מה יפוצץ את תקציב 2007?
התקציב החדש נבנה על תוספת הוצאה מוגדלת ב-1.7% לעומת התקציב השוטף, ולפי שעה היא אינה חוקית. חוק ההסדרים אמור לסייע לממשלה להתגבר על הבעיה, אבל הוא עצמו שנוי עתה במחלוקת יותר מתמיד
המוקש המאיים לפוצץ את תקציב 2007 גלוי לעין אבל רק בודדים מבחינים בו. באוצר מודים שמדובר בהימור מסוכן. התקציב החדש נבנה על תוספת הוצאה מוגדלת ב-1.7% לעומת התקציב השוטף, אבל נכון לעכשיו, מדובר בהגדלה בלתי חוקית. לפי החוק הקיים הממשלה רשאית להגדיל את ההוצאה ב-1% בלבד. התוספת של 0.7% מעוגנת לפי שעה רק בהחלטת הממשלה.
התאמת החוק נכללת בהצעת חוק ההסדרים שהוגשה השבוע לאישור הכנסת יחד עם הצעת התקציב. משמעות הצעד הזה היא כי לא יהיה תוקף לתקציב ללא אישור מוקדם של חוק ההסדרים, או לפחות של הגידול ביעד ההוצאה. על המוקשים שהכנסת טומנת לאוצר כדי לטרפד כמה שיותר סעיפים בחוק ההסדרים, נדבר בהמשך. נציין רק כי בהכללת התיקון של 1.7% בחבילה הפרובלמטית הזאת נוטל אגף התקציבים סיכון מחושב ולא הכרחי.
האוצר היה יכול לבקש את אישורו בחוק נפרד תוך טיפול מהיר, עם אפס מתנגדים. בכנסת שונאים רק קיצוצים בתקציב. מצד שני, האוצר כבר נקט בהליך כזה כשהניח השבוע על שולחן הבית את הצעת החוק המאיימת בפיזור הכנסת ובהקדמת הבחירות אם התקציב לא יעבור עד 31 בדצמבר במקום עד 31 במרץ בחוק הקיים. הקדמת "החרב המתהפכת" לראשית שנת הכספים תואמת את דרישותיו החוזרות של שר האוצר אברהם הירשזון. אבל השאלה אם הסנקציה מיידית ותחול כבר על תקציב 2007 - נראית פתוחה.
מועד הפעלת החוק לא מופיע כנהוג בהצעת החוק הממשלתית וגם לא בדברי ההסבר שלה. לפי שעה רק יו"ר הקואליציה, ח"כ אביגדור יצחקי, מודיע שתוקפו יחול מתקציב 2008. הוא אמנם איש מפתח בתהליך החקיקה, אבל לא כל יכול. יצחקי טוען שמאוחר מדי להחיל את הסנקציה על התקציב שבצנרת. אמירה זו חושפת סדק בביטחון העצמי של הקואליציה, שהתגבורת של ישראל ביתנו תסייע לממשלה להעביר את חוקי התקציב בקלי קלות.
ספק זה רק מעצים את הסכנות המאיימות על הרכבו של חוק ההסדרים, ואת החשש שיחד עם המים המלוכלכים שלו ישפכו גם את התינוק של סעיף הגדלת התקציב. אולי בגלל זה מעדיף יצחקי לדחות ל-2008 את הקדמת הסנקציה של פיזור הכנסת אם התקציב לא יתקבל עד 31 בדצמבר.
מי יחיף את ליצמן?
בינתיים חותר יצחקי לייצב את הרוב הקואליציוני בוועדת הכספים, שהיא הזירה המרכזית החורצת את גורל חוקי התקציב. לרוב שיגדל עם ישראל ביתנו אין משמעות כל עוד יו"ר הוועדה יושב באופוזיציה. יעקב ליצמן הוא גם יו"ר סיעת יהדות התורה, שחוזרת ונוקבת מחיר יקר - כמיליארד שקל - בתמורה לחציית הקווים. היא לא מוכנה להתפשר על פחות מהגדלת קצבאות הילדים וחוק חינוך חרדי. ליצמן אומר שהוא תלמידו של נתניהו וחוזר על המנטרה, "יתנו - יקבלו. לא יתנו - לא יקבלו"!
