| |
ניגוד אינטרסים? לא אצל נבחרינו
איך הירשה לעצמו ראש הממשלה אולמרט למנות שני חברים בוועדה שלו לבדיקת המלחמה, למרות שידע, או צריך היה לדעת, שהם נגועים בניגוד אינטרסים. יהירות? התעלמות מרחשי הציבור? כוחניות? התנשאות? כל התשובות נכונות. בקרב נבחרינו שלטת התחושה שניגוד עניינים הוא משהו ששמור לפשוטי העם. הם מעל זה ואל תטרידו אותם בזוטות, בבקשה
במשך שנים רבות נטו חברות רבות עוצמה להתעלם ממחזיקי העניין (כל אותם גורמים - ציבוריים או פרטיים - המושפעים מפעולותיו של ארגון או משפיעים עליו), או לפחות מאלו שנתפסו כחלשים ולא ממש משמעותיים. כך, למשל, התעלמו החברות מביקורת של ארגונים חברתיים, שקבלו על העסקה פוגענית, או מביקורת של ארגוני סביבה, שהתריעו על נזקים סביבתיים שגורמים המפעלים, ולהם השלכות על כלל הציבור.
אבל כשההתעלמות הזו החלה לעלות לחברות הגלובליות ביוקר (בכסף ובמוניטין), הן החלו לשנות ממנהגיהן. היום הן מגיבות לביקורת באופן מסודר, תוך פרסום דוח חברתי, שבו הן מדווחות גם על התחומים הבעייתיים, ומציבות יעדים ברורים לשיפור התנהלותן. בדוחות הבאים הן מדווחות האם עמדו ביעדים הללו, ואם לא - מדוע ומה בכוונתן לעשות.
שני עקרונות מכתיבים את ההתנהגות הזו: שקיפות מידע ונטילת אחריות.
בפוליטיקה הישראלית, כמו גם בקרב רבות מהחברות במשק, יודעים לצטט את קיומם של שני העקרונות הללו, אבל נראה שהם טרם הופנמו באמת. נראה, כי גם היכולת לדעת מה נכון ומה לא נכון, מה יאה ומה לא יאה - נעלמה מהלקסיקון הפנימי של הישראלי המצוי.
כתוצאה מכך, איבדה החברה הישראלית את המצפן האנושי שלה. הגורם היחידי, שמניע אותה, הוא השאיפה לעוצמה, הבאה לידי ביטוי בכסף רב יותר או בעמדה בכירה יותר. כמה אנשים בצמרת הישראלית יכולים להיחשב באמת מנהיגים? כמה מהם מהווים סמל ומופת להצלחה כלכלית, שמגלמת בתוכה שגשוג פיננסי, אנושי, חברתי, סביבתי? אפשר לספור אותם על אצבעות יד אחת, והם לא נמצאים בזירה הפוליטית.
במקום שבו אין מנהיגות, חייבת החברה להגן על עצמה בכל אופן שהיא יכולה. החברה הישראלית נאלצת היום להסתמך על התנועה לאיכות השלטון, על עמותת אומ"ץ, על מבקר המדינה ועל היועץ המשפטי לממשלה, בתקווה שהם יגנו עליה מפני "נבחריה", שמתגלים יותר ויותר בערוותם ובחוסר מוסריותם.
ביומיים האחרונים נשמעות תהיות נאיוויות לגבי השאלה, למה מיהר ראש הממשלה, אהוד אולמרט, למנות את ועדת אדמוני וחבריה, והאם אי אפשר היה לבדוק מראש את סוגיית ניגוד העניינים האפשרי של מי מחבריה.
האם באמת לא ידע ראש הממשלה ששני האנשים המצויינים, ידידיה יערי ודוד עברי, אינם יכולים להיות חברים בוועדת אדמוני? האם הוא לא ידע שרפאל (יערי) ובואינג (עברי) עושים עסקים עם המדינה והצבא, ולכן אסור להם להיות חברים בוועדה?
כל מי שראה סרט הוליוודי המתעד את תהליך בחירת חבר מושבעים, יודע היטב מהם ניגודי עניינים. הייתכן שראש הממשלה של ישראל אינו יודע זאת?
התשובה, כך נראה, בעייתית יותר. אין ספק, שאולמרט היה מודע היטב לניגודי העניינים הללו, ולו בגלל שנשאל על כך לא פעם, לאחר פרסום שמותיהם של חברי הוועדה. אבל שאלת ניגודי עניינים בישראל שייכת לקטגוריית הנושאים, שמעסיקים את "הנודניקים", "החברתיים" או כל מי שמואשמים, כי בניגוד ל"נבחרינו", הם עוסקים בזוטות ואינם מקדמים את הכלכלה או את גלגלי התעשייה.
מעבר לכך, המינוי המוטעה של יערי ועברי מוכיח שוב, כי לדעת נבחרינו, "המורמים מעם" מתאפיינים בתכונות תרומיות, המבדילות אותם מסתם כהן, רבינוביץ' או בוזגלו, וגם אם יש להם ניגודי עניינים, הם יהיו כל כך צדיקים, שרבב לא ידבק בהם ולכן לא צריך להפעיל עליהם מבחנים הראויים ל"פשוטי העם".
אל הסלט הזה מתוסף גם תבלין היהירות, שקורט ממנו הופגן כאשר ראש הממשלה דיווח לציבור, כי בנוסף לשלל ועדות הבדיקה שהוא מקים, גם המבקר יבדוק את המלחמה והיערכות העורף. הודעה זו, כזכור, העלתה את חמתו של השופט (בדימוס) מיכה לינדנשטראוס, שהזכיר בהודעה שניסח בעצמו, כי אין לו שום צורך בהרשאה של ראש הממשלה, כדי לבדוק את מה שהוא בודק.
התנהגותו של ראש הממשלה אינה מפגינה תכונות של מנהיג, שהציבור יכול לסמוך עליו. התנהגותו מפגינה את קווי המתאר הישראליים, שהיו לנו לזרא, שפועלים נגדנו ומקעקעים את כל מה שנכון, טוב ומבטיח את קיומנו. מנהיג איננו מתאפיין בהתעלמות מרחשי הציבור, בכוחניות, ביהירות, בשחצנות, בחוסר התחשבות ובהתנשאות. עם התכונות האלה לא מנהלים אחריות חברתית, ולא מנהיגים חברה.
תמי זילברג היא חברה בצוות ISO לגיבוש התקן הבינ"ל לאחריות חברתית
|
