נגיד במצוקה
סטנלי פישר מתקשה לעכל את התערבות הממונה על השכר בנושא שכר בכירי הבנק המרכזי, אבל יתקשה להגן על מהלכים שסותרים את כוונותיו הטובות לתקן את הקלקולים של חריגות השכר שעיוותו את הדימוי הציבורי של הבנק
חיים קשים עוברים על נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, בביצה הישראלית. הוא לא תאר אותם לעצמו אפילו בחלומותיו הגרועים ביותר, בטרם נענה להזמנה לנטוש את גן העדן האמריקני. השקט התעשייתי ביחסי האוצר ובנק ישראל, שחזר בשנים האחרונות, שוב על סף פיצוץ, אך לא במגרש הכלכלי המקצועי שבו המוניטין הבינלאומי של פישר יכול לשחק תפקיד מכריע. הנגיד במצוקה דווקא בגלל התרבות העסקית האמריקנית שהוא רגיל אליה, אותה אימץ הבנק המרכזי הרבה לפניו.
פישר מתקשה לעכל את התערבות הממונה על השכר באוצר ביחסי העבודה של הבנק. הוא נערך על כורחו להגן על בכירי הבנק בעבר ובהווה שהוזמנו לשימוע באוצר לפני שיידרשו להחזיר מאות אלפי שקלים שקיבלו, כל אחד, כהטבות שכר ופרישה. הכל ניתן על פי חוזים והסכמים, אך שלא כדין לדעת מבקר המדינה והממונה על השכר.
פישר ייאלץ להתמודד כאן עם סטנדרטים שנקבעו הרבה לפניו, ככל שהוא מזדהה אתם בלבו על פי חינוכו - בעלי מקצוע טובים ראויים לתמורה הולמת בתחרות הקיימת עם השוק הפרטי. אבל יקשה עליו להגן על מהלכים דומים להם נתן את ידו, כשהם סותרים את כוונותיו הטובות והמוצהרות לתקן את הקלקולים של חריגות השכר שעיוותו את הדימוי הציבורי של הבנק.
איך נקבע שכרו של המשנה אקשטיין?
פישר כבר נמצא על הכוונת של עמותת אומ"ץ, למען מנהל תקין וצדק חברתי, אשר מערערת לאחרונה את המונופול של התנועה לאיכות השלטון. השכר הגבוה - 50 אלף שקל - שניתן למנכ"ל הבנק, יעקב דנון, ולמשנה לנגיד, פרופ' צבי אקשטיין - הוא עילת מאבקה הבא של העמותה. דנון ואקשטיין הם כבר מינויים של פישר. הממונה על השכר לא אישר לו רמות שכר כאלה, ואף לא התבקש. זהו חריג לפי קני המידה של שירות המדינה, וגם של הבנק עצמו, הטוען כי הוא תאגיד ציבורי שאיננו כפוף לסולמות השכר הממשלתיים.
שכן ועדה ציבורית הגבילה לא מכבר את תקרת השכר בתאגידים שלא תעלה על 45 אלף שקל, לעומת שכר מנכ"ל במשרד ממשלתי שעומד על 32 אלף שקל. זה לגבי שכרו של המנכ"ל דנון. אבל איך משתבץ בתמונה הזאת השכר הזהה שניתן לאקשטיין? לתפקיד המשנה לנגיד אין מקבילה במעמד וברמות השכר של התאגידים הציבוריים. כי אם שכר הנגיד מקביל לשכרו של שר בישראל - 35 אלף שקל - שכר המשנה חייב להקביל לשכרו של סגן שר, הקרוב יותר לשכרם של חברי הכנסת, כ-32 אלף שקל בחודש.
מילא המנכ"ל דנון שנדרש למשימה הבלתי אפשרית של שחרור הנגיד מכאבי הראש המנהליים הכרוכים בניקוי האורוות, אבל איך מסתדר פישר עם הצמדת שכרו של המשנה אקשטיין לשכר המנכ"ל, שמעמידה את המשנה מעל ומעבר לנגיד עצמו? האם חלה לגביו אותה מגמה של הנגיד לתת תמריצים למוחות כלכליים מבריקים בשוק הפרטי להתגייס לשירות הבנק הממלכתי? אולי. אבל מאחורי הצדקת המהלך מסתתר סיפור מעניין.
מלחמתו של הגימלאי שופל
חוק בנק ישראל קובע כי הממשלה קובעת את שכר המשנה כמו את שכרו של הנגיד. אלא שהבנק התחכם, ובמצוות יועציו המשפטיים נאחז בהחלטת ממשלה שהתקבלה בסוף שנות ה-70 לפיה שכרו של המשנה יקביל לשכר המנכ"ל. פרט קטן נשכח בהקבלה הזאת. לפני 30 שנה היה מנכ"ל הבנק תפקיד זוטר וזניח, משהו באמצע סולם השכר המנהלי בשירות המדינה, פחות ממחצית שכרו של המנכ"ל הנוכחי. הממשלה היתה צריכה לקבל החלטת שכר אחרת, אבל איש לא ביקש ממנה. הבנק אמנם קיבל השנה בעניין זה שתי תזכורות מפי אחד הגמלאים שלו, משה שופל, אך לא יזם פניה לממשלה מטעמים השמורים אתו.
