הבנות לבארבי
סיימון בארון-כהן יצא לחקור אוטיזם ומצא הבדלים בין מוח נשי-אמפטי לבין מוח גברי-מערכתי. בספר "ההבדל המהותי" הוא פורש את התיאוריה שלו ומדגיש: "ההבדלים ביננו הם שיוצרים את הרקמה המופלאה של האנושיות"
גברים ממאדים, נשים מנוגה. האומנם? האם אי אפשר להחזיר את הנשים והגברים כאחד לאותו כוכב ולהכריז על הידברות ופיוס?
ב"ההבדל המהותי", ספר שראה אור בעברית בהוצאת "עם עובד" מבקש פרופסור סיימון בארון-כהן, חוקר, מרצה וראש המכון לחקר האוטיזם באוניברסיטת קיימברידג', שנקרא ונבין שטעינו. לא כוכבי לכת שונים מכוונים את מהלכינו בעולם בדרך למגרש הכדורגל או לתצוגת האופנה, כי אם מוחות שונים. או לפחות הבדלים מהותיים ברמה כזאת, שהגיע העת לדבר על "מוח גברי" ו"מוח נשי", בזהירות כמובן, בידיעה שאנחנו עוסקים בהכללות – אבל גם מבלי להסתכן בזעמן של תיאורטיקניות פמיניסטיות שמעדיפות לייחס את ההבדלים רק לדיכוי של נשים בידי גברים. ואם נבין שיש הבדלים כאלה ובגללם לא כדאי לנהל מלחמות, אולי נוכל להפנות את מבטנו לקשת רחבה ומגוונת של מוחות אנושיים, שבצידה הקיצוני האחד ניצב מוח נשי ואמפתי לעילא לכל מצוקות אנוש, אבל גם מוח שאינו מבין כלל מהן מערכות ואיך מפעילים אותן, ובקיצוניות השנייה – מוח גברי לגמרי, בו יש מקום למבנים מסובכים, לדגמים ולדפוסים מכניים ומדעיים, אבל בני אדם נותרים בו חסרי פשר, מאיימים ובלתי מובנים.
המוח הנשי הקיצוני, אגב, טרם נצפה בתנאי מחקר רצינים – אולי מפני שאינו מעורר בעיה עצומה לסביבה. את (אם אכן בעלת המוח ההיפותטי הזה היא דווקא אישה) יכולה להיות מטומטמת גמורה בכל הקשור לתפעול חפצים מכניים, מערכות תקשורת או מפות דרכים, וזה לא ימנע ממך להיות אזרחית מוערכת בקהילה שלך. אולם ההיפך איננו נכון: כדי לשרוד ולהצליח בסביבתם הביתית, בבית הספר, בחיי העבודה, את ואתה צריכים להפגין מגוון מרשים של כישורים חברתיים, הבנה עמוקה בפסיכולוגיה אנושית ויכולת לשחות כמו דג במים בתוך כל אלה. אחד ממטופליו של בארון-כהן, שאובחן כבעל תסמונת אספרגר, אמר לו פעם שזה כמו דגי מים מתוקים שנאלצים לחיות במים מלוחים ולהיפך. תשנו את הסביבה, והכל יהיה בסדר. "הלוואי וזה היה כה פשוט", אומר הפרופסור בשיחה ממעונו באנגליה.
לכולנו יש אזורים של חולשה ושל הצטיינות
"ההבדל המהותי" הוא ספר שסוקר באופן פופולרי ומובן לכל את העדויות המדעיות ההולכות ומצטברות לשוני בין מוחות של גברים למוחות של נשים, ומתחיל במה שכולנו מזהים בחיי היום יום: נשים מצטיינות יותר בתקשורת חברתית. גברים מתעניינים יותר בביסוס מעמדם בהיררכיות חברתיות. לנשים יש יכולות לשוניות טובות יותר. גברים מככבים באולימפיאדת המתמטיקה. זה לא מתחיל כשאתה בוחר לשחק בלגו בגיל שלוש ואת נצמדת לבארבי שלך, זה לא מתמצה ביכולתו הטובה יותר של הפרטנר שלך לנווט בדרככם לחופשה או בכך שאת מיטיבה להבין את בכיו של התינוק המשותף, וייתכן שכל זה לבדו אינו מסביר מדוע יש יותר רוצחים מרוצחות בכל חברה בעולם, מדוע מספרן של המלחינות והמהנדסות בקרב בעלי המקצועות הללו עדיין קטן, וכיצד כולנו חייים על נקודות שונות בקשת גדולה ורבגונית ומרהיבה ומתסכלת. "בואי נתחיל מנקודה מוסכמת אחת", מבקש בארון-כהן, איש שדיבורו רך ונעים וצניעותו כמעט מבהילה, כשאני מנסה לאתגר אותו באמירה שהספר שלו אמור לחולל מהפכה גדולה בתפיסות חברתיות עבשות ומושרשות. "בואי נתחיל בגובה".
