היום הרביעי: "עדיין לא רואים את הסוף"

הדרך מתארכת, הג'יפים מתכסים אבק, וכשכמעט מגיעים ליעד אחד הג'יפים מחליק לתעלה. כמה ד"שים מתגעגעים מסכמים עוד יום במסע . מי אמר שקל להיות מלכה?

מיכל שכטר, אוגנדהפורסם: 09.09.06 , 11:11

בוקר, פותחות שולחן. יום של נסיעה, משמורת מורצ'יסון שבצפון ועד קיבלה הדרומית וההררית. ההשכמה הוקדמה לחמש בבוקר, ישנים שעה פחות.

מזון מלכות‏ (צילום: איה בן-עזרי)

צוותים 7 ו-8 מכינים לנו בשדה ארוחת בוקר מפוארת במיוחד. ממש גורמה. אבוקדו, טונה, שלושה סוגי סלטים, ביצים וקרקרים משובחים שהובאו לכאן מהבית. את כאבי הגוף, שכנראה בכל זאת פוקדים גם אותן, הן פותרות על גבי מחצלות במסג'ים נעימים ומרגיעים. צוות צ'ופרים מחלק לכולן קופסאות קסם קטנות ועגולות, תוצרת סין, שעם קצת מים הופכת למגבת לבנה ומפנקת. בהחלט מלכות.

בוקר מאוחר, פותחות את הלב. שעות הנסיעה הארוכות פותחות את הלבבות. כל אחת תוכל כנראה לספר איך חייה השתנו בעקבות המסע הזה והמסע שקדם לו בטורקיה. יש מלכה שממש הפכה את חייה - עזבה את העבודה והחליטה לעשות את מה שהיא באמת רוצה - כולם מסביב מופתעים מהאסרטיביות החדשה שהיא מפגינה, חלק לחיוב וחלק לשלילה. מלכה אחרת מודה שאף פעם לא היו לה חברות טובות, עד שנסעה לטורקיה. שלישית פחדה עד היום מכל דבר שהיתה צריכה לעשות לבד. תמיד היתה צריכה ליווי. עד שהעזה.

צהריים, שיעור התעמלות בבית ספר אוגנדי. צוות טקסים ואירועים הנמרץ הכין לנו יום ספורט. לי נראה ממש הזוי. ספורט? עכשיו? מתחלקים לקבוצות ומתחילים לקפוץ בחבל, בגומי, ריקודי עם וגם כדורגל. כמה תלמידים מצטרפים אלינו. חילוץ העצמות היה חיוני בדיעבד, כשהתברר לנו עוד כמה שעות יש מאחורי ההגה.

אחר הצהרים, תקלות. אחרי יותר מ-12 שעות לא קלות בדרכי עפר, הג'יפים מכוסים אבק, המלכות מכוסות אבק – מגיעים לעוד כפר לשולי הדרך. כפר לא קטן ובמרכזו שוק. עוצרים להסתובב קצת. ג'יפ אחד מדווח על תקלה בברקסים ואצל ג'יפ אחר יש פנצ'ר בגלגל קדמי. הסביבה הפעם לא נעימה. במרכז השוק יש שתי סככות, בהן מצטופפים גברים ונשים ושותים משקה משכר עשוי מקנה סוכר או מבננות. משכר מאוד, לפי מה שנראה לעין.

המוני ילדים וגברים (מעט מאוד נשים) מקיפים את הג'יפ המפונצ'ר, בזמן שהמלכות עסוקות בהחלפת הגלגל. כולן עייפות למדי, ומתקשות לסיים את המלאכה במהירות הרצויה כשמאות זוגות עיניים נעוצות בהן. כאשר המשימה הזאת מסתיימת, עובר הקהל הסקרן לג'יפ בו מתקנים את הברקסים.

לילה, "החלקנו לתוך תעלה עם בוץ". כבר 11 בלילה, 18 שעות על הדרך ולא רואים את הסוף. המלכות מתחלקות בנהיגה כדי לשמור על עירנות ובאמצעות רשת הקשר הן חולקות מידע, בעיקר פרטים מפתיעים ואינטימיים שאסור לגלות כאן. רק נרשום בפנינו עוד התנסות לקלישאה שמה שרואים מבחוץ לא אומר הרבה על הבנאדם. הנהיגה קשה, בעיקר משום שבשולי הדרך הצרה עוברים כל הזמן אנשים, ילדים ורוכבי אופניים. קשה להבחין בהם, אבל אי אפשר לנסוע לאט מדי. צריך כבר להגיע למחנה הבא.

אבל אז, ממש לא נורא רחוק מהיעד, צוות מספר 1 מדווח ברוגע: "החלקנו לתוך תעלה עם בוץ". הג'יפ תקוע. למראה סימני ההחלקה והרכב שמונח כמעט על צידו אני נלחצת, אבל אין לי כאן שותפות לתחושות האימה. הצוות המחליק צוחק וצוהל, ושאר המלכות ממהרות קדימה אל אזור המצוקה, לעזור בחילוץ. כבל מצד אחד, ארבע בנות דוחפות מלפנים ונהגת אמיצה שלא מהססת לתת גז – והג'יפ חוזר לדרך המלך. לישון הלכנו רק ב-2 לפנות בוקר. מחר יום חדש.

והנה הד"שים היומיים מהמלכות:

לאור גל וחיפושית, נשיקות עד השמים וחזרה. שרי פורת.
לבנים הכי מתוקים בעולם, יואבי, רומי, יהלי, נדידון ואגם גם – אוהבת עד השמים וחזרה. סיגל לאור.
זיו, אור, אמיר ורוני, העוזים המגניבים, באהבה מאמא עם חיבוקים מסביב לעולם. ג'ולי עוז.
לשלישייה האהובה שלי, קובי, גילי ונדב – מליון-ת'לפים נשיקות וחיבוקים. דפנה קמר.
לשחר המתוק, לנועל'ה המקסימה, למשפחה והחברים, אוהבת, מתגעגעת ולא מפסיקה לחשוב עליכם. מרים.
ירוני, אופירוש, ארדוש ואביבון – אוהבת עד קצה השמים וחזרה. נשיקות, לילך.
לאפי, בנצ'וק, תום, דין ולילך – אוהבת אתכם מקצה העולם, מתגעגעת ושולחת נשיקות גדולות, גם לאחי היקרים.
אבא, אמא, רז, לידן, ליאור, נונה ובונו – אוהבת אתכם מכל מקום בעולם, מתגעגעת, אתם בלבי תמיד. רחלי.
תודה על הפרגון, אין עליכם – צוות 6 ממקצה 6 – אוגנדה.