שתף קטע נבחר

הדרך הקלה להפסיק לעשן - ספר חדש

מאות אלפי הסיגריות שעישן רואה-החשבון האנגלי אלן קאר גרמו לו שיעול, תיעוב, ייאוש והמצאת שיטה עצמית להפסקת עישון. ספרו מביא את “הדרך הקלה להפסיק לעשן“ וכולל כמה הנחיות מקוריות. למשל, לעשן את הסיגריה האחרונה מתוך מודעות, ולקחת אותה עמוק לריאות

 כל המעשנים יודעים שהסיגריות הורגות. הם מבינים שעישון הוא הרגל די מגונה, ולאחרונה נתפס אפילו כנתעב. ברור להם שהפעילות הקטלנית והמצחינה גם עולה הרבה הרבה כסף. ובכל זאת, הם מדליקים עוד סיגריה, מנסים מדי פעם שיטת גמילה חדשה ומבטיחה, ואז מדליקים עוד אחת. למה? בגלל המתח, בגלל השלווה, מתוך שעמום, או דווקא מתוך איזו שמחה קטנה. והם גם חולמים, בינם לבינם, על היום בו יצליחו להיגמל. אם רק ירצו.

 

אלן קאר, רואה-חשבון אנגלי מצליח בעברו, עישן 100 סיגריות ביום. 33 שנים חי כמעשן מושבע, שנים במהלכן לא עישן פחות מ-60 סיגריות ביום. הוא השתעל כל הזמן, היה מיואש, תיעב לפי עדותו את הריח ואת הטעם של כל אחת מהסיגריות הרבות שתחב לפיו, וגם ניסה כל שיטת גמילה אפשרית - עד שמצא, בעצמו, את מה שהפך לשיטת טיפול עולמית, "הדרך הקלה להפסיק לעשן‭."‬ בימים אלה יצא לאור בעברית, בהוצאת "בבל‭,"‬ המדריך הכתוב שלו לגמילה.

 

לא מדובר בקסם, הוא מצהיר בהקדמה. ובכל זאת, איפשהו בין הפרק השמיני לתשיעי בספר, הבחנתי שאני מתביישת להדליק סיגריה. קאר, סוג של מטיף בשער, היה רחוק ממני אלפי קילומטרים. ישבתי באוויר הפתוח, לא מסכנת איש בהרעלה פאסיבית, לא נדרשת לכללים חברתיים מנדי-מעשנים. ולא רציתי לעשן.

 

קאר מנסה לנפץ בספרו, שהיה לרב-מכר עולמי, כמה אשליות: שהמעשנים נהנים מהעישון, שהם בוחרים לעשן, שהעישון מפיג שיעמום ומתח, שהוא עוזר לריכוז ולרגיעה, שצריך כוח רצון כדי להיגמל, ש"פעם מעשן תמיד מעשן" ושתחליפי הניקוטין עוזרים בגמילה. הוא מציע להמשיך לעשן עד סופו של הספר, ולהתחיל בגמילה רק אם הרצון להיגמל הוא מלא ואמיתי. הוא מאמין כי תחושת ההתעלות צריכה להופיע כבר בתחילת תהליך הגמילה ולא בסופו. לכן, אין טעם בשכנוע עצמי מלאכותי.

 

"השיטה הקלה" היא ביסודה כזו: מוטב להניח בצד את הסיבות שבגללן היינו רוצים להפסיק לעשן, לעמוד מול בעיית הסיגריה ולשאול את עצמנו: מה זה תורם לי? האם אני באמת נהנה מזה? האם אני באמת צריך לשלם בזיעת אפי במשך כל החיים רק כדי לדחוף את הדבר הזה לפה שלי ולחנוק את עצמי?

 

עישון ממוצע של 20 סיגריות ביום, חישב קאר, עולה למעשן הממוצע סכום השווה לכ-400 אלף שקל בימי חייו. במקום לנצל את הכסף הזה לטיולים סביב העולם, לרכישת דירה, ללימודי הילדים - אנחנו משתמשים בו בשיטתיות כדי למלא את ריאותינו בזפת מסרטנת וסותמים ומרעילים בהדרגה את כלי הדם שלנו. "בכל יום שחולף אנחנו מונעים יותר חמצן מכל שריר ואיבר בגופנו, כך שמדי יום אנחנו פחות נמרצים. חרצנו את דיננו לחיים של זוהמה, ריח רע מהפה, שיניים מוכתמות, בגדים חרוכים, מאפרות מטונפות וריח נתעב של טבק מעופש. חיים של שעבוד‭."‬ נשמע כיף, נכון?

