נפטר ראדו קלפר, לשעבר מנהל הספרייה למחול

הסופר, המשורר ומבקר המחול והתיאטרון ראדו קלפר הלך לעולמו הבוקר בבית החולים איכילוב בו היה מאושפז כתוצאה מדלקת ריאות. קלפר, מעמודי התווך של הספרייה למחול בתל אביב, היה בן 69 במותו והותיר אחריו אחות ואחיינית. הלווייתו תיערך מחר (ג'), ותצא בשעה 12:30 משער הגאולה בבית העלמין ירקון.

קלפר נולד בשנת 1937 ברומניה, ואת השכלתו בספרנות, תולדות הספרות וביקורת רכש בפקולטה לבלשנות של האוניברסיטה בבוקרשט. טרום עלייתו לישראל, בשנת 1976, החל לפרסם שירה בשפה הרומנית. עם הגיעו ארצה השתקע בתל אביב ועסק בכתיבת מאמרי ביקורת מחול ותיאטרון לעיתונות הזרה. שיריו התפרסמו בכתבי-עת שונים ובאנתולוגיות שירה ברומנית. לפני כעשור החל לכתוב שירה בעברית, וזו נמהלה לדברי מוקירי זכרו באהבת הרע, אהבת העיר הנמהלת בזכרן של ערים אחרות ואהבת העברית ככלי יחיד ליצירה: "נָגַעְתִּי בַּמִּלָּה הָעִבְרִית כְּמִי שֶׁנּוֹגֵעַ בְּגוּפוֹ שֶׁל בָּחוּר שֶׁפְּגַשְׁתִּיו לַרִאשׁוֹנָה: בַּחֹשֶׁךְ בְּקֹשִׁי רָאוּ אֶת פָּנָיו. / בִּקְצֵה אֶצְבְּעוֹתַי אֲנִי קוֹרֵא אֶת שְׂעָרוֹ, אַךְ מַה שֶׁנִּסְתַּר תַּחַת בְּגָדָיו זָר לִי מְאֹד".

קלפר פרסם גם ספר עיון בשם "יהודים בעל כורחם", מסע חיפוש המתחקה אחר עקבותיהם של יהודים שאיבדו את יהדותם או התנכרו לה. ספרים נוספים שפרסם וראו אור בהוצאת "שופרא": "צעדים של צבי" ו"שירים אסורים". החל משנת 1993 שימש ראדו קלפר כמנהל מדור הספרייה הישראלית למחול בבית אריאלה. בתפקיד זה שימש כעשור. "תרומתו לספרייה ולחקר המחול בישראל היתה אדירה", אומרת גילה טולדנו, מי שייסדה את הספרייה יחד עם גיורא מנור. "ראדו היה איש אשכולות, אוצר בלום של ידע ללא גבולות. הוא היה מעורה במחול העכשווי באירופה ובהיסטוריה של המחול והיה איש רוח. אנשי מחול וחוקרים נעזרו בו וכשבניתי את הספרייה זה בדיוק מה שרציתי לאפשר, היה לי חשוב שאנשים שיגיעו לשם יוכלו לצאת משם עם מידע". סגנית ראש מנהל תרבות וראש מדור מחול התומך בספרייה, נילי כהן, אומרת: "ראדו היה אינטלקטואל שהתמצא בהרבה תחומים. היה לו ידע מקיף ועמוק בתחום המחול ואפשר בפירוש לומר שהוא סייע בהקמת הארכיון והספרייה למחול. הוא תרם מקצועית לכל באי הספרייה ותרומתו היתה נכבדה".

המשורר אילן שיינפלד, חבר ומוציא לאור של ספריו, ספד גם הוא לקלפר ואמר: "ראדו היה איש מאד מיוחד וכל מי שהיה בקרבתו זכה להכיר אדם מלא עד גדותיו. הטרגדיה שלו היתה טרגדיה של איש שנעקר מתוך תרבותו והביא מסמני תרבות אדירים אל חברה שלא ידעה להכיל אותו. הוא חי בשתי לשונות ובשני עולמות וניסה לשלב אותם זה בזה. את השירים הראשונים שכתב הוא הגיש לי ברומנית וביחד תרגמנו אותם לעברית. זו היתה תחילתו של מעבר לשפה העברית שבה החל לכתוב בשלב מאוחר בחייו. הוא הצליח להגשים את מיזוג העולמות בהם חי בתקופה הארוכה שבה ניהל את ספריית המחול כי שם התאפשר לו להביא לכדי ביטוי את הידע האדיר שהיה בו והרגישות הנפלאה שלו לאמנות. הוא מת צעיר מדי".