שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    בלדה לעוזבי קיבוץ
    מדוע הפך חדר האוכל של קיבוץ עין חרוד לזירת קרב מדממת?

    לעתים מזדמנות לאדם בחייו נקודות צומת בהן הוא נדרש לנסח לעצמו, לעתים בעל כורחו, את סדר העדיפויות של יסודות חייו, מה חשוב יותר ומה קודם למה: משפחה? חברים? קריירה? נאמנות פוליטית? 

     

    בנקודת צומת ממין זה עמדו חברי קיבוץ עין חרוד בשנת 1954, מחנה מול מחנה, חבר מול חבר, תהום פוליטית פעורה ביניהם וקשרי משפחה, חברות ונכסים משותפים מחברים אותם מחדש. השבוע ב"מנהרת הזמן" - בחזרה אל הקרב על עין חרוד או איך מחלקים קיבוץ לשניים ונשארים בחיים?

     

    איחוד ומאוחד זה לא אותו דבר

    "היכן פה המזכירות?

    לאיזו מזכירות אתה מתכוון?

    מה פירוש לאיזו?

    האם אתה מחפש את המזכירות של 'האיחוד' או את המזכירות של הקיבוץ?"

     זאב אלתגר, כתב "ידיעות אחרונות" מסתבך בנבכי התנועה הקיבוצית, יולי 1954

     

    בישראל של ראשית שנות ה-50 עידן "האידיאולוגיות הגדולות" טרם פס מן העולם, קל וחומר כאשר מדובר באנשי התנועה הקיבוצית, אשר בעירת אש אידיאולוגית הובילה אותם לנסות לברוא עולם חדש - יש מאין. ולא נציין זאת לשם הסניטה בדיעבד או לשם מתיחת ביקורת על הזמנים שהשתנו והחלום שנשבר, אלא למען ביאור המצב שהיה כפי שהיה והמהלכים הקיצוניים אשר הוליד. כן, בישראל של שנות ה-50 השתייכותו הפוליטית של אדם היתה מרכיב מרכזי בזהותו הציבורית והפנימית, ורוח זו עמדה ביסוד הטלטלה אשר אחזה בקיבוצי תנועת "הקיבוץ המאוחד" באותן שנים.

     

    שורשי הסכסוך שיעמוד במרכז סיפורנו מורכבים ומפותלים ועל מנת להבינם כהלכה נאלץ לספק לכם הקוראים מעט רקע היסטורי: החל ממחצית שנות ה-20, עם הריבוי במספר הקיבוצים, נוצרו תנועות קיבוציות כמסגרות מאורגנות. "חבר הקבוצות והקיבוצים" הוקמה ראשונה בשנת 1925. בשנת 1927 פרשו מספר מחבריה, רובם אנשי מפלגת אחדות העבודה, והקימו את "הקיבוץ המאוחד" בראשות יצחק טבנקין. בשנת 1951 נוסד "איחוד הקיבוצים", פלג שפרש מתנועת הקיבוץ המאוחד. ל"איחוד הקיבוצים" עברו הקיבוצים תומכי מפא"י, לעומת אלה הנותרים אשר תמכו במפ"ם. לצד אלה ואלה נותרו מספר קיבוצים אשר חבריהם התחלקו בין שני המחנות: מפא"י מול מפ"ם.

     

    בין הקיבוצים בעל כפל הזהויות הפוליטיות נמנה גם קיבוץ עין חרוד, מראשוני הקיבוצים וככזה, אחד מדגליה המפוארים של התנועה הקיבוצית. כנראה בשל כך היה הקרב שהתחולל בו בין המחנות עז במיוחד. בעוד תושבי קיבוצים אחרים השלימו בדרך זו או אחרת עם הסכסוך שנגלע בתוכם (בין אם בפילוג ובין אם בפשרה אחרת), הרי שבעין חרוד סירבו הניצים להניח את חרבם במהרה, זאת על אף שהחלטה על פילוג הקיבוץ לעין חרוד איחוד ועין חרוד מאוחד התקבלה כבר בשלהי 1952. וכך, ימים על ימים על ימים, וגם כמה ימים לאחר מכן, הפך שטח הקיבוץ לזירת היאבקות כאשר שני המחנות הכבולים בקשרי חברות ומשפחה מבקשים להיפרד ובמקביל אוחזים זה בגרונו של זה, מרפים וחובטים לסירוגין.

