משקאות חדשים: ליקר ליצ'י, מאלטים ופינוטאז' ישראלי

יין

בין כל זני הענבים, מעטים יחסית הם זני ענבים מודרניים, כאלה שנוצרו בעידן של הפוסט פילוקסרה: מאמצע המאה ה- 19, ועד המאה העשרים. אני לא מדבר על קלונים, אלא על זנים בעלי מאפיינים שונים מהוריהם. מרבית הזנים הקלאסיים שאנחנו מכירים ומשתמשים בהם הם זנים שאם מקורם בהכלאה בין שני זנים, הרי שההכלאה בינהם נעשתה לפני דורות רבים.

הפינוטאז' הוא אחד מזני המכלוא המודרניים, שיצר חוקר ואיש יין דרום אפריקאי בשם אברהם פרולד בערך בשנת 1925. עברו עוד כ- 25 שנה, עד שהדרום אפריקאים עשו ממנו סוף סוף יין, ועוד שנים רבות עד שאלה זכו להכרה כלשהי מחוץ למדינה. בארץ עושים ממנו יין פחות מעשור שנים.

הראשונים להשתמש בענבי פינוטאז' היו יקבי ברקן, שעד לאחרונה גם החזיקו בלעדית בחומר הריבוי. עכשיו יוצאים יקבי בנימינה עם יין חדש, מזן זה, מבציר 2005. בעוד שברקן כבר רכשו נסיון בטיפול בענב הלא כל כך פשוט לטיפול הזה, ומצליחים להוציא ממנו יין לא רע בכלל - דווקא, אגב, בסדרה הבסיסית, "קלאסיק" - בנימינה נמצאים עדיין בתחילת הדרך.

היין הופק בכמות של 6000 בקבוקים, מענבים שמקורם בכרמים באזור יואב יהודה, בגובה של 350 מטר. הכרם עצמו צעיר מאוד - הוא ניטע בשנת 2002, והדבר ניכר ביין שגם בוקבק אך לאחרונה - בספטמבר השנה. המחיר המומלץ לצרכן הוא 40 שקל.

כרמל גווירצטרמינר בציר מאוחר, כרם שעל, 2005 - את היין טעמתי השבוע ב"ארוחת יינן" במסעדת ברקרולה המצוינת, בכפר סבא. שי טובלי, מנהל המסעדה שנכנס לא מזמן לתפקידו, העשיר מאוד את תפריט היינות ואת המרתף של המסעדה. הוא עורך מדי חודש ארוחות שמוקדשות ליינות של יקב מסוים, בהתאמה למנות שונות של השף נעם דקרס. החודש מדובר ב"כרמל", ובין השאר הוצגה הגרסא החדשה של ה"כרם שעל".

המהדורה הקודמת של היין, 2004, היתה מצוינת, והיה מדובר באחד מיינות הקינוח היותר טובים שנעשו כאן. הפעם בחרו בכרמל ליצור יין כהיל יותר, פחות מתוק ופחות כבד, אולי גם מעט פחות ארומתי. התוצאה היא יין קינוח נעים, קל יותר ממה שזכרנו.

ה- 2005 אולי לא יזכה לכל הסופרלטיבים של קודמו, אבל הוא בהחלט מהנה. הוא מציף את הפה בטעמי רסק תפוחים ומעט פירות קיץ ויש בו שמץ של מינרליות. רצוי לקרר היטב, ולא להגיש לצד מנות מתוקות מדי, שכן הן עלולות להאפיל על היין.

ליקר ליצ'י

חברת הכרם והחברה הסקוטית משיקות שלושה משקאות מעניינים החודש. הכרם - שני סינגל מאטל'ס טובים, הסקוטית - ליקר ליצ'י.

הליצ'או של מארי בריזאר הצרפתית מכיל 20% אלכוהול, עולה כ- 130 ש"ח ועמוס, עמוס מאוד, בארמות של ליצ'י. הייצור של הליקר מבוסס על פירות אמיתיים, ולא על תמציות ריח מלאכותיות, מבטיחים ב"בריזאר". הוא נחמד, מאוד ארומתי וטעים למדי. אפשר לחזק אותו עם וודקה ומיץ, אבל השילוב המעניין שהציעו אנשי "הסקוטית" היה דווקא עם ג'ין, ליים ומעט סוכר. התוצאה היתה נחמדה ולא כבדה.

איילה ולא איילה

לא כבד הוא גם הסינגל מאלט החדש מאיילה, שמביאים אנשי הכרם. בספירה הבלתי נעזרת של המזקקות של איילה, ויש בסך הכל שבע פעילות, את בונהאבן תמיד שוכחים, משום מה. אולי זה בגלל השם, אולי המיקום – הפינה הנגדית לכל האקשן שבדרום מערב האי – ואולי זה בגלל הסגנון: הרבה פחות "מעושן" ויודי מהסגנון הארדבגי או הלפרוייגי, שמי שמחבבים את הוויסקי מאיילה לעתים מכורים לו.

ה- Bunnahabhain 12 - ואלוהים יעזור לי ולא טעיתי בהעתקת השם – הוא הוויסקי הבסיסי של המזקקה הקטנה, שלה שלוש תוויות בלבד: 12, 18 ו- 25 שנה. למרות שהוא לא עמוס בארומות של כבול ועישון, אין לטעות: הוא לא יהיה "וויסקי להכרות עם איילה" כמו הקאול איילה או חלק מהברוכלדי. הוא אמנם מתקתק יותר מהרגיל לאזור, אבל מורכב ומאוד מאלטי. סיומת ארוכה ועוקנית. הוא בהחלט יותר "סינגל מאלט" מאשר איילה אופייני. נהנתי למהול אותו במעט (יותר) מים. מחיר מומלץ לצרכן – 385 ש"ח.

חדש נוסף על מדפי "הכרם" הוא ה- Ledaig NAS. זהו וויסקי ללא ציון גיל (no age statement), משהו ששמור לרוב לוויסקי יותר צעיר ופחות נחשב. הלדייג מגיע מהאי מל (Mull) ומיוצר על ידי מזקקה בשם טוברמורי, ששייכת גם היא לאותו תאגיד ששולט בבונהאבן.

זהו וויסקי מאוד "כבולי" אבל בלי ריח היוד של הוויסקי של איילה. הוא הרבה יותר רך ושמנתי - מודגש בהוספת מים - וגם מלא למדי. וויסקי נעים, כאמור, כבולי, לשתיה לא "מחייבת". בהחלט למי שרוצה כוסית מעניינת של ערב. משהו שלא יהיה פשוט וקל, אבל מצד שני שלא יצריך יותר מדי השקעת משאבים פיננסיים. מחיר מומלץ לצרכן: 216 שקל.