למי קראתם חמוד?

אחרי חקירה מעמיקה של עצמו, שכללה טיפול פסיכולוגי, שי גבסו הבין למה היה לו כל כך חשוב ללכת לצבא. הוא רצה, לשם שינוי, להיות קצת כלום. הבחור שחזר בתשובה בגיל שאתם שמתם עכבישים במגירה של המורה, עשה את הדרך שלו במעלה התלול של גיל ההתבגרות לגמרי לבד, כלומר אם לא מחשיבים את הנוכחות של בורא עולם. אל גיל 18 הגיע גבסו עם כמיהה סמויה להיות חלק מקבוצה גדולה של אנשים. אז למרות הפרופיל הנמוך יחסית שלו (72), הוא ניהל מאבק עיקש שהביא אותו עד לשירות קרבי בתותחנים. "סיפרתי את זה לאיזו פלוגה שהופענו לפניה", הוא אומר. "הם צחקו עליי שאני מחזיק מתותחנים שירות קרבי, אבל זה הכי קרבי שיכולתי להגיע".

"יאיר לפיד למשל לא יביא אותי לתוכנית שלו עם שיר שהוא לא להיט". גבסו

(צילום:אוהד רומנו)

לרוע מזלו, בשום מקום בקארמה שלו לא נכתבה המילה "כלום". במקום להתאחד עם השורות בסוף הטירונות הוא התאשפז לשלושה חודשים עם בעיה בלב. כשהשתחרר מהאשפוז הוא התגייס ל"כוכב נולד", ובזאת נוילנה סופית פנטזיית הכלום, אולי לנצח. הוא השיק לאחרונה אלבום שני תוך שנתיים ("במקומי"), אחרי שהאלבום הראשון שלו ("ארים ראשי") הביא לו את הזהב, ואת תואר זמר השנה ושיר השנה ("יום ועוד יומיים"). היום הוא מקווה שהתספורת שלו מבגרת אותו ("יותר כיף להיראות מבוגר"), שתבואו להופעת הבכורה ב-28.9 בצוותא תל אביב, וכבר די הרבה זמן מנסה להסביר שזה לא שהוא השתנה - הוא מלכתחילה לא היה מי שחשבתם שהוא.

זה לא פשוט, אבל בשביל זה יש אלבומים. ואם ההיכרות הראשונית שלכם עם גבסו התפרסה על 29 אינץ' של סטיגמות ותדמיות, הוא מקווה שהאלבום הראשון "ניפץ כמה זכוכיות, והשני ממשיך לנפץ זכוכיות אחרות".

אתה מנסה להוכיח משהו באלבום הזה?

"להוכיח את עצמי. שכשאנשים ידברו איתי לא תהיה הרמת הגבה הזאת. זה תהליך ארוך. אני נאלץ לשלם מחיר מסוים על המקום שבאתי ממנו, ולוקח זמן להגיע לקהל".

איזה מחיר אתה משלם?

"סלב. המילה הזאת...".

אבל גם זמרים איכותיים נחשבים לסלבז.

"מי למשל?".

עברי לידר.

"הוא בין היחידים, ואולי אביב גפן שמנסה להיות סלב באלבום האחרון שלו, לא ברור למה".

אז מה זה אומר? שלא לוקחים את המוזיקה שלך ברצינות?

"זה אומר שקודם מתייחסים לחיצוניות שלך. פחות למהות".

מי ששומע שיר שומע שיר, לא?

"זהו, שלא. אני זוכר שכש'יום ועוד יומיים' יצא לקח לו חודשיים להיכנס אפילו לפלייליסט ולהצליח. מישהי סיפרה שהיא שמעה את השיר ונורא אהבה אותו, וכשגילתה שזה שלי היא אמרה 'בחיים לא תיארתי לי שזה הילד הנודניק הזה מ'כוכב''. בסוף היא ביקשה ממני סליחה ואמרה שהיא בטוחה שאם השדרן היה אומר מראש שזה אני, היא לא היתה מתחברת לשיר".

אז אתה משלם בסטריאוטיפים?

"אני חושב שהמחיר של 'כוכב' הוא אובדן החספוס. אתה הבן של השכן, הם גידלו אותך - יותר מזה, הם עשו אותך, מ- smsים, וכל התמונה הופכת להיות מאוד חד ממדית ושטחית, ואין מקום להגיד כלום. הם כבר מכירים אותך וכל מה שתגיד ויסתור את זה - זה בעצם לא אתה".

