעים המוחיים שאופייניים למחלה. התברר שבמוחם של חולי אלצהיימר מצטברים משקעים של שני סוגי חלבונים: TAU-P - חלבון שקשור לזרחן ומצוי בכל תאי המוח, ועמילואיד - ששוקע בין תאי העצב במוח.

 

במחקר מבטיח פיתחו חוקרים חיסון שהצליח להעלים את המשקעים האלה בעכברי מעבדה. ואכן, אחרי תקופת מה הראו העכברים החולים שיפור ביכולות הקוגניטיביות. אלא שאחרי שהזריקו החוקרים את החיסון החדש ל-30 חולים, שליש מהם לקו בזיהום מוחי חמור ומתו זמן קצר לאחר מכן. הניסוי הופסק.

 

הכשלונות במרוץ אחרי תרופה לאלצהיימר הובילו חוקרים לנסות כיוון נוסף: זיהוי גורמי הסיכון למחלה, במטרה להשתמש בהם כדי למנוע אותה. כך למשל נמצא שאחד הסימנים המוקדמים של חולה בעשור השישי לחייו שמתלונן על שכחה הוא הפרעה בחוש הריח. "זאת לא אבחנה מוחלטת, אבל היא עלולה להיות סימן מוקדם למחלה", אומר פרופ' רביי.

 

מחקר שנערך לפני כמה שנים ופורסם בכתב העת Science הביא לפריצת דרך: במסגרת המחקר נבדק מוחן של נזירות שמתו ותרמו את גופן למדע. הבדיקות העלו שאצל חלקן חלו שינויים שתואמים לאלצהיימר. אך נוסף על שינויים שאופייניים למחלה, כמו משקעי החלבונים במוח, מצאו החוקרים גם שינויים בכלי הדם במוחן.

 

הממצאים האלה הביאו להשערה שאלצהיימר היא ככל הנראה מחלה מעורבת, שמשלבת לא רק את שקיעת החלבונים בתוך ובין תאי המוח, אלא מושפעת גם מפגיעה בכלי הדם. מכאן צמחה תיאוריה חדשה, שלפיה גורמי הסיכון למחלות לב וכלי דם עשויים להאיץ גם את הסיכון ללקות באלצהיימר.

 

לחשב את הסיכון

את התיאוריה החדשה מחזק המחקר השבדי, שהתבסס על נתונים שנאספו מ-875 נשים ו-534 גברים בשנים 1987-1972. גילם הממוצע של הנבדקים היה 50.4. אותם אנשים נבדקו שוב כ-20 שנים מאוחר יותר, כשגילם הממוצע היה 71.3. החוקרים השוו בין התסמינים שמהם סבלו הנבדקים כשהיו בגיל העמידה למצבם 20 שנה מאוחר יותר, במטרה לבדוק אם גורמי סיכון כלשהם עשויים לנבא דמנציה בגיל מבוגר.

 

הנבדקים קיבלו שאלונים שעסקו באורח חייהם, בתזונתם, במצב בריאותם וברקע הרפואי שלהם, כולל מחלות לב וכלי דם. בנוסף עברו כל הנבדקים בדיקות כולסטרול, לחץ דם ומדידת אינדקס מסת גוף (BMI). כמו כן עברו הנבדקים מבחן שנקרא Mini-Mental, שבודק את היכולת הקוגניטיבית המוחית. אלה שקיבלו ציון נמוך במבחן עברו בדיקות נוירולוגיות וקרדיולוגיות נוספות.

 

התברר ש-61 מהנבדקים (4%) לקו בדמנציה, מהם 48 חלו באלצהיימר. ממצאי המחקר גילו שכמה גורמים הגבירו משמעותית את הסיכון ללקות באלצהיימר. אחרי ניתוח סטטיסטי של הממצאים בנו החוקרים טבלה, שקובעת את הסיכון ללקות בדמנציה על סמך גורמי הסיכון של הנבדקים.

 

החוקרים דירגו את רמת הסיכון לפי נקודות, כשרמת הסיכון הנמוכה ביותר היא 0 ורמת הסיכון הגבוהה ביותר היא 15. על פי הדירוג הזה, הסיכוי ללקות באלצהיימר כשרמת הסיכון היא עד 5 נקודות הוא %1. מנגד, ניקוד של 12 עד 15 נקודות מעלה את הסיכון ליותר מ-16%.

 

מהמחקר עולה שהסיכון המוגבר לדמנציה משפיע כבר מגיל 47, וכולל רמת השכלה נמוכה מעשר שנות לימוד, יתר לחץ דם, רמות כולסטרול גבוהות, עודף משקל ופעילות גופנית מועטה. כך למשל גבר בן 54 בעל השכלה של עד 6 שנות לימוד, שסובל מיתר לחץ דם, מעודף משקל, מרמת כולסטרול גבוהה ומכושר גופני ירוד, נמצא בסיכון של 48.6% ללקות בדמנציה.

 

"הניקוד הוא דרך יעילה לזהות את המצויים בסיכון ללקות במחלה", כותבים החוקרים. "מאחר שלגורמי הסיכון למחלות כלי דם יש תפקיד גם בהתפתחות דמנציה, מניעה של גורמי הסיכון האלה עשויה לסייע להפחית את שיעור התחלואה במחלות הדמנטיות".

 

"לתוצאות המחקר החדש יש חשיבות גדולה בכל הקשור ברפואה מונעת", אומרת ד"ר תרז טרבס, מנהלת היחידה להפרעות זיכרון במרכז הרפואי בילינסון. "הן עשויות להביא למודעות גדולה יותר, הן של הציבור והן של הרופאים, לגורמי הסיכון שעד כה התייחסו אליהם רק בהקשר של מחלות לב וכלי דם, וכעת ברור שהם משפיעים גם על הזיכרון ועל התפקוד המוחי".

 

השפעה נוספת שיכולה לנבוע מממצאי המחקר החדש היא הרתעה של החולים. "הרופא מעכשיו עשוי להזהיר את החולה לא רק מהתקף לב אלא גם מאלצהיימר", אומרת ד"ר טרבס. "הרתעה כזו בפירוש עשויה לגרום למטופל לשנות את אורח חייו. הכוונה היא לא להפחיד את החולים, אלא לחנך אותם לבריאות נכונה. את הגיל לא ניתן לעצור, אבל הפחתת כולסטרול ומניעת יתר לחץ דם עשויות בהחלט לעכב את הופעת המחלה בכמה שנים טובות".

 

הכותב הוא מתמחה בביה"ח ספרא לילדים בתל השומר וכתב הבריאות של ynet

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: ויז'ואל/פוטוס
דמנציה. שיעור חולים בעליה
צילום: ויז'ואל/פוטוס
ד"ר רק שאלה
מחשבוני בריאות
פורומים רפואיים
מומלצים