היום הראשון במסע: למה לא אוגנדה?
התרשמות חטופה מאפריקה, מפגש מקרי עם קבוצת ילדים והידיעה שאוטוטו מתניעים - סיפקו למלכות אנרגיה לעשרים ומשהו שעות ראשונות וקיצביות, מאוד קיצביות
לילה בלב אפריקה - אחרי שמונה בערב אי שם באוגנדה, אחרי יממה וחצי של נסיעה, טיסה ועוד טיסה ועוד נסיעה- והמלכות רוקדות. הן רוקדות לצלילי תופים של להקה מקומית שהוזמנה אל מאהל המלכות. הגברים מכים בתופים, נשים אפריקאיות רוקדות ומרקידות והמלכות לא מתעייפות.
וזאת ממש לא הפעם הראשונה שהן יוצאות במחול בעשרים ומשהו השעות שעברו עלינו ללא שינה וללא מנוחה. בשדה התעופה בישראל הן כבר שרו, בטרמינל באדיס אבבה הן עשו התעמלות בוקר, ועכשיו יש להן עוד כוח לריקודים אפריקאיים סוערים. לי אין.
לנגוס בקסווה הגדול
בדרך למחנה האוהלים שהכינו לנו מבעוד מועד ללילה הראשון הזה התחלנו לראות את אפריקה. בירת אוגנדה, קמפלה, נראית לעיניים המערביות שלנו כמו מחנה פליטים גדול. המון אנשים ברחובות, מבנים מכל מין וסוג זרוקים באי סדר - מבני לבנים, בקתות, פחונים, כוכים חשוכים. בדרך מקמפלה לכיוון צפון-מערב הדרכים צרות ומפותלות, ולשוליהן מתהלכים התושבים, ברגל, באופניים (המון אופניים) וגם בכלי רכב. שורות שורות של אנשים שסוחבים ג'ריקנים של מים להביא הביתה או תוצרת מהשוק המקומי. הרבה ילדים בכל הגילים, חלקם מטפלים באחיהם הקטנים יותר. לבוש צבעוני ורגלים יחפות. אפריקה.
באחד השווקים המקומיים הללו נעצרנו לראות וגם לטעום. קודם כל את הקסווה, שהוא פרי דמוי תפוח אדמה שמאכיל חלקים גדולים מהיבשת הזאת. הקסווה מתקבלת בברכה על ידי רוב הבנות. הבננות, מסוג מיוחד - קשה ויבש - שמטגנים אותן כדי לאכול, או מתסיסים את הקליפות כדי לייצר משקה אלכוהולי חזק, מתקבלות בפחות התלהבות. גם עלי טבק נמכרים שם, ועגבניות, אבוקדו, אפונה יבשה ואננס בגדלים וטעמים שלא ידעתי מעולם.
המלכות מתאהבות בקלות בילדים הקטנים כאן. הן מנסות ליצור קשר בלי שפה, מנסות ללטף לקבל חיוך ביישני. מנסות לגלות איך קוראים לילדים האלה, איפה אמא שלהם, מי האחים שלהם. אחת המלכות מקבלת מהסבתא תינוק לידיים והיא מאושרת. שרה לו שירים, לוחשת לו מלות חיבה.
אבל עכשיו מתחילים לזרום ההסברים, מה עוד הולך לקרות לנו היום. לא פשוט. ארוחת ערב עוד מעט ואחר כך מבצע מקלחות מורכב שדורש תיאום וקואורדינציה מרהיבים כדי שחביות המים יספיקו לשבעים אנשים. ואולי אחר כך נלך לישון. אוהלים לשתים, שקי שינה, הרבה חומר נגד יתושים. מחר קמים בשש בבוקר, ואז יתחיל המסע האמיתי. אז נעלה על הג'יפים ונפליג אל המרחבים. הנילוס מחכה לנו וגם ההיפופוטמים.
ובינתיים המלכות לא מתאפקות ומוסרות:
- יורם, עמית, היללי וחנצ'י - מתגעגעת בטירוף, אוהבת. אורית מנשרוף.
- חנן, אור ורומי - אוהבת אתכם עד השמים. מוסבומבו.
- נועה, גדעון, דנדן ואיציק – נשיקות ואהבה. אמא רוני.
- למני, בת שבע, אבי ונדב מתגעגעת ועושה כיף חיים. בתיה.
- למשפחת לוריא הגדולה מכולם - אוהבת הכי. אמא עדי.
- שלום לכם גברים שלי, כרגיל אני יושבת על ענן. אילנה.
- הי בנות, הי בן, דרישת שלום, נשיקות, מתגעגעת. שרית.
לפנייה לכתב/ת 
קמפלה לכל החושים
צילום: איה בן-עזרי
פרסום שימושי
מומלצים