     

    מה הביא לפריצת המשבר? הדעות חלוקות והאשמות מוטחות מצד לצד ומתוכן עולה חשש משותף לשני המחנות - השתלטות עויינת של הצד השני על הקיבוץ, או ליתר דיוק על סמל הקיבוץ - חדר האוכל. מעדויות המתפרסמות בכותרות העיתונים עולה כי הגפרור שהצית את להבת המריבה היה קבוצה של כ-40 תלמידי הסמינר הרעיוני של הקיבוץ המאוחד שהתארחו בקיבוץ וביקשו להיכנס לחדר האוכל. על אף שבואם של הסמינריסטים היה דבר שבשגרה מזה כ-15 שנה, נעמדו הפעם אנשי האיחוד על רגליהם האחוריות והתנגדו בתוקף להכנסת האורחים אל חדר האוכל. זאת בטענה כי אנשי הסמינר הביעו בכתב ובעל פה דעה עויינת לזו של אנשי מפא"י בקיבוץ. המילים שהוחלפו בין הצדדים הפכו במהרה למילים קשות ומשם הדרך לקטטה רבתי, בין שולחנות חדר האוכל, היתה קצרה ביותר - ידיים הורמו, צלחות עפו בחלל האוויר ופצועים נרשמו משני הצדדים.

     

    מאותה עת ואילך היה שרוי הקיבוץ תחת עננה כבדה של מתיחות ואיומים הדדיים. במקביל התנהל באיטיות המו"מ על פילוג מוסכם של נכסי הקיבוץ והקמת קיבוץ עין חרוד נוסף של אנשי האיחוד. והשנים עוברות.

     

    זהירות, זוריק על הגג

    אל תוך זירה טובענית זו יצא ביולי 1954 זאב אלתגר, כתב "ידיעות אחרונות", במטרה לפענח עבור הקוראים את הסבך האנושי הטרגי-קומי שהפך לסמל פילוגו של החלום הקיבוצי. התואנה - שמועות על התכתשות אלימה בין שני המחנות.

     

    עם הגיעו לשטח הקיבוץ עובר אלתגר באקראי ליד לוח המודעות עליו מודבקת באותן רגעים מודעה מס. 146 מטעם מזכירות הקיבוץ המאוחד וזה לשונה:

    "במוצאי שבת פגשו חברים מ'האיחוד' את זוריק בקרבת בית טרומפלדור בתל יוסף והחשידהו בהאזנה למדובר באסיפתם. ללא בירור ובדיקה עשו דין לעצמם והכהו מכות אכזריות בפניו. המכה את זוריק, לפי עדותו, היה יעקב ינאי, בעזרתם של חברים אחרים. כשהוא זב דם ועירום למחצה הכניסוהו בכוח לאולם האסיפה, אל שולחן הנשיאות וכאן לעיני כל הציבור כשידיו כפותות בידי המחזיקים אותו הוסיפו להתעלל בו ושלמה לביא (חבר הכנסת שלמה לביא, ממנהיגי הקיבוץ, י.ר.) הכה אותו בפני האספה".

     

    רגע לפני שהוא מזדעזע מחומרת המעשה, מוצא הכתב במרחק חצי מטר מודעה אחרת מטעם מזכירות "האיחוד" בזו הלשון:

    "הלילה בשעה 2:45 נכנסו בריונים לחדרו של יעקב ינאי בשעת שנתו כיסוהו בשמיכה. רצו לסובב לו את הראש בכדי לסתום לו את הפה. הרביצו לו במקל על ראשו. פקקי החשמל בסביבה הוצאו לפני הפעולה. יעקב הרגיש שבין המשתתפים היה יוסף מיכאלי. השכנים שהוזעקו ראו שמונה אנשים רצים בכיוונים שונים. זהו הסיפור. האמנם חושבים 'המנהיגים מלומדי המלחמה' להתחיל במעשי טרור ולהשלימם בחיינו נוסף על הגניבות, העלילות ומעשי הריגול הנתעבים?".