לפני הצטרפות ליברמן ושות' נשען הרוב הקואליציוני בוועדה על חודו של קול, 10:9. די בהזזת אצבע אחת כדי להפוך כל קערה על פיה. 2 הנציגים של ישראל ביתנו אמנם ישנו לטובה את יחס הכוחות ל-12:7, אבל רק בתנאי שהיו"ר יקיים הצבעות. ליצמן כבר צבר רקורד של הצבעות מעוכבות, בעיקר על העברת 600 מיליון שקל לתקציב הביטחון, אם לא יחזירו לו את 24 המיליונים שקוצצו מתקציב הישיבות.
יצחקי מדבר בגלוי על הצורך הדחוף בהשבת ראשות הוועדה לקואליציה. בסיעת קדימה להטו הרוחות בשבוע שעבר בקריאות להדיח את ליצמן אם הוא מתעקש להמשיך במשחק של ללכת בלי ולהרגיש עם. את מסע ההדחה הובילו חברי הוועדה אלי אפללו ודוד טל, כל אחד בעל עניין לרשת את ליצמן. שניהם ממורמרים וטוענים להבטחה שקיבלו מאולמרט, בעיקר אפללו שהיה סגנו של אולמרט בתמ"ת ולא קיבל תחליף. אלא שמשחקי הקואליציה שוב לא מבטיחים את ראשות ועדת הכספים למפלגת השלטון.
האופציות נפתחו לעבודה ולישראל ביתנו. לעבודה - על פי הבנות בין אולמרט לעמיר פרץ בתמורה לתמיכתו בכניסת ליברמן לממשלה. זה לא מופיע בסיכום הרשמי. פרץ דיבר בגלוי רק על קבלת תיק הרווחה השמור ליהדות התורה, אם תישאר באופוזיציה. אבל מסביבתו נודע כי החלופה לתיק היא ראשות ועדת הכספים. אם תוצע לעבודה - המועמד של פרץ הוא חבר הוועדה אבישי ברוורמן, מה שינטרל את אחד האיומים על מנהיגותו.
ברוורמן אומר שיקבל את המינוי אבל איש לא דיבר אתו. בינתיים הוא נערך להתמודדות על הנהגת העבודה. היום דחה הצעה של פרץ להתמנות לשר במקום אופיר פינס שהתפטר.
עם זאת, צפוי לחץ של ישראל ביתנו לקבל את התפקיד. ליברמן כבר רומז שסיעתו תקבל סוכריות נוספות על התיק האסטרטגי שלו. ראשות ועדת הכספים היא בעלת משקל כבד מרוב התפקידים המיניסטריאליים. ליברמן דרש אותה במו"מ שניהל עם אולמרט אבל נדחה, אך לא מוותר.
אם התפקיד יימסר לישראל ביתנו, העדיפות שמורה לאסתרינה טרטמן, לא רק מהיותה יו"ר הסיעה, אלא בעיקר מבחינה מקצועית ואישית. יש לה ניסיון מקצועי כלכלי-בנקאי וגם אישיות אסרטיבית שמבריקה בתפקיד מ"מ יו"ר הוועדה לביקורת המדינה. תפקיד זה שמור לאופוזיציה ואמור לעבור לליכוד. אבל טרטמן לא ממהרת להיפרד ממנו, ומסייעת ללחץ של ליברמן על הנהלת הקואליציה. היא לא תוותר אחרי שהריחה את ההזדמנות לקפוץ כיתה.
רוחמה היא יותר גבר מכל הגברים
חוק ההסדרים הוא נעלם גדול לרוב הציבור. התקשורת לא מסבירה את מהותו המסוכנת והוויכוח על זכות קיומו מתנהל במעגל הסגור של המערכת הפוליטית, למרות שמדובר בסכנה שמאיימת על החופש האישי של כל אזרח ובינתיים פוגעת ישירות בכיסו. על רגל אחת נבהיר שמדובר בחבילת גזירות שהאוצר מצמיד לתקציב, כתנאי לביצועו, ועומד על אישורן בכנסת בהליך חפוז ורחוק מכובד הראש המתחייב בחקיקה רצינית.
החוק נולד לפני 20 שנה כאילוץ בשעת חירום כלכלית. הצורך בהליך המהיר נולד כדי להציל את המשק שדהר לאינפלציה של 400%. אבל האוצר ראה כי טוב והפך אותו למנהג קבוע.
בעשור האחרון הוא לא מסתפק בחקיקה חיונית ודחופה בעלת זיקה ישירה לתקציב, אלא מנפח את החבילה בהקפאת חוקים שאינם נוחים לו ובעיקר ברפורמות מבניות, שגם אותן התעקש להעביר במקשה אחת דרך ועדת הכספים, גם בתחומים שבאחריות ועדות אחרות, והכל בתוך פחות מחודשיים.