הרבה ממשלות זרמו בירקון מאז שגבסו ביקש מניצנים לשיר איתו בגמר הראשון של "כוכב נולד", וקיבל ממנה את המקום השלישי. בזמן הזה גבסו הספיק להופיע ולעשות הרבה שבתות בהתנחלויות ("פתחתי סניפים בכל הארץ ואני לומד בהם בחברותא"), להחליף את הניהול האישי שלו, את החברה שמוכרת לו את ההופעות, להפיק עם תומר הדדי את האלבום החדש ("אני פריק קונטרול מטורף"), וליישר את הקונפליקטים בין אורח החיים הדתי שלו ובין התעשייה הצינית ("הדת בעצם עושה לי סדר בחיים"). במסגרת המרוץ הכפול הזה, שכולל בריחה מ"כוכב נולד" ומרדף אחרי האמת האמנותית שלו, הוא הספיק לגנוז את האלבום החדש אחרי יציאת הסינגל הראשון לרדיו, ולסגת להקלטות שניות ולהתלבטות נוספת על הקונספט.

היום היית הולך ל'כוכב'?

"אני אחטא כלפי עצמי אם אגיד שלא. כילד החלום מול העיניים שלך, ואתה אומר 'הלוואי וזה יקרה, ולא משנה מה יהיה המחיר, אני לא אתלונן'. אז עכשיו מאוד קשה לי להתלונן. אני גם חושב שהתוכנית שאני יצאתי ממנה היא לא 'כוכב נולד'. אלא 'לא נפסיק לשיר כוכב נולד', ואולי זה עשה את ההבדל. מספיק שאז לא ידעתי מה הולך לקרות. אני, בגמר של 'כוכב נולד', הייתי בטוח שזה נגמר. הייתי בטוח שלמחרת אני יכול להחזיר את הטלפון למספר הישן שלי, אף אחד לא יכיר אותי. נורא הפתיע אותי שזה המשיך".

כוכב נולד ההופעה (צילום: ארז ארליכמן)

היית מגיע להכרה ציבורית גם בלי התוכנית?

"קשה לדעת. מצד אחד אני מאמין במוזיקה שלי ואני בנאדם חזק, מצד שני קל להוציא את הטעם מהעסק. מוזיקה היא דבר מאוד טהור בשבילי, והביקורת יכולה להשבית אותך. הביקורות באלבום הזה היו לשמחתי מעל ומעבר, חוץ מאחת שקטלה, אבל ממש קטלה".

ביקורת ממי?

"יוסי חרסונסקי. הוא קטל לי את הצורה, כתב שהאלבום הוא 'חרא של דבר, מישהו צריך להגיד לו להפסיק', והדבר הראשון שאמרתי לעצמי היה 'אולי הוא צודק'. זה ריסק אותי, לא כתבתי שירים המון המון זמן".

לא למדת להתחסן ממבקרים? זה עניין של טעם.

"זהו, אפשר לכתוב 'לא אוהב את זה ואת זה'. אבל 'חרא של דבר' זה לא עניין של טעם. חשבתי שהוא רואה משהו שאני לא רואה. לא הייתי מסוגל לכתוב שיר, ואני בנאדם שכותב המון".

למה? כי אתה חושב מה יכתבו על זה?

"כי זה הופך את הכל לציני. שום דבר לא מספיק טוב אם הוא לא מאסטרפיס. אז אני לא יודע אם הייתי מחזיק מעמד בתעשייה אם לא הייתי מגיע דרך 'כוכב נולד'. יש שם כל כך הרבה רעל אז אתה אומר 'אני לא צריך את זה, אני אכתוב שירים לעצמי'".

גבסו יודע על מה הוא מדבר. האלבום הנוכחי, גם אם הוא לא פסגת האוונגרד, עדיין רחוק מלהנפיק להיטים ממשפחת "כאן גרות בכיף מירי מסיקה וקרן פלס". נדמה ששלוש וחצי השנים שעברו מאז מה שהוא קורא לו "העניין הזה", להלן "כוכב נולד" והפרסום המצועצע שהגיע אחריו, הספיקו לו. גבסו כבר רוצה להיות שם, במקום שבו אנשים לא מרימים גבה כשהם מראיינים אותו. "בראיון האחרון שלי", הוא נזכר, "המראיינת חשבה שאני עושה תפקיד, ואמרה 'זה בכלל לא מסתדר לי עם מי שאתה'".

כלומר עם מי שהחלטתי שאתה.