     

    מזירת לוח המודעות יוצא כתבנו אל מרכז ההוויה הקיבוצית - חדר האוכל. הצריף של  חדר האוכל הוא המקום המשותף היחידי בעין חרוד. אולם שם, בהיכל הקולינרי, הוא אינו מוצא את הווי החיים השוקק של פעם, אלא אווירה של אדישות וסימני עייפות מן המאבק המתמשך. שולחנות חדר האוכל מחולקים לשתי שורות: הימנית לקיבוץ המאוחד והשמאלית ל"איחוד". אין לראות בת צחוק על פני הסועדים ועזובה נראית מסביב. איש אינו מסתכל אל השולחן שממול, איש מהשולחן האחד לא דורש בשלום חברו מהשולחן השני. כל אחד אוכל את ארוחתו בדממה וממהר לעזוב את חדר האוכל עם סיומה.

     

    משיחותיו עם איש מזכירות הקיבוץ המאוחד עולה גם ניצוץ קטן של תקווה. "אין אנו בעד מכות ומגנים אותן. אנו רואים בחלוקת הענפים את סוף הסכסוך. המתיחות בקשר למכות אינה העיקר. אין אנו מתהלכים כאן בסכינים כפי שחושבים בתל אביב". האומנם? תשובה אחרת מעט הוא מקבל מאיש מזכירות "האיחוד", המשיב לשאלה "האם עלולה לבוא תגובה על המכות שהוכה חברכם זוריק?" במשפט האניגמטי - "נחיה ונראה". כלומר אין הבטחה להבלגה? מקשה כתבנו ונענה שוב: "נחיה ונראה".

     

    האומנם יצליחו החברים לשעבר והיריבים בהווה להתעלות מעל הסכסוך הפוליטי ולהביא את המשבר אל קיצו? המראות והמילים אינם מותירים את אלתגר מעודד במיוחד, ואת מסקנותיו מן המצב האומלל אליו נקלע הקיבוץ הוא מנסח בפסקה הבאה: "על צריף מזכירות הקיבוץ המאוחד רשום 'הזהרו מאש' אולם אנשי עין חרוד כנראה אינם שמים לב לאזהרה זו. במשך אלף הימים האחרונים הם שיחקו באש המדנים האישיים והמפלגתיים והוליכו את המשק למדרון".

     

    אחרית דבר

    לאחר משא ומתן ארוך ומייגע הצליחו לבסוף חברי קיבוץ עין חרוד להשלים את תהליך הפילוג בהצלחה, בסיומו נולדו מן הקיבוץ האחד שני קיבוצים חדשים: עין חרוד איחוד ועין חרוד מאוחד. לימים, עם הקמת התנועה הקיבוצית המאוחדת (התק"ם), שאיחדה את שתי התנועות הקיבוציות שנפרדו, אוגדו גם שני הקיבוצים בתנועה זו, אך שמרו על מסגרות חברתיות וכלכליות נפרדות.

     

    יודעים פרטים נוספים? כתבו לנו- yinonro@y-i.co.il

     

    עוד במנהרת הזמן

     

    רוצים לקרוא את הטורים הקודמים? לחצו כאן

      


     

     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "בלדה לעוזבי קיבוץ"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    בית שטרומן, עין חרוד
    צילום: לע"מ
    צילום: לע"מ
    יצחק טבנקין, עין חרוד מאוחד
    צילום: לע"מ
    שלמה לביא, עין חרוד איחוד
    צילום: טדי בראונר, לע"מ
    מומלצים