 

לדבריו, הסיבה שבגללה המעשנים ממשיכים לעשן היא שילוב מתוחכם בין התמכרות לניקוטין לבין שטיפת מוח. הרי בניגוד לאוכל, סוג אוראלי נוסף של התמכרות, העישון מקצר את החיים ולא מסייע בהישרדות, הסיגריות אינן טעימות וכל סיגריה רק מעצימה את הכמיהה לסיגריה הבאה.

 

שטיפת המוח הנגדית של קאר מדגישה שוב ושוב כי המעשן מוותר על חיים של בריאות, אנרגיה, עושר, שלוות נפש, ביטחון, אומץ, כבוד עצמי, אושר וחירות. ומה הרווח שלו? "שום דבר‭,"‬ חורץ המחבר, "מלבד האשליה של הניסיון לחזור למצב של שקט, שלווה וביטחון, שהלא-מעשן נהנה ממנו כל הזמן‭."‬

 

הוא דוחה על הסף שיטות כגמילה בכוח הרצון, הפחתת כמויות, הסתפקות בסיגריה אחת ("‬זו תגובת שרשרת שתימשך כל חיי־ כם אם לא תנתקו אותה") ואפילו היעזרות בתחליפי הניקוטין. בשלב הראשון, הוא מציע בספר, כדאי למצוא את הזמן הנכון לגמילה, ועד אז "לדחוף כמה שיותר את הדברים המגעילים האלה במורד גרונכם‭."‬ אחר כך צריך לעשות שני צעדים נוספים: להגיע להחלטה שלעולם לא תעשנו עוד, ולשמוח.

 

הדרכים לגמילה מוצלחת

"אבל איך, לעזאזל‭,"?‬ עולה השאלה. ובכן, קאר מציע להכניס היטב לראש את הרעיונות הבאים: תבינו שאתם מסוגלים לעשות את זה. האדם היחיד שיכול לגרום לכם לעשן את הסיגריה הבאה הוא אתם. אין בכלל על מה לוותר. להיפך. יש רווחים נפלאים. אין דבר כזה, “סיגריה אחת‭.“‬

 

תסתכלו על העסק הזה של העישון לא כעל הרגל חברתי שיכול לפגוע בכם, אלא כעל סם ממכר. אתם סובלים ממחלה שלא תיעלם אם תטמנו את הראש בחול.

 

הפרידו בין המחלה (התמכרות הגופנית) לבין דרך החשיבה של מעשן או מעשן לשעבר. אל תחשבו על הגמילה כעל ויתור. ברגע שתגיעו להחלטה הסופית, שאתם מעשנים את הסיגריה האחרונה שלכם, כבר תהיו לא-מעשנים.

 

אם הדברים האלה עוררו בכם התרגשות ורצון עז לפעול, עשיתם את זה. אם התמלאתם עצב, נראה שההחלטה אינה מגובשת דיה, או שאתם חוששים מהכישלון. במקרה כזה, קאר ממליץ, כדאי לחזור להתחלה ולאמץ כמה הנחיות: השמיעו את נדר הגמילה והתכוונו לכך. נדרו שלעולם לא תעשנו, לעסו או מצצו משהו שמכיל ניקוטין ודבקו בנדר.

 

עשנו את הסיגריה האחרונה מתוך מודעות, נשמו את הזוהמה עמוק לתוך הריאות ושאלו את עצמכם איפה פה ההנאה. כשאתם מכבים את הסיגריה האחרונה, עשו זאת בתחושה של "אני חופשי, יצאתי מהכלא, אני כבר לא עבד של הניקוטין‭."‬שימו לב לכך, שבמשך כמה ימים יהיה לכם בבטן סוכן ניקוטין קטן. ייקח לו כשלושה שבועות למות.

 

לעולם אל תפקפקו בהחלטה שלכם להיגמל, אתם הרי יודעים שזו ההחלטה הנכונה. זכרו שאין דבר כזה, “מעשן מושבע‭.“‬ אתם כמו מיליונים אחרים שנפלו במלכודת המתוחכמת הזו - אבל אתם נחלצתם ממנה.

 

אל תשמשו בתחליפים משום סוג שהוא (כולל אוכל). אל תחזיקו סיגריות. אל תימנעו מחברתם של מעשנים אחרים. אל תשנו את אורח החיים שלכם בשום צורה שהיא.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: גבי מנשה
עשנו את הסיגריה האחרונה מתוך מודעות
צילום: גבי מנשה
ד"ר רק שאלה
מחשבוני בריאות
פורומים רפואיים
מומלצים