"בדיוק. אז אמרתי לה 'באת לראיין אותי, לא? את רוצה לגלות מי אני או שאת כבר יודעת? או שאולי את רוצה שנשב עם כל המדינה בארבע עיניים ונסביר לה?'. זה קשה כמו לגדול בצל של אח גדול שאתה כל הזמן צריך לעמוד בציפיות שלו. אני האחרון שיהיה נתון לתכתיבים, אני לא הפלסטלינה של 'כוכב נולד'".

זה לא אתה, אה?

"לא. ובמובן הזה חזרתי לעצמי. היום אני לא מנסה להיכנס לתבנית שהיא לא אני. לא מרצה. גם אני יכולתי להוציא ג'ינגלים אבל הלכתי למקום אחר ואני מקבל את המחיר. אנשים מכרו יותר ממני, את יודעת. כשנינט טייב מוציאה אלבום היא מוכרת פי שבעה ממני".

יותר קל לעשות אלבום שני?

"מאיזו בחינה?".

עשית את הראשון ושילמת את המס שלך, הוכחת משהו לאחרים או לעצמך...

"זה נכון שסימפטום האלבום השני לא הופיע אצלי, אולי כי הרגשתי שאני לא חוזר על עצמי. גם הציפיות שלי הן שונות. אני לא מצפה לשיר השנה, זמר השנה וכאלה. מבחינתי האלבום הזה הוא להתחיל מאפס. היה לי פחד מהדיבורים מהצד. כשהבאתי את הסקיצות לחיים שמש הוא אמר לי 'תשמע, השירים מאוד מאוד יפים, אבל לא מסחריים'. אמרתי לו 'תקשיב, יש לי את ה'מי אוהב אותך יותר ממני' בבית, אבל אני לא רוצה להוציא את זה. רוצה משהו אחר'".

כמה אחר?

"אם בגלל הרדיו אנשים מקדמים את השירים שהם יותר ג'ינגלים ופחות אנשים מגיעים לעמוק, אז אמרתי שאני לאלבום הזה לא מכניס ג'ינגלים. מה שלא יהיה שיצא לרדיו, זה לא יהיה ג'ינגל".

אז יצא אלבום בלי שיר לפלייליסט.

"כן, אני זוכר שכשהוא יצא זה מה שאמרו לי מבקרים. האלבום לא מתקשר עם הרדיו".

ומשמיעים אותו?

"משמיעים. עכשיו יצא הסינגל השלישי שהוא 'יצאתי לפנות ערב' והוא נתקל בקשיים כמובן, כי הוא שיר שלוקח הרבה זמן לעכל אותו. אבל גם 'ארים ראשי' לא עבר פלייליסט על ההתחלה. אני חושב שדברים טובים מגיעים בסופו של דבר לקהל".

וזה אותו הקהל מהאלבום הראשון?

"גם, אבל אני רואה עכשיו בהופעות הרבה מבוגרים, 20 ומשהו, 30 וכאלה".

מבוגרים אתה מתכוון ממרום 22 שנותיך.

"כן (צוחק), אבל בסופו של דבר אני חושב שהקהל שלי הוא קהל בוגר, ומי שעקב אחריי לא קיבל את האלבום הזה בהפתעה, אלא ראה בו המשכיות. זה לא הקהל שמנסים לצייר, ילדות בנות 12 שסתם צורחות".

אבל הקהל שהגיע לאלבום הראשון הוא מ"כוכב נולד".

"אולי, אבל בגלל שלא תמכתי בזה, לא הלכתי ליומני נוער ופסטיגלים וכאלה, הם ישר נעלבו. אלה שנשארו איתי יודעים מה הם מקבלים".

מתאימה לך ההתנתקות הזאת?

"זה יהיה אנוכי להגיד 'שיהיו שם, אבל לא יקבלו את מה שהם רוצים'. כשעמיר בניון פרש מהופעות הוא אמר 'אתה עולה לבמה ואנשים מצפים ממך לדברים שאתה לא יכול לתת, שלא קיימים בכלל'. יותר נוח לעלות לבמה עכשיו, כשמי שבא להופעה יודע מה הוא הולך לקבל".

לאן?

"לטמיון. הדור שמעליי לא ידע לשים את היד על השאלטר ולשים מחסומים לנו, הילדים, ועכשיו אין ביקורת על כלום והכל חסר ערך ופרוץ, ואנשים עוד באים בטענות. כל התקיפה של 'כוכב נולד' למשל, אתם הגדלתם את האנשים האלה. התוכנית עצמה - אפשר לדון בשאלה עד כמה הרעיון מאחוריה מוצלח, אבל עדיין אתם יצרתם את המפלצות האלה, אתם אשמים בזה שאין שום דבר שהוא איכותי, גם בטלוויזיה, כלום".

