לא יכול לחשוב על היום הבא בלעדייך, ילדה
מכל הקרבות והמלחמות בחיי לא שמתי לב אף פעם שאני אוהב אותך. ועכשיו, כשאני מרגיש איך זה לאבד אותך, בוכה למגע ממך, מנסה לשכוח, ועדיין מאמין שיום אחד ניפגש. היום אני יושב כאן לבד על קצה של יקום, בוכה בתוך הזכרונות
נראה שנפלתי ממקום ממש גבוה, לא יכול להרגיש את קרני השמש, לא מריח את האוויר ולא מוצא את הדרך חזרה הביתה, כי האור שאהבתי לא רוצה להאיר אותה יותר. טובע בדמעות ואפלה. מקשיב לקולות ונלחם בדמויות לא קיימות, שמסתבר שכולן אני. נופל אל תוך שיגעון. תמיד פחדתי מזה, אבל זה רק גורם לי לחוסר נוחות, וזה מספיק, מספיק כדי שאשכח מי אני.
האני היחיד שהכרתי. האני היחיד שבטחתי בו, מופיע בתפקידו של האל ופשוט מעניש אותי. מכה ובועט בי מכל כיוון אפשרי. אסור היה לי להקשיב לכל אחד. הייתי צריך לבטוח באחד. אבל עכשיו אני חייב ללמוד לעוף שוב, לבד. כרגיל.
ואז, יום אחד הופעת מבין החומות שלי. מסתכלת עלי כאילו תמיד עמדת שם, כי אולי תמיד היית שם. כאילו אף פעם לא רציתי אותך, כי אף פעם לא הפסקתי לרצות. ועדיין בקושי זוכר את פנייך, אבל לא יכול לשכוח אותך. ועדיין רוצה.
כילד תמים אני מוצא את עצמי מתחנן לקיומך. בבקשה קחי אותי חזרה לשם. קחי אותי הביתה. תוהה אם הקולות האלה קיימים, או שמא זה אני מנחם את עצמי בעזרתם?
מכל הקרבות והמלחמות בחיי לא שמתי לב אף פעם שאני אוהב אותך. ועכשיו, כשאני מרגיש איך זה לאבד אותך, בוכה למגע ממך, מנסה לשכוח ועדיין מאמין שיום אחד ניפגש. מבין שלגורל יש שיעור עבורי בנושאים הכי פחות אהובים עלי. ושוב זה זמן להילחם בפחדים.
פוחד מהמחשבה על חיים בלי הצחוק שלך
עוד מכתב:
עכשיו את הולכת
מיכאל
בלתי אפשרי להתמודד עם רגשות וגם לשחק את תפקיד המשענת. רגשות, באשר הם, מערערים לנו את היציבות, בעיקר כשיכולת ההתמודדות שלנו איתם היא הוגדרה לנו כילדים "תפסיק לבכות, מה אתה ילדה קטנה?!" את באה ופורשת דברים כל כך יפה, כל כך מסודר, ומצפה שאני אומר מה עובר לי בראש. אז הנה זה מה שעובר לי בראש. מכתב גלוי
נטישה. עדיין זוכר מה זה. מנסה להילחם בזה על ידי חיפוש אחרייך. נוטש בעצמי את כל מה שאני, תוהה אם אני עושה את הדבר הנכון. פוחד שלא אפגוש אותך שוב, מהמחשבה על חיים בלי הצחוק שלך באוזניי. מנסה לבנות מחדש את הבית ההרוס שלי, מנסה לחבר יחד פיסות של אור שמצאתי, כדי להישאר אני, ומוצא שאני עדיין עורג אלייך.
חייב להתייצב בפני התחושה הזאת. חייב למצוא דרך כדי למצוא את האמת.
מחכה...
ככל שהזמן עובר אני תוהה היכן אני, משלח ממני את הליליות ומנסה להפסיק לעמוד על טיבם ועומקם של החיים. מנסה להפסיק לנסות להבין אותך. מנסה להישאר עצמי כדי לשרוד אותך.
אם העובדה שהיית כאן, השארת אותי כל כך חי והלכת, היתה מעשה של אמון אנושי מצדך, אז הנה אני, גוסס, תלוי באוויר, בקושי מסוגל לרכוש את אמונם של אנשים. לא מסוגל להאמין לך.
כגודל ההתרגשות שהיתה בי כשחשתי שמצאתי אותך. כך הופכת התחושה מייסרת בתוך החלל הריק שהשארת.
עוזב...
תוהה ביני לבין עצמי. האם את היית הציפור שאמי הפריחה באחד מזכרונות הילדות המתוקים שהשאירה לי? האם זו את הציפור ששרה לי כל היום ותוקפת אותי כשאני טועה? האם זה נכון שאדם אחד יכול לבוא, לשלוף אותך מהמרכז שלך ולהציע לך אותו חזרה סתם כך ללא כל סיבה?