שופל מנהל מלחמת יחיד נגד חריגות השכר. הוא נדרש לשכרו של אקשטיין כשנודעו לו הטבות השכר ומענקי הפרישה הגבוהים שאושרו למשנה הקודם, ד"ר מאיר סוקולר. הוא טען כי לפחות את זכויות הפנסיה של סוקולר ראוי להעמיד בשורה אחת עם אלה של סגן שר, ואמר זאת בהקשר מיידי למינויו של המשנה הבא. אבל הבנק נאחז בייעוץ המשפטי שקיבל, כמו בקרנות המזבח, שהחלטת הממשלה מלפני 30 שנה להצמיד את שכר המשנה לשכר המנכ"ל, גוברת על כל שיקול עכשווי, והנגיד קיבל את הדין.
גורם מקורב לפישר אינו מפריך את תמונת המצב, ככל שהיא איננה הולמת את דרכו החדשה המוצהרת של הנגיד, למרות שהתוצאה חוזרת על שגיאות העבר. אותו גורם מצביע לפחות על מפלט אחרון מהמצב המביך בתשובה לשאלה אם האוצר היה בכלל בתמונה לפני אישור השכר החריג למנכ"ל ולמשנה. הגורם אומר שכן. לדבריו, הסיכום של הנגיד עם הממונה על השכר הוא כי השכר הנוכחי והחריג של שני הבכירים ייחשב וישולם כמקדמה. ההתחשבנות הסופית תיעשה לאחר סיום המו"מ על הסכם השכר החדש של עובדי הבנק.
מי ימלא את מקומו של להמן?
החדשות האחרות מהפוליטיקה של בנק ישראל: המפקח על הבנקים יואב להמן עוד לא אורז את המזוודות. לפני חודש וחצי הוסכם על פרישתו בינו לנגיד פישר, אך לא נקבע לה מועד. להמן התבקש להמשיך עד שיימצא המפקח הבא, אך זה לא נראה באופק, לפחות לפי שעה. סיכוייו של המשנה אבי וישוביץ אמנם עדיפים מעצם מעמדו, אך לא מובטחים.
הנגיד מחפש את המפקח הבא בבית ובחוץ. הוא כבר ראיין את הסגל הבכיר של להמן, אבל גם סורק את השוק הפרטי. הבכירים ביחידת הפיקוח מלבד וישוביץ הם אבי אקשטיין (אינו קרוב של המשנה לנגיד), דודו זקן ורפי לנקרי, עד לא מכבר יו"ר ועד העובדים. על פי רמת הסימפטיה האישית של הנגיד - לנקרי מועדף על פני האחרים. הוא פיתח מערכת יחסים טובה עם פישר מעמדת הוועד.
אבל סימפטיה לחוד והיררכיה לחוד. אם מדובר במינוי פנימי, ההיררכיה קודמת, כך שהנגיד לא יכול להעדיף את לנקרי על פני וישוביץ. מצד שני, מינוי חיצוני עלול לפתוח עוד חזית בין הנגיד לוועד העובדים, נוסף על חזיתות השכר ותנאי העבודה, והצנחת צחי פרנקוביץ מבנק הפועלים לראשות החטיבה החדשה למידע וסטטיסטיקה. הוועד תובע להעדיף מועמד מבית ועדיין תלוי ועומד איומו לעכב את המינוי בבית הדין לעבודה.
תקדים פרנקוביץ ייאלץ את פישר לשכנע את הוועד שהוא מיצה את הליכי חיפוש המפקח הבא בתוך הבנק, לפני שיסתבך עם מועמד חיצוני. בקטע של הוועד אין בסביבה מומחה גדול יותר מרפי לנקרי שהפעם הוא גם בעל עניין.
בצמרת הבנק מודים שאיתור מועמד חיצוני לתפקיד המפקח הוא היום בעייתי. המועמד הראוי יכול לבוא רק מתוך המערכת הבנקאית או מסביבתה הקרובה. לא רואים שם את המשוגע אשר יסכים לקבל את התפקיד הממלכתי כפוי הטובה שיורד לחיי הבנקים, ולשרוף את עצמו ואת כל הגשרים בדרך חזרה לשוק הפרטי.
מה נותר לפישר לעשות? השם הנוסף מתוך הבנק שקפץ ועלה בהקשר לתפקיד, היה של גבי פישמן, היום ראש המטה של הנגיד והאיש הכי מקורב לפישר. מה הקשר? אם יואב להמן קיבל את התפקיד לאחר שהיה דובר הבנק, למה לא פישמן שהיה הדובר אחריו? שניהם דוחים את הרעיון. היתרון של להמן היה כפול: הוא נלקח לדוברות מתוך הסגל הבכיר של יחידת הפיקוח תוך התחייבות לחזור לשם. לפישמן, לעומתו, חסר הניסיון המקצועי בתחום הבנקאות. גם טוב לו בתפקידו ובמעמדו הנוכחי. בינתיים הבוס שלו בבעיה.