למה כלום? מה עם "בטיפול", "פרשת השבוע"?

"אני מתכוון בעיקר לערוץ 2, שהוא ערוץ מסחרי שאמור לשקף את הטעם של הקהל. אני רואה עכשיו שידורים חוזרים של דן שילון, ואת רואה שכשזמר היה בא על הבמה היתה תזמורת, שלומית אהרון עולה ושרה שיר שאף אחד לא מכיר. היום אם אתה לא עובר פלייליסט אף אחד לא משמיע אותך. למה הכעס הגדול שלי על רענן שקד? אתם משחקים אותה. לאפרת בן צור יצא אלבום מדהים. נאמר אתה מאמין בזה - תן לה את השער של העיתון שלך. אבל לא, אתה תיענה לתכתיב של גלגלצ ואז תתלונן על זה. אז מה אתה מבקר, שאין עומק? אז תביא אותו. זה באחריותך!".

ולמה זה לא קורה?

"אני חושב שלרוב מדובר באנשים לא חכמים שיושבים למעלה וחושבים שהם יודעים מה אנשים רוצים, וש'הציבור מטומטם'. מה שימכרו לציבור הוא קונה, וראינו את זה עם 'קדימה' בבחירות האחרונות. כי לדבר עמוק לוקח הרבה יותר זמן להיקלט, ועד שתקבל את התמורה שלו ייקח זמן, אבל אנשים לא אוהבים להשקיע כי הרגילו אותם לקבל הכל עכשיו. למשל DOV, תראה עכשיו מה שאתה רוצה כאן ועכשיו. כשהיה את המכרז של ערוץ 2 הם היו צריכים להביא יותר איכות, אז היה את 'עשרת הדיברות' וכאלה".

והרייטינג היה גבוה.

"בדיוק, תודה. וזאת היתה אחת הפעמים שהבנתי שזאת לא איזו משאלת לב שלי, איזו תיאוריה שהייתי רוצה להאמין בה, אלא ברשמי, הבאתם איכות ואנשים רצו את זה. וכשנגמר המכרז חזרנו ל'רוקדים עם כוכבים' וכל ה... סלחי לי, אבל מה זה? זה לא דורש ממך שום מחשבה".

אבל הנוסטלגיה שלך היא דן שילון, שם כל הרדידות התחילה.

"יכול להיות. אבל היום יאיר לפיד למשל לא יביא אותי לתוכנית שלו עם שיר שהוא לא להיט, ודן שילון כן".

אולי אתה מתגעגע בגלל שזאת נוסטלגיה?

"יכול להיות, אבל 'רוקדים עם כוכבים' תעניין מישהו בעוד עשר שנים? 'רוקדים עם כוכבים' תהיה נוסטלגיה?".

וזה מכעיס אותך.

"מאוד. ובפוליטיקה למשל, זה הכי בא לידי ביטוי. המנהיגים הם לא מנהיגים, ואתה לא סומך על המבוגרים. הם כבר לא יעשו את זה בשבילך. וואלה, הם טעו לאורך כל הדרך שלהם, טעו בגדול. והמלחמה הזאת, לא חשבתי שהאסימון ייפול כל כך מהר. כבר היום 74 אחוז רוצים שאהוד אולמרט יתפטר".

טוב, כי אנשים אוהבים שדברים קורים עכשיו ומהר.

"וזה נראה לך נורמלי? אז איפה הייתם בבחירות? אני תומך בזה, שיתפטר, אבל אתם הלכתם והצבעתם, איך זה כבר לא תקף? ואני מבין שקדימה היתה סתם איזה ספין, משהו שיווקי שמכרו, יכול היה להיות שם כל דבר אחר. זה מכעיס כי בסופו של דבר אנחנו משלמים את זה, גם במחיר הנורא ביותר של אנשים שנהרגו, וגם במחיר של - לאף אחד אין מושג לאן זה הולך".

אתה מתעניין בפוליטיקה?

שי גבסו

"כן, אני מאמין ששם אני אגמור בסוף. אני רוצה להשפיע במובן התמים, אבל הפוליטיקה, זאת שאנחנו רואים היום בכנסת, ממש לא תמימה. עצם שזה שכבר אין בושה, ראש הממשלה שלך אומר 'אני לוקח על עצמי את האחריות'. ו-? מה המשך המשפט? לא אכפת לו שאין המשך למשפט ואף אחד גם לא ישאל אותו מה ההמשך של המשפט. נבחרי ציבור לא יתפטרו כי הם יודעים שהציבור לא יבוא אליהם בטענות".

ועל דברים מהסוג הזה דיברת בראיון האחרון.