סליחה?
"ובה. תכונה משותפת לכל בני האדם. כולנו גבוהים, תלוי עד כמה. בקצות הקשת ניצבים ענקי-כדורסל ואנשים נמוכים ביותר, אבל הגובה הוא תכונה אנושית משותפת. גם שני המודלים שמוצגים בספר – זה של המוח האמפתי-הנשי והמוח המערכתי-הגברי, משותפים לכולנו – גברים ונשים כאחד. כל אחד מאיתנו מצויד בבגרותו בשלל כישורים משני המודלים, וכל אחד ממוקם באופן קצת שונה על פני הקשת. אם נבין זאת, אם נבין שלכולנו יש אזורים של חולשה ושל הצטיינות, אולי נתייג זה את זה פחות ואולי גם נמנע מן האנשים בעלי המוחות הגבריים הקיצוניים – אני מתכוון לאוטיסטים, ודאי למה שנקרא אוטיזם קל, ולבעלי תסמונת אספרגר – להיכלא בגטאות המחשבתיים והחברתיים אליהם הם מתועלים כעת".
אבל מה הקשר בין נשים שלעולם לא יבינו כיצד פועל מנוע ארבע פעימות, גברים שלעולם לא יעשו סמול-טוק ואנשים שבאמת לא מבינים קודים חברתיים, הבעות פנים, תקשורת אנושית?
"הקשר הוא קשר של מידה ודרגה. כדי לדעת עד כמה כל תכונה משני המודלים – מערכתיות או אמפתיות – מאפיינת אותנו, פותחו בספר שאלונים שמאפשרים לקוראים, די בקלות, לראות היכן הם עצמם עומדים על פני הקשת".
הבנות התעניינו בפרצופים
בארון-כהן הוא בן דור רביעי למהגרים ממזרח אירופה שבחרו לא לוותר על הזהות שלהם. "סבא שלי הוסיף את הכהן לשם המשפחה כדי שנזכור מנין באנו, דווקא כנגד הזרם של השמות החדשים, מטשטשי הזהות. כך יצא שקראו לו משה כהן, השם הכי נפוץ בישראל", הוא מחייך מעברו השני של קו הטלפון. אם השם המאוחד מהדהד בזכרון, זה גם מפני שבן-דודו הוא סאשה בארון-כהן, המוכר יותר לחובבי סאטירה פרועה וסטנדאפ מטורף כעלי ג'י. כאן כנראה נגמר הדמיון: בארון כהן הפרופסור מתנסח בעדינות ובזהירות מופלגת, וכבר עשרים שנה הוא חוקר את התעלומה המדעית הגדולה, שהיא גם טרגדיה אנושית גדולה, הקרויה אוטיזם.
"הייתי צריך לעשות את כל המהלך של בדיקת ההבדלים בין המינים כדי להגיע למסקנה הזאת, שעכשיו אני מקווה לקדם אותה לרווחתם של אוטיסטים: הם לא נושאי מחלה שצריך למגר אותה או להחביא אותה במסתרים. הם פשוט ניחנו במוח גברי קיצוני, וכדי להבין אותו, צריך להבין מהם מוחות נשיים וגבריים, או אמפתיים ומערכתיים – כפי שאני מבקש לקרוא להם", הוא אומר. בדרך, התגלו עוד ועוד הבדלים בין מוחות של גברים למוחות של נשים.
קחו למשל מחקר בו נבדקו תינוקות בני יום, שבפניהם הניחו מובייל מכני או דמויות של פנים אנושיים. הבנים הצעירים בחרו, באופן מובהק, להתמקד במובייל. הבנות התעניינו בפרצופים. בארון כהן כבר יודע שההבדלים לא מתחילים שם, אלא עוד ברחם. מחקרים מפורטים על הקשר בין רמת הטסטוסטרון העוברי לבין שכיחות האוטיזם, מצביעים על כך שככל שזו גבוהה יותר, הסיכויים להיווצרות אוטיזם גוברים בהתאם.
