אומורייס - חביתה יפנית חורפית עם אורז והפתעות

בשעת צהריים מאוחרת (יחסית ליפן) אני מגיעה למשרדי "אנג'ין נטוורק" - חברת ההפקות בה עובד גורו - ידידי המקומי שמצלם ומביים עבור רשתות טלוויזיה. אני מגיעה לשולחן שלו ופוגשת שם את משקפי הראייה שלו, זרוקים מול המחשב, ולידם קופסת סיגריות ריקה. "איפה גורו?", אני עושה עיניים לחברו לנשק פוג'י סאן, הישוב עם אוזניות לראשו ועוסק במלאכת הקודש: העריכה. נראה שאני והשאלות שלי זה הדבר האחרון שמעניין אותו עכשיו. במנוד ראש הוא מפנה אותי שלושה מטר אחורה ושמאלה.

גוש מכורבל בשק שינה המונח על הרצפה מסתמן כאופציה ריאלית לגורו. אני מפנה מבט שואל לפוג'י סאן והוא מניד את ראשו בשנית לאישור. אני מתקרבת בזהירות לשק השינה השרוע על הרצפה ללא תנועה ומכחכחת בגרוני, משתעלת, וקוראת בשמו מספר פעמים. נאדה. אין קול ואין עונה. בלית ברירה אני עוברת לטלטלולים בנוסח השב"כ.

גורו פוקח עיניים אדומות ושואל, "מה השעה?". אני מסתכלת עליו ברחמים ועונה "אחת וחצי". כאן מגיעות כמה מילים באנגלית שוטפת שאין לחזור עליהן מסיבות מובנות ומיד אחריהן הסבר: "הלכתי לישון בעשר בבוקר. ערכתי כל הלילה צילומים שעשיתי לערוץ MTV המקומי. תני לי חמש דקות". הוא מחלץ את עצמו מהשק"ש, תוחב את רגליו לתוך נעלי הבית (ביפן מורידים נעליים גם במשרד) ומשתרך באיטיות לכיוון השירותים תוך שהוא ממלמל לעברי: "יש לך סיגריות?".

במאי פרסומות ישראלי אמר לי לאחרונה שבשום מקום בעולם הוא לא ראה אנשים שעובדים כל כך קשה כמו ביפן. "עבדות מודרנית", היה הביטוי המדויק בו הוא השתמש. אבל בחברות ההפקה, הוא ציין, התופעה חמורה במיוחד, הם פשוט גרים שם, הוא סיפר לי. אנשים נשואים עם ילדים, אוכלים, ישנים ומבלים את ימיהם כלילותיהם בחדרי העריכה.

גורו יוצא מאזור השירותים ומשפשף את עיניו במרץ. חיבוק חם, צחוק מתגלגל ושובה לב, והוא פולט: "אני הולך לקנות סיגריות ולהביא קפה מהסטארבקס. את שותה לאטה ארוך נכון?". לפני שהוא מקבל את שני סמי ההרגעה האלו אי אפשר לדבר איתו, שלא לדבר על לערוך.

קפיצה זריזה שלי לשירותי הנשים ואני נזכרת מחדש באופי החיים של מי שמצוי בתעשייה הזו: מעל הכיורים ניתן למצוא שלל מברשות ומשחות שיניים, דיאודורנטים ובשמים, מגבות תלויות ליבוש, ממש בית מאולתר. גורו חוזר ואחרי החיזוק של הקפה-סיגריה עיניו אורות לפתע: "עכשיו אני יכול לדבר איתך. אז מה חדש?".

גם הבלגי מספר לי השכם והערב על אנשים שישנים במשרד, אצל הלקוח, אצל המפיץ, במלון סמוך או פשוט על הרצפה. "כשיש בעיה אצל הלקוח לא הולכים לישון עד שהיא נפתרת. חייבים להראות ללקוח שעושים את המקסימום", הוא מסביר לי. "אם צריך, גם נשיא החברה ייסע בכבודו ומעצמו למקום התקלה", הוא מסכם, "כגודל התקלה והלקוח כך גודל השליח".

גורו אומר פתאום: "את יודעת משהו. אני נורא רעב. בואי נעבוד תוך כדי ארוחת צהריים. ממילא אצלי ארוחת בוקר וצהריים זה ביחד". המשכורות בחברות ההפקה לא מרקיעות שחקים. העבודה מעניינת והאנשים בתעשייה יוצרים מתוך אהבה גדולה. אבל טוקיו היקרה בולעת חיש קל את המשכורת שנועדה לממן שכר דירה יקר במיוחד, נסיעות ושאר הוצאות, והיא לא משאירה הרבה לתקציב הקולינרי.

כיוון שכך אנחנו מתלבטים בין מספר אופציות שלא תעלנה על 1000 ין (כארבעים ש"ח): "מה עם מרק עם איטריות סובה?" (לאבא של גורו יש מסעדת סובה והוא מבין גדול באטריות האפרפרות). "לא בא לי היום סובה", הוא עונה. "אולי קאיטן סושי?",אני מציעה, "קר מדי היום, הטמפרטורות בריצפה וצריך משהו מחמם". "אז מה עם אומו רייס?" אני מבריקה לפתע. "רעיון מעולה", הוא מחייך אלי, "אני מכיר מקום קרוב שמגיש אומורייס נהדר, עם המון הפתעות בפנים. תגידי יש לך אש במקרה?"

אומורייס 

אומו - בא מהמילה המערבית "אומלט", אבל מאחר שליפנים קשה לסיים מילה בעיצור ולהגיד "אום", הם הפכו את זה ל"אומו". "רייס" זה אורז כידוע. מדובר על חביתה רכה וטעימה שמולאה באורז ולמעלה רוטב עגבניות או קטשופ. אחרי גיור כהלכה של המעדן, החביב במיוחד על הדור הצעיר, יצאנו עם המתכון הבא שמבוסס על מתכון של מאסאקו נקמורה:

אומורייס עם הפתעות

המרכיבים (ל-4 אנשים):

4 כוסות אורז מבושל (נפחה של כוס יפנית הוא 200 מ"ל)

1/2 בצל גדול קצוץ

1/2  גזר חתוך לגפרורים

1 פלפל ירוק קצוץ

4 פרוסות של פסטרמה (או שינקן), קצוצות

1/2 1 כפות שמן צמחי

1/3 כפית מלח

פלפל שחור לפי הטעם

2 כפות רוטב סויה יפני

4 כפות רוטב עגבניות או קטשופ

לאומלט:

6 ביצים

1 כף שמנת מתוקה

חמאה

שמן צמחי

אופן ההכנה:

1. האורז: שמים את השמן במחבת ומחממים אותו. מוסיפים את הבצל, הגזר והפלפל, ומקפיצים כמה דקות. מוסיפים מלח ופלפל ומקפיצים עד שהירקות מתרככים מעט.
2. מוסיפים את האורז, הסויה ורוטב העגבניות ומערבבים היטב כמה דקות עד שהאורז הופך מעט פריך.
3. מחלקים את האורז לארבע ושמים כל חלק  בצלחת. 
4. האומלט: מחממים במחבת חמאה ומעט שמן (שמונע מהמחמאה להישרף).
5. מערבבים את הביצים עם השמנת המתוקה וטורפים היטב.
6. יוצקים רבע מכמות הביצים למחבת ובחושים בעדינות על אש בינונית. כאשר הביצים מבושלות אבל עדיין לחות יוצקים את האומלט על האורז כך שיכסה אותו. ממשיכים באותו אופן עם שאר הכמות מגישים מיד.
   

איטאדאקימאס!