מי ישלם את האגרה על האינטרנט?
ספקי הגישה לאינטרנט בארה"ב, ובהם חברות טלפון, כבלים וחשמל, מבקשים לגבות תשלום מספקיות התוכן הגדולות ביותר תמורת גישה מיוחדת. בסופו של דבר, אין ארוחות חינם - ומי שיצטרך לשלם הוא כנראה הצרכן הסופי
כל הדברים שאנו רואים כאינטרנט - דואר אלקטרוני, הרשת, מסרים מידיים - הם למעשה אוסף של יישומים שרצים על תשתית הרשת בדיוק כמו שמעבד תמלילים רץ על מחשב. הביטים שהיישומים האלה מעבירים נישאים על גבי התשתית הפיזית שמספקות חברות טלפון, חברות כבלים ואפילו חברות חשמל. כעת, אותם ספקי גישה לאינטרנט בארה"ב מבקשים לגבות תשלום מספקיות התוכן הגדולות ביותר תמורת גישה מיוחדת, למעשה מדובר בתשלום נוסף עבור השימוש ב"נתיב מהיר" דיגיטלי אל הלקוחות.
כמה גופים וחברות, ובהם גוגל, מיקרוסופט וקבוצות צרכנים, מוחים וטוענים שהגישה החופשית לרשת התקשורת היא שהביאה לחידושים של 20 השנים האחרונות. לטענתם, גביית תשלומים נוספים תפגע בשירותי רשת חדשים וביכולת הגישה של צרכנים למידע חיוני. הסערה הביאה להעלתן של כמה הצעות חוק בקונגרס האמריקני לשימור "הניטרליות של האינטרנט", כלומר העיקרון שכל התעבורה באינטרנט תקבל אותו יחס, אפילו זו של החברה שמספקת את רוחב הפס. שום ביט לא יקבל עדיפות, אלא אם יוצע סוג שירות משופר לכולם ללא תשלום נוסף. יותר מזה, מפעיל הרשת לא יוכל לחסום תעבורה כלשהי.
הבהלה החלה בנובמבר 2005, כשמנכ"ל AT&T, אדוארד א' ויטקר הבן, סיפר למגזין ביזנס ויק ששירותים כגון גוגל, יאהו! ואתר שירותי הטלפון Vonage יצטרכו לשלם ל-AT&T כדי שזו תעביר אליהם לקוחות, שאם לא כן, לא יהיה ל-AT&T תמריץ להשקיע בשדרוג הרשת. מאז הצהירו בפומבי מנהלים בחברות בלסאות, וריזון וקווסט שהם רוצים שחברותיהם יוכלו להעדיף תעבורה מספקי תוכן ששילמו בשביל שירות טוב יותר, או להאט תעבורת טלפון או וידאו ברשת המאיימת באופן ישיר על רווחיהן.
עקרון ניטרליות הרשת מעלה שוב את השאלה הנצחית כיצד תמחור רוחב הפס לתקשורת יכול להציב מכשולים בפני יישומים ושירותים מבוססי רשת. וינטון קרף, ממחברי הפרוטוקולים TCP/IP שבאמצעותם פועל האינטרנט וכעת סגן נשיא בגוגל, כינה את הצעות חברות הטלפון והכבלים ניסיון ליצור "כבישי אגרה" באמצע האינטרנט. ותיקי האינטרנט מעולם לא בטחו בתעשיית התקשורת ורואים בהתנהגותה האחרונה סיבה להתנגדותם לתמחור בשיטת החבילות.
לאחרונה יישבה וריזון תביעה ייצוגית לאחר שמסנני דואר הזבל שלה חסמו תחומי דואר אלקטרוני כשרים רבים. היא גם נלחמה כדי למנוע מעיריות כגון זו של פילדלפיה להקים רשתות אלחוטיות משלהן. חברת קומקסט ידועה באיסור שהיא מטילה על חיבורי רשתות פרטיות וירטואליות המעניקות לעובדי חברות גישה בטוחה מן הבית לרשת החברה. אף על פי שחברות הטלפון והכבלים טוענות שהתחרות פועלת היטב, אלפי ספקי האינטרנט בחיוג בארצות הברית פינו את מקומם, ברוב המקומות, לספק פס רחב אחד או שניים בלבד, אם בטלפון ואם בכבלים.
טיעון טכני נגד הצעות התמחור החדשות האלה קשור לאופן שבו הן עלולות לסבך את העברת המידע באינטרנט. למשל, חסימת קבצי וידאו או מוסיקה תפגע בבניית בלוג או אתר אינטרנט. "כשאתה מסתכל על ניטרליות הרשת, אתה חייב להסתכל על השפעתה על שירותים ועל יישומי אינטרנט כמו בלוגים," אומר דניאל ויצנר מאיגוד הרשת הכלל עולמית (WWW). "מה שעושה את הבלוגים למעניינים הוא חיבור המידע ממקומות שונים ברחבי הרשת."
מנהלים בתחום התקשורת השוו את התמחור בחבילות לקמעונאי שמציע ללקוחות משלוח מהיר יותר בחינם, אם יקנו כמות מסוימת של סחורה. אבל כמו שאומרים ברשת: TANSTAAFL (ראשי תיבות באנגלית של: אין דבר כזה, ארוחות חינם). בסופו של דבר, מישהו חייב לשלם - ורוב הסיכויים שהצרכנים הם אלה שיקבלו בסוף את החשבון.