במקומות אחרים על פני הסקאלה, אומר בארון כהן, צריך להבין את היתרונות של המוח הגברי והמערכתי: "מערכתן מעולה יהיה איש – ולעתים קרובות פחות, אישה – שיידע כיצד ליצר כלים חדשים ולהשתמש בהם. מערכתיות עוזרת בשימוש בנשק, בציד, במעקב, במסחר, בניהול של כוח אדם ומשאבים בתוך מערכת יצרנית, במנהיגות ובשליטה חברתית, בהתמחות – כל אלה תכונות שסייעו למוח הזה לשרוד יפה כל כך בתהפוכות האבולוציה".
ומה סייע לנשים?
"אמפתיה מוגברת פירושה גם הכושר לרכוש חברים וכך לזכות בהגנת הסביבה הקרובה, וגם להפחית את סכנת התוקפנות בין מבוגרים בקהילה. מי שניחנו באמפתיה טובה, מסוגלים וגם מסוגלות להבין צרכים של תינוקות וילדים וכך למנוע מהם סכנות ולהצליח יותר ברבייה – וכן, גם להבין טוב יותר את בן הזוג, לגלות כלפיו יותר סבלנות ואהדה ובסופו של דבר להיטיב את היחסים עימו לאורך זמן, באופן שמבטיח יציבות, הישרדות - כל אלה תכונות חשובות להצלחה אבולוציונית – וכן, וגם פיזור הגנים של האמפתית עצמה דרך הצאצאים שלה".
ואם נקרא את הספר היטב, נבין שזה מה שנחוץ לנו? אני מעלה בדעתי מודעת היכרויות בנוסח "מערכתן מחפש אמפתית לחיי זוגיות איכותיים", ואחר כך את השניים המלעיגים זה לזה: "למה אתה לא מסוגל להתעניין בשום דבר חוץ ממכוניות", "למה את מקשקשת כל הזמן עם החברות שלך".
"מי שיקרא היטב יראה שיש לאורך כל הספר, גם בפרקים המסכמים את הראיות המדעיות להבדלים, בקשה מוצהרת מן הקוראים בו: ההבדלים ביננו הם שיוצרים את הרקמה המופלאה של האנושיות. בן זוגך לא מוכן לדבר על רגשותיו? הגיע הזמן להכיר בכך שאולי מוחו שונה משלך והשוני אין פרושו עליונות או נחיתות, וודאי לא משהו שמצריך תיוג ערכי, אלא פשוט שוני. אז הוא לא מוכן, ואולי לא תצליחי לגרום לו להיות מוכן. אולי במקום זה הגיעה העת להתייחס אל ההבדלים האלה בכבוד, ולהמשיך לחשוב עליהם בכל פעם שאנחנו דוחסים בני אדם למודל אחד ויחיד שבו כל המוחות אמורים להיות זהים בתכונותיהם".
לא מאמין בגטאות
אם אתם שונאים ספרות שמבטיחה לכם תובנה, הארה ואושר אינסופי בעשרה צעדים קלים, ייתכן שתירתעו. במלים אחרות, כיוון שאני שונאת, נרתעתי: ובכל זאת, מבחן קריאת הנפש לפני העיניים (נפש הוא התרגום הכי אפקטיבי ל-Mind, וזו בעיית מינוח שכל ספר בפסיכולוגיה מתלבט בו בבואו בשערי העברית) הציע לי ארבעה פירושים שונים לכל הבעה מצולמת. 36 הבעות כאלה מופיעות במבחן: מה אומרות עיניך, שאלתי את התצלומים: מי שמעניק לעצמו יותר מ-30 תשובות נכונות מצטיין היטב בפענוח הבעות פנים של הזולת. פחות מ-22 מסמן קושי. לרובנו הקושי הזה אינו משמעותי. לאנשים שקרובים יותר לתופעות מספקטרום האוטיזם, אין כמעט אפשרות לראות בעיניים ראי של הנפש.