התקוממות הכנסת נגד הפיכתה לחותמת גומי של הממשלה החלה בכנסת הקודמת, ללא הצלחה רבה. אחרי הבחירות חל מהפך. את נס המרד הניפה רוחמה אברהם ממפלגת השלטון. אברהם היא יו"ר ועדת הכנסת, הגוף המוסמך לקבוע את סדרי עבודת הבית על פי התקנון שמאפשר לה לצפצף על לחצי האוצר. אברהם החליטה להכתיב לממשלה את חוקי המשחק בקטע הזה, להעביר את החוק הפרובלמטי "דיאטה" רצינית ולפצל את העבודה עליו בין כל הוועדות הרלבנטיות.
בינתיים מוכיחה אברהם שהיא יותר גבר מכל הגברים שקדמו לה בתפקיד. יום העיון שערכה השבוע על החוק סביב השאלה אם הוא באמת גזירה משמיים, היה ההתרסה החריפה ביותר של הכנסת נגד היחס המזלזל של הממשלה כלפיה, שנועדה להכשיר את הקרקע לרפורמה בחקיקת התקציב. גם הדוברים שמצאו הצדקה מסוימת לחוק לא חשכו את שבט לשונם מהחירות שהאוצר נטל לעצמו והסתפקו בסניגוריה עניינית ומינורית. השתדל להצטנע גם נציג האוצר, הממונה על התקציבים קובי הבר, שהוא בעל העניין הראשי. לחוק אין תחליף בעיניו. הוא ראוי לשיפוץ אבל עצם קיומו הוא בעיה של הכנסת.
חשין מציל כבוד הכנסת
אבל המבקרים הם שנתנו את הטון והדליקו אור אדום, שאם הכנסת לא תתנער מרפיסותה היא מקדמת את הדיקטטורה בצעדי ענק. המלה האחרונה, ובאקורדים הכבדים ביותר, נשמעה מקולם הסמכותי של שופטי בית המשפט העליון בדימוס, מישאל חשין ויצחק זמיר. חשין הופיע כמציל כבוד הכנסת נוכח מאמצי הממשלה לשים אותה ככלי ריק. הוא לגלג על שהיא נוהגת כאילו חוק ההסדרים נולד בששת ימי בראשית, ושאל איך התקיימנו עד 1985 כשהחוק בא לעולם.
"הממשלה עושה חוכא ואטלולא מהכנסת ומוועדותיה", אמר חשין, "וזו פגיעה אנושה בדמוקרטיה שאיננה מושג סתמי. היא כרוכה בהפרדת רשויות ובמערכת איזונים ובלמים. הכנסת איננה רשאית לתת לממשלה לזלזל בה, לרמוס את כבודה או למחול על כבודה, כי זהו כבוד הבוחר שלא התיר לה לעשות כן".
זמיר זעק ביתר שאת ש"החוק הוא אנטי דמוקרטי ולא רק לא דמוקרטי, כי הממשלה מאלצת את הכנסת לעשות הצגה כאילו דמוקרטית שאיש לא מקבל אותה ברצינות. הכנסת מעבירה חוקים ללא מחשבה ומשיקולים זרים, שהם טובים לאוצר אך לא למדינה". זמיר היה סנדקו של החוק המקורי לפני 20 שנה בתפקיד היועץ המשפטי לממשלה. הוא סיפר שהמחשבות האלה הבשילו בו לפני מספר שנים כשנדרש להתערב במאבק נגד הצעת האוצר בחוק ההסדרים לבטל את בתי הדין לעבודה.
המערכת המשפטית טענה שזו נקמת האוצר בגלל פסקי דין שלא אהב, גם אם הסתתר מאחורי חיסכון של 5 מיליון שקל. זמיר עמד בראש ועדת בדיקה של נחיצות החוק, שגנזה את הרעיון. "זו היתה הצעה חפוזה שלא נבדקה, מול העמדה האחידה שבתי הדין הם מוסד חברתי חשוב. האוצר ידע שהוא מבודד ולא הופיע לפנינו", סיפר זמיר. "שאלתי איזו הצדקה יש בכלל לחוק ההסדרים ונאמר לי שאין ברירה. אז עם כל הכבוד - יש ברירה אם עד 1985 התקיימנו בלי החוק - אבל לא תהיה לו אלטרנטיבה כל זמן שיהיה קיים ולכן צריך לבטל אותו".