"דיברתי על המצב, זה היה לפני המלחמה. בסופו של דבר שמחתי שזה מה שקרה כי ביום אחר לא הייתי אומר את זה. זה קיים שם אבל לא תמיד זה רותח. באותו יום זה רתח ושמחתי שזה יוצא, אחרת היא היתה תופסת אותי בעוד יום חמוד ואז היה ממשיך כל ה'איזה בחור חמוד ותמים' הזה".

ואתה לא רוצה להיות חמוד.

"אין לי בעיה עם חמוד, אבל זה לא אני. את רוצה שישימו עלייך משהו שאת לא? אחר כך יש ציפיות, אנשים באים אליי מאחורי הקלעים עם ילדים וזה ו'למה אתה לא נחמד? למה אתה לא מחייך?'. בדרך כלל אני לא מחייך ביומיום".

על מה אתה מדבר, לא הפסקת לחייך מהרגע שהתחיל הראיון.

"כן, אבל זה לא חיוך כזה של 'הכל סבבה'".

אתה סוחב על הכתפיים שלך הרבה. אתה בטוח שזה הכרחי?

"אין ברירה".

ואיפה היית בגמר?

גם השנה הועשר ערב הגמר של "כוכב נולד 4" בהופעות של מרבית כוכבי העבר של התוכנית, להוציא שניים מהבולטים שנעדרו מפארק הירקון: הראל מויאל, הזוכה בעונה השנייה, וגבסו עצמו, שלא צפה בתוכנית. "דווקא תכננתי לראות. בערבי הגמר בשנים קודמות גם הייתי. אבל השנה הייתי אצל חבר והקלטנו כל מיני שירים, ולא רצינו לעצור את המוזה".

ובמהלך העונה יצא לך לצפות?

"ראיתי כמה נאמברים של מאיה רוטמן, ששירתה איתי בצבא והיא היתה הפייבוריטית שלי, אבל אני לגמרי משוחד. אני זוכר שכשהיינו בצבא היא ניגנה שירים של קרן אן ואמרה שלא נראה לה שהיא תצליח בארץ, כי היא בקטע של לשיר באנגלית. אני שמח שזה כן עבד בסוף".

יצא לך לפגוש אותה במהלך העונה?

"כן. היא נורא חששה ואמרתי לה שהיא צריכה להביא את עצמה עד הסוף, לא לעשות ויתורים ולא להתפשר. אבל היא לא היתה צריכה אותי כדי לדעת את זה. מבחינה מסוימת אני מרגיש כאילו זה ניצחון גם שלי".

מה דעתך על ג'קו אייזנברג?

"ראיתי אותו עם הביצוע של 'יקירתי', שהיה נורא יפה. גם הוא הלך עם האמת שלו. אין ספק שמשהו שם קרה. אני לא חושב שההפקה כיוונה לזה, מה שכן, כנראה שהטעם של הקהל קצת התבגר".

ומה איתך? למה בעצם לא הגעת השנה לגמר?

"הזמינו אותי, אבל לא רציתי. לא בגלל שאני מנסה להתרחק מהתוכנית, בכלל לא. כבר הופעתי שם העונה עם שיר. יותר בגלל שמבחינתי לא היה לזה ערך אמנותי. זאת טלוויזיה, הם מחפשים את השירים הגדולים, והשירים הגדולים בעיניי הם לא השירים הגדולים בעיניהם, אז מבחינתי זה לא היה להתבטא".

סל תרבות:

ספר: "אם יש גן עדן" מאת רון לשם

"זה ספר שמדבר על השנה האחרונה בלבנון לפני הנסיגה, וסגנון הכתיבה שלו הוא שכונה, במובן הטוב של המילה".

טלוויזיה: "סוף עונת התפוזים"

"סיפור הרוק הישראלי ששודר בערוץ 1. יצא לי לראות את זה שוב בזמן האחרון. זה הפך אותי. אלה אמנים כל כך גדולים והסיפור שלהם, כולל הכישלונות, מלמד שיעור חשוב".

סרט: "ללכת שבי אחריו"

"הוא מלמד על 'לחיות את הרגע' ולצאת מהמסגרת, אבל גם מעבר לזה. כשאני מגיע למשהו אני קודם כל מטיל ספק, משם אני מתחיל. הסרט הזה מלמד את זה בצורה הכי תמימה".

דיסק: כל דיסק של יוסף קרדונר

"הוא הלחין את ליקוטי מוהר"ן, שהם כתבים של הרבי נחמן מברסלב, זה מדהים איך שהם הפכו להיות פתאום שירים".