מבחן אחר של בארון-כהן מציע בדיקה של ה E-Q שלנו. E כמו ב-empathy באנגלית. שאלות על רגשותיהם של אחרים, מידת ההבחנה בהם, מידת המעורבות של הנשאל - והתוצאות האופייניות לנשים, מתוך 80 נקודות אפשריות, הן בסביבות 47. גברים - בסביבות 42. רוב הלוקים בתסמונת אספרגר או באוטיזם בתפקוד גבוה יקבלו 20 בערך. לעומת זאת, יש גם מבחן ל-SQ, כמו ב-systemizing, ובו שווה לבדוק בין היתר: האם אתם מבחינים במבנה של יצירה מוסיקלית שאתם מאזינים לה? האם תרצו לדעת עוד על ביצועי המנוע של מכוניתכם החדשה? האם כללים ודפוסים מתמטיים מרתקים אתכם? האם טבלאות הבורסה ונתוני ליגת הכדורגל מושכים אתכם בעת קריאת עיתון? אם כן, ואם התשובות ל-60 שאלות יהיו חיוביות במקומות הנכונים, עדיין ייפול הניקוד של הנשים מזה של הגברים. רוב בעלי תסמונת האספרגר או אוטיזם בתפקוד גבוה יצטיינו במיוחד במבחן שבודק אם יש להם "מוח מערכתי". בציונים הגבוהים במיוחד, מספר הלוקים באספרגר גבוה פי שלושה מאלה שלא. כמעט אין נשים בציונים הגבוהים. שכיחות האוטיזם גבוהה במיוחד בקרב גברים.
בקצוות של הספקטרום, בקיצוניות שבה אנשים מתקשים לתקשר זה עם זה או שאינם יכולים לעשות זאת כלל, נידונו ילדים ומבוגרים אוטיסטים עד לפני זמן לא רב לחיים בגטאות סגורים. המצב השתפר עם הנאורות היחסית של העשורים האחרונים, אבל הוא השתפר בעיקר אצל מי שהגיעו להישגים מפליגים בתחומים ספציפיים, וכיוון שזכו להערכה מקצועית עצומה, אפילו למדליות הצטיינות במתמטיקה, כמעט מצפים מהם להתנהגות חברתית חריגה או ביזארית או שלא גוררים אותם לסמול-טוק.
בארון-כהן, בכל זאת יהודי, לא מאמין בגטאות נוספים עבורם ועבור בעלי תסמונת אספרגר שלא מגלים בהכרח ברק גאוני. מה שנחוץ יותר לרווחתם הוא מה שכבר קיים עבור אנשים במקומות אחרים של הקשת: קהילות סביב עניין משותף. "קחי את מועדון השחמט של בית הספר או את מועדון המחשבים, וקרוב לוודאי שתמצאי בו יותר בנים מבנות, וקרוב לוודאי שחלק מן הבנים קרובים יותר לצד האוטיסטי של הספקטרום. ובכן, מה בכך? ומדוע לא להרחיב את רעיון הקהילה המשותפת גם לאוטיסטים שכבר אובחנו ככאלה, וליצור קהילה סביב תחומי העניין שלהם?
"בניסוי אחד שמתבצע כעת בקיימברידג' במרכז שלי, הוקם מועדון-לגו לילדים אוטיסטים. רובם מתעניינים בבנייה באבני לגו, ויצרנו עבורם סביבה שבה הבנייה הזאת משולבת בשיתוף פעולה בין זה שמחזיק בקוביות, זה שמחזיק בתרשים של מה שייבנו וזה שמסדר את הקוביות. אנחנו מקווים שזו דרך ליצירת קשרים, ולו התחלתיים ורופפים – סביב עניין משותף. ואני מאמין שקשרים כאלה מתקיימים גם במקומות כמו עמק הסיליקון, בחוגים שונים באקדמיה – במגוון רחב של אפשרויות שמתחילות להיפתח לבעלי תסמונת אספרגר, וייפתחו עוד אם רק נפסיק לתייג אותם כבעיה שדורשת פתרון דחוף, אפילו מיגור של תופעה. אוטיזם ותסמונת אספרגר, עם כל הקשיים שהם מציבים בפני מי שנולד איתם, עם כל החידות שהם מציבים למדע ולחברה – אינם מחלות כמו איידס או סרטן, אלא מוחות שונים – שלכולנו יש חלק כזה או אחר שלהם".