מילות אהבה שלחשתי קודם אינן, ואני עדיין רוצה אותך. החיוך של השמש בבוקר מציף את עיניי בדמעות. דולק אחר הירח בחיפוש אחרייך ומפחד לומר לך את כל זה. פוחד שתפני את הגב. פוחד שתלכי. פוחד ממך.
לפעמים אני תוהה אם אני זה שמזין את האובססיה שלי אלייך, או שאני פשוט נהנה לאהוב בתוך החלל הריק הזה. הוזה. חולם בהקיץ שמחכה שתעירי אותו.
היית מוכנה שאהיה הלוחם שיילחם בשדים שלך? היית מוכנה שאהיה הליצן בחצר הארמון שלך? היית מוכנה שאהפוך אותך למלכה בממלכה שלי? רוצה להיות המאהב שלך. רוצה לראות אותך פורחת בגני. רוצה לבקש את רשותך להעניק לך חופש.
שנים שהייתי סגור בעצמי, ועכשיו אני מוצא עצמי נפתח אלייך, רוצה כך כך להכיר אותך, ופוחד שלא תהיה לי הזדמנות. זכרונות של החיוך והצחוק שלך מעלים צבעים ואלפי גוונים על האפור מסביב. היופי האינסופי הנובע ממך גורם לי לרצות להצטרף לנצח.
רגעים חולפים כמו שנים, והזמן פשוט אחר. מרגיש ששמעתי את עצמי פעם אומר את המילים שאני כותב כאן. מרגיש צורך להתנצל בפנייך על טעויות שעשיתי, ומחכה לרגע שתביני אותי.
הולך לישון...
מקיץ כשיום נגמר ועוד לילה מתקרב, אך האור בשמיים מסרב לעזוב. כמוני. מסרב להתקשר. פוחד שלא תעני. פוחד שלא יהיה לי מה לומר אם כן. זו רק את פה בחלל הריק ואני לא רואה אותך, לא יכול לגעת בך, ולא מצליח להיפטר מהתחושה הזאת. מאבד עניין בכל מה שחשקתי לפני. מאבד כמעט עניין בך או בלשכוח אותך, ויודע שאני צריך לחכות...
מנסה להבין שדברים צריכים זמן, וזוכר שהוא יודע לרפא פצעים. מרגיש שאני כבר שוכח אותך. מרגיש שאני משחרר את עצמי ולא יכול לסבול את זה. לא חושב שאוכל לסבול את זה, לא כך.
חודשים אחרי...
זכרונות, כאב, אש והמון רעש. לא מה שביקשתי. לא מה שרציתי. הדרך הפשוטה נמצאת מסביב, אך היא חסומה. אלוהים!
לא יכול לחשוב על היום הבא בלעדייך, ילדה. לא יכול להפסיק לחשוב עלייך, וכנראה לא אפסיק. כנראה לא היום. לא רוצה לוותר על יצור יפהפה כמותך. התעוררתי הבוקר ואני עדיין אוהב אותך. עדיין עורג לך. עדיין לא רואה איפה זה נגמר.
רציתי לבעול אותך ברגע שראיתי אותך. היום אני בוכה בתוך זכרונות שנותרו לי ממך. מתאבל על מרוץ תשוקה לא מכוונן. בבגדי נזיר יושב כאן לבד על קצה של יקום, היכן שמלאכים נשלחו להגן עליי מעצמי. בוהה ביופייך. זכרונות של קולך המתוק באים ומחבקים. בדברי אלייך אני פשוט מדבר. גרמת לי למצוא את הקדוש שחיפשתי בתוכי. כל כך רציתי להגיע לכאן, אבל איך ידעת?
יודע שמילאת את האוויר בתשוקה עבורי
אהובה, החצי היקר של נשמתי המיוסרת. יודע שהכרתי אותך פעם. יודע שמילאת את האוויר בתשוקה עבורי לנשום תמיד. יודע שהאורות שמבקרים כאן נשלחו על ידייך לנחם. עכשיו אני יודע למה אני לא זוכר אפילו את החיבוק שלך. מגע ידו של האל את. אהבת אמת ומופרעת אמיתית כמוני. אמת.האם בן אנוש יכול לבקש יותר מזה?
עתיד לא היה עבורי עוד לפני שבאת. אבל לא היה הווה עד לרגע הזה. הטעם הנצחי הזה של חיים. הזיכרון החומק הזה שלך, והסתיו שמייבב בתוכי ברצותו את שובם של עלי השלכת.
- כתבתם או קיבלתם מכתב אהבה מיוחד ומרגש? שתפו אותנו
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
