תיאוריית המשווה הגדול של אלוהים

פניתי אליו ועברתי למצב כוננות. גיליתי עוד מוקדם בשירות שרס"רי משמעת אוהבים להקדיש לי תשומת לב, וכידוע, זה אף פעם לא מבשר טובות.

"כן?"

"אתה יודע שאתה נראה כמו ליצן?" הוא ירה לעברי.

"אתה יכול לחשוב עלי מה שאתה רוצה", עניתי והסתובבתי.

"היי! אני מדבר אליך! תוריד את הצ'יקמוק, תסדר ת'שרוולים, מ-ה-ר!" בשלב הזה היה קשה לפספס את המבטים הציניים של עובדי הרס"ר שעמדו מסביב.

"זה המקום שלך. אני אכבד אותך בזה שאלך".

הנחתי את כוס הפלסטיק על השולחן, הסתובבתי וצעדתי החוצה. שולי מכנסיי נטולי הגומיות חזרו להתפלש בבוץ.

"דבר עם הרס"ר, הוא לא אוהב את חוש האופנה שלי".

"אתה מתכוון שהוא לא אוהב שאתה אשכנזי".

"מה לעשות נדפקתי, אני צהוב".

"שיספר את זה לסבא שלך שהיה על הרכבות. נראה לי שגם סבא שלך לא רצה להיות אשכנזי אז", אמר וחבט בגבי בחוזקה.

"מנוול", חשבתי לעצמי, "כל התיאטרון הזה בשביל לעשות רושם על בחורה". אבל נשבר לי מלשחק פריסל במחשב, אז התיישבתי להקשיב לשיחתם.

"לא, אני אומר שיש לך תחרות, ואת מפסידה בה", השיב לה אורן. לי נותר רק למלמל לעצמי בלב "הנה זה מתחיל שוב..." ונבלעתי בהאזנה.

"דוגמה קלאסית למשווה הגדול של אלוהים", אמר אורן.

"דומה של מה?" היא שאלה, ואני ניסיתי לקבור את עצמי בעניין מעושה במספרי אוגדות, מתוך ידיעה מה עומד לבוא.

מי מפסיד בתחרות הזאת? (צילום: ויז'ואל/פוטוס)

"המשווה הגדול של אלוהים. את צריכה להבין איך זה עובד: כשאת בת 18 יש לך את כל טווח הגילים שמעליך לצאת איתו, אם ניקח חתך גס, נאמר עד גילי 30 המוקדמים. לבחור באותו גיל יש טווח קטן בהרבה, של הבחורות בגילים מתחתיו. אחלה זמן לחגיגות, ליהנות מהחידוש והריגוש והסכנה. אלא שכל הבחורים ה'טובים' שעומדים בצד לא מעניינים כל כך. יותר קל לנפנף אותם. אבל יום אחד את מתעוררת בבוקר ושומעת תיקתוק. אולי בגיל 25 אולי ב-35, אבל כולן יודעות שהפוריות מתחילה לצנוח בגיל 30 ומשהו. הגיע הזמן להפסיק לשחק ולחפש משהו רציני. יאללה, הגיע הזמן לבחור רציני ויציב, כי זה הטיפוס לגדל איתו ילדים. רק שבניגוד לדעה הרווחת, גברים הרבה פחות טיפשים ממה שאתן מוכנות להאמין, והבחורים החמודים - במיוחד. מה בוער להם? שנים הם חיכו בצד ואכלו את הכאפות של כל הפרינססות. גם הם ראו 'סקס והעיר' ותפסו את מה שאתן מסרבות להודות בו: הם הסחורה החמה עכשיו בשוק. יש להם את כל טווח הגילים של בנות ה-20 וצפונה, ובנוסף את כל הגרושות שבסבב ב'. זה עולם ציני, מותק, ובגלל שלא תפסת את זה בזמן, הבדיחה עלייך. קוראים לתהליך הזה 'המשווה הגדול של אלוהים'. תשאלי את יועד, הוא יכול לספר לך ממקור ראשון".

"עזוב אותך, קישקושים. אתה מניאק בררן, ואתה מרשה לעצמך כי אתה יכול. זה בסדר, אני איתך אח שלי, הרווחת את זה ביושר".

"מה?" אמרתי, טורח לא לזוז.

הוא החליט לגשת לעברי. "מה קרה אתמול בלילה? למה ככה?"

"קראת לי ליצן מול כולם. מה ציפית?"

"תשמע, מסתובבים פה תתי אלופים וכאלה, והייתי לחוץ. לא התכוונתי לפגוע. תעשה טובה ורק תשים גומיות לפחות".

"בכיף", עניתי. לקחתי את הגומיות ושמתי אותן. שולי המכנסיים יאלצו לחפש ריגושים אחרים. וכפי שאמרתי, רק אידיוט חי בשביל לנקום, וזה באמת גורם לי להעריך יותר את האנשים המוצלחים שאני פוגש.