להיות או לחדול
תפיסת עולמו שונה וישיבה עמו סותרת הבטחה מפורשת לבוחר. אך האם נכון בעת הרגישה הזאת לפרוש ולגרור את המדינה לכאוס? השר הרצוג וח"כ יתום מנסים לשכנע את מרכז העבודה: "דא" או "נייט" לליברמן?
| יצחק הרצוג |  | דני יתום | | | | |
יצחק הרצוג
כניסתו של אביגדור ליברמן לממשלה רחוקה להיות משאת נפשי. לא מדובר בהחלטה שאני אוהב או שש אליה. יותר מכך, החלטה זו מייסרת אותי עד מאוד. עמדותיי שונות מעמדותיו של ליברמן ב-180 מעלות ביחס לסוגיות רבות, ובמיוחד בכל הקשור לערביי ישראל. עם זאת, ההחלטה עומדת אל מול יעד אסטרטגי ממעלה ראשונה: הבטחת יציבות לישראל, למול המצב הקשה והמסובך בו היא נמצאת. בנסיבות הקיימות ובאילוצים הקיימים, נדרשת מכולנו אחריות לאומית - להבטיח משילות טובה לישראל.
הישגים בתחומים כלכליים וחברתיים: חיזקנו את החינוך, הפחתנו משמעותית גזירות ופגיעה בשירותים חברתיים, הצלחנו להציל את התרבות וההשכלה הגבוהה מכליה, הצלחנו להשיג הטבות לחקלאים בפריפריה, לחזק את המגזר הערבי ולהשיג תוספות לפיתוח תשתיות לאומיות ולהצלת התיירות. בכל אלה ואחרים מדובר בעשרות אלפי מקומות עבודה. גם האחריות למגזרי המיעוטים מעניקה לנו יכולת בלתי מבוטלת לסגירת פערים, ואם נזכה לבסוף בתיק הרווחה - על אחת כמה וכמה.
חזור למעלהאני נוקט בעמדה זו באופן עקבי והיא מלווה אותי מאז כניסתנו לממשלה. אני גורס שלא ייתכן כי כל העת נאיים בפרישה, נשבור את הכלים ונצא מהממשלה. לא ייתכן להכניס מקלות בגלגלים היומיומיים של ניהול המדינה. זו האמת ואי-אפשר להתחמק ממנה. גם הציבור מאס במשברים ממשלתיים בלתי פוסקים, שידרדרו את המדינה לכאוס מוחלט. את המחיר לכאוס הזה ראינו במלחמת לבנון האחרונה.
אני משוכנע שלגבי דבר אחד, בוחרי העבודה וחברי העבודה יסכימו איתי: הדבר הגרוע ביותר לחברה בישראל הוא משבר ממשלתי חריף פחות מחצי שנה לאחר כינון הממשלה, כשאנו אחרי מלחמה קשה בלבנון, כשאנו מתמודדים עם איומים מהקשים שהיו לנו אי פעם בהיסטוריה, כשאנו מנסים לצאת מהקיפאון הקיים בכל הנוגע לתהליכים המדיניים וכשאנו רוצים להעביר תקציב ארוך טווח עם שינוי מגמה חברתית. במצב שכזה, אני טוען שהאחריות הנדרשת משותפה בכירה בממשלה ניכרת וברורה על פניה - יציבות שלטונית ומנדט לממשלה שיכולה לתפקד. לקחי ההיסטוריה לגבי מדינות בהן המשטר נופל כל כמה חדשים הם ברורים: זו סכנה לדמוקרטיה וזה מוביל לאנרכיה. הביטו על מה שקורה סביבנו ותבינו.
מפלגת העבודה אינה זו שמתכופפת כאן; מי שמתכופף, משנה עמדות, נאלץ לוותר, להגמיש את עמדותיו ולקבל את קווי היסוד של הממשלה הוא דווקא אביגדור ליברמן עצמו, ואת זה הוא לא יוכל להסתיר. הוא יישב בממשלה שתמשיך לחפש מוצא מקורי ואחראי מהסבך המדיני כדי לקדם תהליך שלום. הוא יראה פינוי מאחזים ואכיפת החוק בשטחים. הוא יראה כיצד אנו מעבירים תקציב לחינוך, לתרופות ולגמלאים. הוא יראה כיצד אנו פועלים באופן נחוש לשוויון זכויות לערביי ישראל. השפעתו תהיה פחותה באופן ניכר מתדמיתו.
