היום השלישי: גדת הנילוס פינת קיבוץ גלויות

6 בבוקר, גילוי הנהר. גם הבוקר מעירים אותנו הצוותים התורנים, הפעם צוותים 5 ו-6. ישנו כל כך חזק, כך שגם אם ההיפופוטם באמת חזר לבקר, לא הרגשנו. על הדשא הסמוך מתרוצץ לו חזיר בר, ועל העץ שממול עומדת קפואה ציפור מוזרה מעט, גדולה בערך כמו חסידה – מריבו. מהרחבה שבה אכלנו ארוחת בוקר נשקף הנהר הגדול, הנילוס, במלוא הדרו. אפריקה.

• עוד תמונות מאפריקה: היום הראשון , היום השני
  

צהריים, שיחות עם בבונים. שמונה ג'יפים כבדים מועמסים על רפסודה שלא נראית חסונה במיוחד, שתעביר אותנו אל צידו השני של הנהר. על הגדה שממול רובצים היפופוטמים שכבר לא מרגשים אף אחת. המלכות שולפות משקפות ומגלות את הפלא הגדול הבא – משפחת פילים מרהיבה מתהלכת על הגדה.

אחר הצהריים, תנין עם המון שיניים. "אף אחד לא שוחה באזור הזה של הנילוס", מסביר לנו דניס, מדריך מקומי שמלווה אותנו לשיט לאורך הנהר הגדול, "פשוט יש לו סיכוי לא רע בכלל לא לצאת מהמים. הנהר שורץ תנינים". על החוף נראים הקרוקודילים האימתניים כמו פסלים קפואים. הם לא זזים, פיותיהם פעורים והשיניים לא מרמזות על כוונות טובות במיוחד.

מה הן עושות בלילות?

• אהבה וגעגועים ליובל ונשיקות למשפחה (אמא גאה בי). קרן.
  

• ברכות לקרין, תומר ולכל האהובים שמתגעגעים. ד"ש חמה מאוגנדה. טל.
• לכל המעריצים והמעריצות בארץ אוהבת עד השמים ובחזרה. אפרת.
• לכל מי ששקט לו וקצת מתגעגע, עוד מעט אשוב. מיכל ברטי.
• אמא באגדה, חלום בנוף מדהים. תהיו שלי תמיד. מיכל גלס.
• לבנותי היפות מכל – אמא מאושרת מאוד וד"ש לאבא המתוק. אורנה.
• למשפחתי היקרה, עושה את צעדי הראשונים באוגנדה. אורלי אליאס.
• מהסוונה הירוקה ופגישות עם החיות נשיקות חמות מסבתא ואשתו של. נילי פרידמן.
• לתומר, יונתן ושגיא, מתגעגעת אמא (וגם לאבא).