אאוריקה: המצאת האספירין והקופה הרושמת

אַסְפִּירִין היא אחת מהתרופות הַנְּפוֹצוֹת בעולם שמשמשת לטיפול בכאבים ודלקות. היא הומצאה, אומנם, לפני כ-100 שנה בלבד - אך הידע שהוביל לְהַמְצָאָתָהּ קיים כבר אלפי שנים. עוד בּמֵאָה הַחֲמִישִׁית לִפְנֵי הַסְּפִירָה, כלומר לפני כ-2,500 שנה, כתב הָרוֹפֵא הַיְּוָנִי הִיפּוֹקְרָטֶס על אבקה מרירה המיוצרת מִקְּלִיפַּת עֵץ הָעֲרָבָה, שֶׁבִּיכולְתָּהּ להקל על כאבים ולהוריד חום. ידוע כי גם הָאַשּׁוּרִים, הַשּׁוּמֵרִים וְהַמִּצְרִים - עמים עתיקים שחיו באזור הַמִּזְרָח הַתִּיכוֹן - השתמשו בתרופה זאת. גם האינדיאנים באמריקה הכירו את התרופה והשתמשו בה.

המרכיב הפעיל בקליפת הָעֲרָבָה, שנקרא סלִיצִין, בודד בשנת 1828 על ידי הָרוֹקֵחַ הַצָּרְפָתִי הֶנְרִי לרוֹ וְהַכִימַאי הָאִיטַלְקִי רְפָאֵל פִּירַיִיה. ואולם, החומר היה מאוד חומְצִי וגרם לחולים שקיבלו אותו כאבי בטן עזים - כך שהשימוש בו הופסק. צָרְפָתִי נוֹסַף בְּשֵׁם צַ'ארְלְס פְרֶדְרִיק גרְהַארט הצליח ליצור גרסה פחות חומְצִית של התרופה, אך החומר שהוא יצר היה מאוד לא יציב ולכן אי אפשר היה לְשַׁוְּקוֹ כתרופה להֲמוֹנִים.

את הדרך הבטוחה לשימוש בחומר גילה ב-1897 הַכִימַאי הַגֶּרְמָנִי פֶלִיקְס הוֹפְמַן, שעבד עבור חברת התרופות "בְּאייּר". הוֹפְמַן, שחיפש תרופה עבור אביו שסבל מִכְּאֵבֵי פְּרָקִים, הצליח ליצור במעבדה חומר מסוים, שנקרא חומְצָה אַצֵטִילסַלִיצִילִית, שהוא יעיל, יציב ולא גורם לְתוֹפְעוֹת הַלְּוַאי הקשות שיצרו הגרסאות הקודמות של התרופה. הוא עשה בעצם שינוי מלאכותי במבנה הכימי של החומר המופק מעץ הערבה, ומנע בכך את תופעות הלוואי. כך נולדה התרופה, שעד היום משתמשים בה עשרות מיליוני בני אדם בכל שנה להקלה על כאבים, טיפול בדלקות ואפילו מניעת התקפי לב.

אבל, להמצאת האַסְפִּירִין יש חשיבות נוספת - זו היתה, למעשה, התרופה הראשונה בהיסטוריה שהתבססה על מַרְכִּיב כִימִי שיוצר באופן מְלָאכוּתִי בּמַּעְבָּדָה ולא מוצה ממקור טבעי (צמחים, למשל). בכך תרמה התרופה לפיתוחה של תַּעֲשִׂיַּת הַתְּרוּפוֹת הַמּוֹדֶרְנִית, שֶׁמְּאַפְשֶׁרֶת ייצור כמות עצומה של תרופות מתוחכמות מבלי להיות תלויים במקורות טבעיים, שאינם מְרובִּים.

יש לציין, כי על אף שהמצאת האַסְפִּירִין מְיוחֶסֶת באופן מסורְתִּי לְהוֹפְמַן, מִתְרַבּוֹת בשנים האחרונות הטענות שאת התרופה המציא למעשה שׁותָּפוֹ לַמֶּחְקָר, יְהוּדִי-גֶּרְמָנִי בְּשֵׁם אַרְתוּר אַיְכֵנגְרֵן. אַיְכֵנגְרֵן, ששרד במחנה הַשְׁמָדָה נָאצִי ומת ב-1949, טען שהוא זה שהמציא את האַסְפִּירִין והוֹפְמַן בסך הכל הוציא לפועל במעבדה את הוראותיו. ב-1999 נערך בְּאוּנִיבֶרְסִיטַת גְּלַזְגּוֹ שֶׁבִּסְקוֹטְלַנְד מחקר שתמך בְּגִרְסָתוֹ שלאַיְכֵנגְרֵן, אך עד היום מְסָרֶבֶת חברת "בְּאייּר" להכיר בחלקו בהמצאת האַסְפִּירִין.

המצאת הַקּופָּה הָרוֹשֶׁמֶת

כמו המצאות רבות אחרות, הקופה הרושמת נולדה כתוצאה מִצּורֶךְ יוֹמְיוֹמִי. לְגֵ'ימְס רִיטִי מדיְטוֹן, שבמדינת אוֹהָיוֹ בְּאַרְצוֹת הַבְּרִית, היתה בעיה: חלק מֵעוֹבְדֵי הַפָּאבּ שֶׁבְּבַעֲלוּתוֹ נהגו לְשַׁלְשֵׁל לְכִיסָם את הכסף שקיבלו מהלקוחות, במקום להעבירו לַקּופָּה הַמֶּרְכָּזִית. את ההשראה להמצאה שתעזור לו לעקוב אחר ההכנסות קיבל רִיטִי ב-1878 בעת שהפליג לְאֵירוֹפָּה בספינת קיטור. בספינה הוא ראה מכשיר שספר את מספר הסיבובים שעשה הַמַּדְחֵף – וחשב, כי ניתן לנצל את העיקרון הַמֶּכָנִי הזה כדי לספור כסף.

כשחזר הביתה הוא התחיל לפתח את ההמצאה עם אחיו, ג'וֹן. הדגם הראשון נראה כמו שעון, שבו מָחוֹג אחד מנה את הדולרים והמָחוֹג השני את הַסֶּנְטִים. לאחר כמה ניסיונות הצליחו האחים לפתח מכשיר יעיל ורשמו אותו כְּפָּטֶנְט תחת השם "הַקּופַּאי הַלּא מושְׁחָת שֶׁל רִיטִי". רִיטִי פתח מפעל קטן והחל לייצר את המכשיר, אך מהר מאוד הבין שלא יוכל לנהל במקביל את המפעל והַפָּאבּ - ומכר את המפעל.

בעלי המפעל החדשים שינו את שמו ל-NCR (ראשי התיבות של National Cash Register - החברה הלאומית לְקופּוֹת רוֹשְׁמוֹת) והמשיכו לְשַׁכְלֵל את ההמצאה. בין היתר נוספו למכונה קּופָּה לְאִחְסוּן המזומנים וסרט נייר שעליו הודפסו כל ההכנסות. החברה קיימת עד היום ומייצרת קופּוֹת רוֹשְׁמוֹת וכן מכשירים נוספים הקשורים לכסף, כגון כַּסְפּוֹמָטִים.

רִיטִי לא הרוויח דבר מהמצאתו, אך המשיך לנהל פָּאבִּים וחי חיים מאושרים עד מותו ב-1918.