בניגוד לביקורת המושמעת דווקא מבית, מפלגת העבודה הצליחה, בזכות ישיבתה בממשלה, להביא עד כה להרבה מאוד
המשנה שלו
גבול הנאמנות
אביגדור ליברמן
כשמצביעים מריעים לנסראללה (ורצים לביטוח לאומי), אין פלא שנבחריהם לא חותמים על עצומה לשחרור החטופים
כולם חובטים במפלגה שלי. היא הופכת לשק החבטות הלאומי. זה לא צודק ומסוכן לדמוקרטיה הישראלית. שימו לב - מפלגת העבודה היא המפלגה הדמוקרטית היחידה במרחב הקואליציוני, ונתון זה עומד לזכותה בכל פרמטר. ככזו, הבעת עמדות שונות היא לגיטימית ביותר, ומוסדותיה הם שקובעים את דרכה.
עם ישראל עומד אל מול סיכונים רבים מאוד ותהליכים חשובים מאוד. הוא צריך ממשלה יציבה בעת הזו. צריך להביט אל מעבר לגבעה. יציאה כעת מהממשלה תהיה טעות מרה. חלילה שנתחרט עליה.
דני יתום
במשך שנים רבות היוותה מפלגת העבודה דוגמה למפלגה בעלת עמדות אידיאולוגיות ברורות בתחומים רבים הנוגעים לחיינו. במערכת הבחירות האחרונה הנפנו שני דגלים: האחד חברתי-כלכלי, שמסריו העיקריים הינם בניית חברה שוויונית וצודקת, כולל סגירת פערים בקרב אוכלוסיית בני המיעוטים, מלחמה בעוני ובבערות, הצבת החינוך בראש סדר העדיפויות והגדלת קצבאות לנזקקים. הדגל השני מדיני-בטחוני, שמסריו העיקריים הם מלחמה נחרצת בטרור, קידום הזדמנויות לחידוש תהליך השלום במזרח התיכון, תוך הבנה שאחד מתפקידיה העיקריים של הממשלה הוא מניעת המלחמה הבאה, ושאיפה לפתרון הסכסוך הישראלי-ערבי בדרכי שלום.
עצמו לרכז את הטיפול בהתמודדות עמו. לליברמן אין כל ערך מוסף, שיעשה הטיפול ליותר אפקטיבי. האם ליברמן יעשה את העבודה במקום ראש הממשלה, שר הביטחון ושרת החוץ? האם הוא ירכז את עבודת מטה במקום המועצה לביטחון לאומי? מסקנתי היא שמינוי ליברמן לתפקיד מיועד לתכלית אחת בלבד: לאפשר את הישרדותה הפוליטית של הממשלה.
חזור למעלההמצע של "ישראל ביתנו" שונה בתכלית מעמדותיה של מפלגת העבודה. בבסיס תפישתה המדינית-ביטחונית ניצבת הצעת טרנספר, קרי: להעביר שטח הכולל כ-200 אלף מערביי ישראל לרשות הפלסטינית. "ישראל ביתנו" בממשלה פירושו קץ לכל תהליך מדיני. זו מפלגה ימנית קיצונית שראשה, ח"כ אביגדור ליברמן, התבטא בעבר באופן קיצוני ובוטה והציע, בין היתר, לתקוף את סכר אסואן במצרים.
מפלגת העבודה הניפה דגל נוסף - דגל הפוליטיקה הנקייה והאמינה. ישיבה משותפת עם ליברמן מנוגדת לחלוטין לעמדותינו, עומדת בסתירה מוחלטת להבטחותינו לבוחר ולא תאפשר לממש את מצענו.
ממשלת אולמרט-ליברמן היא ממשלה קיצונית ימנית, שלמפלגת העבודה אין בה חלק ונחלה. ראש הממשלה עושה הכל כדי לשרוד פוליטית, ומכבסת המילים עובדת שעות נוספות - "יציבות שלטונית", מכנים זאת. אבל אפילו בשם ה"יציבות", אסור לוותר על עמדותינו העקרוניות.
מינוי ליברמן לתפקיד השר למלחמה באיום האיראני הוא מהלך ציני ושגוי. האיום האיראני הוא קיומי, ועל ראש הממשלה
המשנה שלו
משטר נשיאותי
אביגדור ליברמן
כששר מתחלף מהר יותר ממחלק עיתונים, פלא שהמדינה נכשלת? ממשלת מקצוענים והפרדת רשויות יביאו יציבות
בכינוס מרכז מפלגת העבודה אנסה לשכנע את חברותיי וחבריי להצביע נגד הצטרפות ליברמן לממשלה. בהכירי אותם, אני משוכנע כי יהיו קשובים לנימוקי קבוצה גדולה של חברות וחברי כנסת, שמתנגדים להצטרפות הזאת.
לפנייה לכתב/ת 
אביגדור ליברמן. ואולי זה הוא שמתכופף?
צילום: רויטרס
מומלצים
