מי רוצה להציץ לשי אביבי?
ההצלחה של "בשורות טובות" - היומרה הנוכחית להיות לארי דיוויד הישראלי - כמעט לא תלויה בתסריט, בדרמה, במשחק או באיכויות ההפקה, אלא בנכונות שלכם לצפות בחייו של שי אביבי. אריאנה מלמד מוותרת על התענוג
במילה אחת: משעמם. למרות שבוגרי החמישייה הקאמרית והבורגנים וקיציס ועדי אשכנזי נגררו כולם אל המסך למופע תמיכה בחבר, למרות הברקת ליהוק (שי גולדשטיין בתפקיד המפיק האגומניאק), למרות שהרפליקות שכולם לועסים הן איכשהו די בסדר. התוצאה המצטברת של היומרה הנוכחית להיות לארי דיוויד הישראלי וגם לצאת מזה בשלום כמעט לא תלויה בתסריט, בדרמה, במשחק או באיכויות ההפקה. "בשורות טובות" מסתמכת על הנכונות שלכם לצפות בחייו של שי אביבי. לא חייו האמיתיים, כמובן, אלא חייה של הפרסונה המשוערת של "שי אביבי" הפיקטיבי, כפי שהצטייר לכם בחמישייה ובבורגנים. האם הם מעניינים די הצורך לרתק אתכם?
על פי הפרק הראשון, התשובה היא ככל הנראה "לא". ייתכן שעוד יבואו בשורות טובות, מופלאות אפילו, בהמשך. נכון לאתמול, שי אביבי נצמד לתפקיד הלוזר של החבורה, זה שלא הצליח להפוך את הצלחותיו הטלוויזיוניות למנוף לעוד הצלחות שכאלה. ברגע מבריק אחד מתברר לו שחוזה הטאלנט שהציעו לו כבר נדחה בשאט נפש על ידי כל חבריו לחמישיה. אפילו מנשה. מעתה תלווה אותו דילמה מדומה לחלוטין: האם להפוך לעבדו הנרצע של "מנהל הערוץ" העריץ, זה שמכריח את קיציס – קיציס, תארו לכם! – להסיע את בתו לחוג בלט, או לצאת ל"מסע רוחני" בהודו עם זוגתו. דילמה? רק אם החיים של "שי אביבי" באמת מעניינים נורא.
את האיכויות שהפכו אותו לשחקן מעניין העדיף אביבי להשאיר מחוץ לפריים. הוא הבריק בתפקידי זכרים אטומים על גבול הפסיכופטיות, ידע לשדר מניאקיות וטירוף בלתי-חינני-אבל-מרתק כשהתמסר לתסריטים מעולים ולדמויות קיצוניות שעלו מתוכם. כאן הוא בחר להציג פרסונה חביבה אך רופסת, בלי עוגנים של הפתעה או ריגוש: הבחירה הזאת מצטרפת להיעדר הדרמה בהחלטה אם לחתום על חוזה השטן או לא – כל לוזר היה חותם – וביחד קיבלנו מצעד של פרצופים מוכרים ונסיונות הלעגה מאד לא נשכניים על הנעשה ב"ערוץ".
ההשוואה ל"קרוב לוודאי" בלתי נמנעת, ומה לעשות שגם היא אינה מגיעה מן הדרמה אלא מן "החיים". סיפור עלייתו ונפילתו המתמשכת של מאיר סוויסה פירנס היטב את הצורך במציצנות, בצקצוקי לשון ובאמפתיה. לכך נוספה יכולתו לגייס מנעד רגשי רחב מאד לנוכחות שלו על המסך. אביבי עושה כאן את ההיפך: בסיפור שנתפר לו (בידיה של מיכל ליבדינסקי, התסריטאית שהיא גם בת זוגו) אין ריגוש. נשארה רק המציצנות, והשאלה הבסיסית, אם אתם רוצים להציץ דווקא לאביבי. אם כן, כדאי לשאול – למה בעצם?
